“ואנחנו נחלץ חושים לפני בני ישראל עד אשר אם הביאנם אל מקומם וישב טפנו בערי המבצר מפני ישבי הארץ”
[במדבר פרשת מטות פרק לב: יז]
בפרשת מטות כתוב שהשבטים ראובן וגד, ביקשו שלא לעבור את הירדן, אלא לשבת בעבר ירדן המזרחי. משה רבינו מוכיח אותם על בקשה זו, ומזכיר את חטא המרגלים שמאסו בארץ ישראל, ועל העונש שהקב”ה הביא על עם ישראל בעקבות זאת. השבטים ראובן וגד משפרים את בקשתם. הם מבקשים לשבת בעבר הירדן המזרחי, אך יסייעו קודם כל לעם ישראל לכבוש את כל ארץ ישראל בעבר הירדן המערבי.
במדרש לקח טוב על הפסוק כתוב, בפירוש “ואנחנו נחלץ חושים”: “נזדרז למלחמה מזורזים ומהירים לפני בני ישראל”.
בפסוק כתוב הצעת השבטים (ראובן וגד, להלן “השבטים”) היא “לחלץ חושים לפני בני ישראל”. אמנם בתשובתו של משה רבינו להצעתם, כתוב “ויאמר אליהם משה אם תעשון את הדבר הזה אם תחלצו לפני ה’ למלחמה”. [פסוק כ’]
- מדוע היה חשוב לשבטים לומר, שהם יעשו זאת ‘לפני בני ישראל’? מדוע זה חשוב להם להדגיש דבר זה?
- מדוע משה רבינו משנה מדבריהם, כאשר הוא אומר “אם תחלצו לפני ה’ “? מדוע לא לחזור על בקשתם כפי שהוא ניסחו אותה? האם הוא מתקן את הצעתם?
- מדוע חשוב לשבטים לומר שהם יזדרזו במצווה של כיבוש הארץ?
שלא להפיל את רוחם של בני ישראל
הרמב”ן מסביר (פסוק א, ד”ה ויבואו) שמשה רבינו חשש שהשבטים בעצם חוזרים לחטא המרגלים, שהם חוששים מיושבי הארץ, מפחדים שלא יצליחו במלחמה. פחד זה יכול להשפיע גם על שאר העם, כפי שהמרגלים שהיו מעטים אמנם, הצליחו לשכנע את העם שאין להם סיכוי מול יושבי הארץ, והם חזקים מהם. גם כאן שמדובר בשני שבטים, שהם חלק לא קטן מבני ישראל המסרבים להיכנס לשבת בארץ ישראל, יש לחשוש שעם ישראל יראה דבר זה כפחד לכבוש את הארץ, ותיפול רוחם של בני ישראל. על כן ראובן וגד היו צריכים להוכיח את ההפך הגמור, ללכת לפני מחנה בני ישראל ולעזור להם בכיבוש הארץ. הם לא יחזרו לשבת בעבר הירדן המזרחי עד שכל הארץ תיכבש לגמרי, כי חשוב להם להראות לעם ישראל שאין להם שום פחד לכבוש את ארץ ישראל.
אמנם משה רבינו תיקן את דבריהם. אין זה מספיק ללכת לפני בני ישראל – להראות את גבורתכם שאינכם פוחדים. אתם צריכים להעביר מסר הרבה יותר גבוה מזה: שאתם אמיצים ואינכם פוחדים – כי “ה’ ילחם לכם”! הקב”ה מסייע לנו בכיבוש ארץ ישראל, ולכן אין לנו ממה לדאוג! המסר שצריך להעביר לבני ישראל, היא לא רק שלא לפחד. המסר הוא: הקב”ה הוא הנלחם לנו, והוא יוריש את יושבי הארץ מפנינו.
הזריזות במצווה – כי היא רצון ה’
הכתב והקבלה (רבי יעקב צבי מקלנבורג תקמ”ה – תרכ”ה [1785 – 1865]), מבאר בדרך נוספת את הסיבה לקבלה שהשבטים קבלו על עצמם (במדבר לב, ב). הסבר זה הוא מביא בשם רבי עזריה פיגו (מחכמי איטליה במאה ה-17, בעל הספר ‘גידולי תרומה’).
