קטגוריה: חומש

(ז) כִּי ה’ אֱלֹהֶיךָ מְבִיאֲךָ אֶל אֶרֶץ טוֹבָה אֶרֶץ נַחֲלֵי מָיִם עֲיָנֹת וּתְהֹמֹת יֹצְאִים בַּבִּקְעָה וּבָהָר: (ח) אֶרֶץ חִטָּה וּשְׂעֹרָה וְגֶפֶן וּתְאֵנָה וְרִמּוֹן אֶרֶץ זֵית

 וָאֶתְחַנַּן אֶל ה’ בָּעֵת הַהִוא לֵאמֹר, אֲדֹנָי אלקים אַתָּה הַחִלּוֹתָ לְהַרְאוֹת אֶת עַבְדְּךָ אֶת גָּדְלְךָ וְאֶת יָדְךָ הַחֲזָקָה אֲשֶׁר מִי אֵל בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה

ולחזק לבם בהודיעו אותם כי במדת רחמים יתנהג עמהם לעולם, שלא יאמר אדם לא נוכל לרשת את הארץ כי אין אדם אשר לא יחטא ומיד

“וְלֹא תַחֲנִיפוּ אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם בָּהּ כִּי הַדָּם הוּא יַחֲנִיף אֶת הָאָרֶץ וְלָאָרֶץ לֹא יְכֻפַּר לַדָּם אֲשֶׁר שֻׁפַּךְ בָּהּ כִּי אִם בְּדַם שֹׁפְכוֹ. וְלֹא

“ואנחנו נחלץ חושים לפני בני ישראל עד אשר אם הביאנם אל מקומם וישב טפנו בערי המבצר מפני ישבי הארץ” [במדבר פרשת מטות פרק לב: יז]

“וידבר ד’ אל משה לאמר. לאלה תחלק הארץ בנחלה במספר שמות.לרב תרבה נחלתו ולמעט תמעיט נחלתו איש לפי פקודיו יותן נחלתו. אך בגורל יחלק את

“מה טבו אהליך יעקב משכנותיך ישראל” [פרשת בלק, במדבר כ”ד:ה] ​ “האהל הוא אהל עראי והמשכן הוא הקבוע, ובמדבר שכנו באהלים אבל היו מוכנים אז

בפרשת חוקת אשר בחומש במדבר (פרק כ) מובא הסיפור של “מי מריבה” – עם ישראל מתלונן אל משה על כך שאין מים לשתות ועוד מעט

וַיֹּ֨אמֶר יְקֹוָ֜ק אֶֽל־אַהֲרֹ֗ן בְּאַרְצָם֙ לֹ֣א תִנְחָ֔ל וְחֵ֕לֶק לֹא־יִהְיֶ֥ה לְךָ֖ בְּתוֹכָ֑ם אֲנִ֤י חֶלְקְךָ֙ וְנַחֲלָ֣תְךָ֔ בְּת֖וֹךְ בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל: [במדבר יח, כ]  כל שבט לוי מוזהרין שלא ינחלו

רקע פרשת המרגלים, המובאת בתוך פרשת “שלח לך” היא מן הפרשיות הקשות והכבדות ביותר שעברו על עם ישראל ההולך במדבר. עם ישראל מציג דרישה[1] לשלוח