הסיבה שהשבטים קבלו עליהם ללכת לפני בני ישראל, היא מתוך ההכרה המוסרית לשאת בקושי ובסכנה של כיבוש הארץ. לא נכון הוא שהם ישבו בעבר הירדן המזרחי בלי מלחמה, בזמן שעם ישראל נכנס לחרף את נפשו על כיבוש הארץ. זהו דבר שנוגד את היושר שקיים בכל עם ומדינה, שיש מחויבות על כל אחד לדאוג לחברה ולא רק לעצמו ולחבריו. דבר זה הם סברו מתוך מוסר טבעי פשוט, שלא ליהנות על חשבון אחרים בלי לסייע להם. לכן הם הדגישו שהם ילכו “לפני בני ישראל” – אנו לא נפקיר את אחינו.
אולם משה רבינו תיקן את דבריהם. אמנם דברי השבטים נכונים, אבל אין זה מספיק, וזה גם אינו העיקר. העיקר הוא, שתלכו לפני בני ישראל כי זהו חובתכם לפני ה’! רצון ה’ הוא שלפני שתשבו בעבר הירדן המזרחי, תסייעו קודם כל לאחיכם לכבוש את הארץ המובטחת לכם, ארץ ישראל שבעבר הירדן המערבי. אמנם נכון הוא שמצד המוסר הפשוט עליכם לסייע לאחיכם, אבל אין זה הדבר שצריך להיות הראשון והעיקרי במניעים שלכם. יותר מכך, אם תעשו זאת רק משום חובתכם לבני ישראל, לא תצאו ידי חובתכם! “האדם יראה לעינים וה’ יראה ללבב” (שמואל א טז, ז), ה’ ידע אם אתם תעשו זאת בגלל הרצון לעזור לאחיכם, או כדי לעשות רצון ה’.
דבר זה אנו רואים בפסוקים בשתי נקודות נוספות, חוץ מזה שמשה מדגיש בפסוק כ’: “לפני ה’ “. נקודה ראשונה שכתוב בפסוק כג: “ואם לא תעשון כן, הנה חטאתם לה’, ודעו חטאתכם אשר תמצא אתכם”. אתם תדעו בלבכם אם עשיתם כציווי ה’ או לא. נקודה שניה, שכתוב בפסוק כב: “ונכבשה ארץ לפני ה’, ואחר תשבו, והייתם נקיים מה’ ומישראל…”, זהו הסדר הנכון. קודם כל אתם נקיים מה’, ומתוך כך אתם נקיים מחובתכם כלפי עם ישראל. ברור שיש גם יושר פשוט לעזור לאחיכם, אך צריך לעשות את רצון ה’ עיקר.
הכתב והקבלה מסיים שזהו עיקר גדול בעבודת ה’, לעשות את המצוות בעיקר כדי לעשות רצון ה’ בלבד. מתוך כך יש גם הרבה ערכים נוספים, אבל העיקר שבעיקרים הוא רצון ה’ הפשוט. לעשות נחת רוח ליוצרנו.
הזריזות כמבחן אם העשייה היא לעשות רצון ה’
לפי מה שהסביר הכתב והקבלה בקבלת השבטים, נבין מדוע הזריזות הייתה כל כך חשובה במעשיהם, מה ששאלנו בשאלה השלישית.. נקדים תחילה במה שכתוב בבמדבר רבה על כיבוש הארץ (במדבר כב, ו). כתוב שם שהקב”ה אמר ליהושע בתחילת ספר יהושע (א, ה): “כאשר הייתי עם משה אהיה עמך”, וחז”ל פירשו זאת שהכוונה שיהושע יחיה אותו מספר שנים כפי חייו של משה (מאה ועשרים). אולם נתקצרו ימיו של יהושע והוא חי רק מאה ועשר שנים. מדוע? אומר המדרש, הקב”ה ציווה את משה רבינו: “נקום נקמת בני ישראל מאת המדינים אחר תאסף אל עמך” (במדבר לא, ב), שלאחר המלחמה במדין הוא יפטר מן העולם. בכל זאת משה רבינו לא התמהמה אלא מיד נלחם במדין. אולם ביהושע כתוב שהוא התמהמה עם כיבוש הארץ, כי ידע שאחרי הכיבוש יפטר מן העולם, כפי שכתוב (יהושע יא, יח): “ימים רבים עשה יהושע את כל המלכים האלה מלחמה”. לכן נענש שנתקצרו ימיו.
מדוע ההתמהמהות היא כל כך בעייתית, עד כדי כך שנתקצרו ימיו של יהושע בגלל זה? משום שזהו אחד המדדים לראות אם אדם עושה את רצון ה’ עיקר במצווה! אם העיקר החשוב לאדם בעשיית רצון ה’, הוא רצון ה’ באמת, אזי אין אצלו חשבונות! אמנם אין אנו מגיעים לעפר תחת רגליו של יהושע, ואין לנו להשוות את עצמינו אליו. הקב”ה מדקדק עם צדיקים כחוט השערה, וההתמהמהות של יהושע כנראה הייתה בצורה דקה. אבל מכאן למדנו על החשיבות בזריזות בעשיית רצון ה’. החשבונות, וההתמהמהות בעשיית רצון ה’, היא חשובה מאוד.
לכן הזריזות בכיבוש הארץ הייתה כל כך חשובה במעשה השבטים. אמנם הם סברו תחילה לשים את המחויבות שלהם כלפי עם ישראל עיקר. הם רצו להראות שהמחויבות שלהם כלפי אחיהם היא הדבר החשוב ביותר עבורם, ולכן רצו להיות מזורזין לחוש לעזרתם. אולם כפי שהכתב והקבלה הסביר, משה רבינו תיקן את דבריהם. אמנם נכון שהזריזות חשובה, אבל זריזות זו חייבת להיות לפני ה’, להראות שאין לכם חשבונות כלל ועיקר, וההכנעה לפני ה’ היא המניע העיקרי שלכם בכיבוש הארץ.
דבר זה הוא לימוד גדול לנו בעשיית המצוות, וביישוב ארץ ישראל בפרט. אסור לנו לשקוע בחשבונות אישיים מול מצוות ה’. בזה שאנו נזדרז בעשיית כל מצווה, ובפרט ביישוב ופיתוח ארץ ישראל, אנו נראה לקב”ה שרצונו הוא הדבר העיקרי המניע אותנו.
סיכום
השבטים ראובן וגד ביקשו לשבת בעבר הירדן המזרחי, אולם הבטיחו שקודם כל יסייעו לאחיהם בכיבוש הארץ, ואף ילכו לפני המחנה במלחמות. לפי הרמב”ן, הם רצו להעביר את המסר לבני ישראל שהם אינם פוחדים מיושבי הארץ כפי שחטאו בכך המרגלים. אולם משה מלמדם שהמסר החשוב יותר, הוא שהם אינם פוחדים כי “ה’ ילחם להם”. לפי הכתב והקבלה, השבטים רצו למלאת חובתם לבני ישראל, מצד היושר הפשוט. אולם משה רבינו תיקן דבריהם שאין זה מספיק. העיקר הוא לעשות רצון ה’, ומתוך זה למלאת חובתם לבני ישראל.
יהושע נענש על כך שהתמהמה בכיבוש הארץ. לפי הסבר הכתב והקבלה, אנו מבינים את חשיבות ההצהרת הזריזות של השבטים לכיבוש הארץ, וגם מדוע יהושע נענש על כך. הזריזות במצוות, ובכיבוש ארץ ישראל בפרט, היא מדד חשוב לשאלה האם רצון ה’ הוא העיקר במעשינו. לכן היא כל כך חשובה.
בעזרת ה’ שנזכה להיות זריזים לדבר מצווה, וזריזים לקיים את מצוות ה’, ובפרט ליישוב ארץ ישראל. בזכות זה נזכה במהרה לגאולה השלמה בקרוב, אמן.