(ז) כִּי ה’ אֱלֹהֶיךָ מְבִיאֲךָ אֶל אֶרֶץ טוֹבָה אֶרֶץ נַחֲלֵי מָיִם עֲיָנֹת וּתְהֹמֹת יֹצְאִים בַּבִּקְעָה וּבָהָר: (ח) אֶרֶץ חִטָּה וּשְׂעֹרָה וְגֶפֶן וּתְאֵנָה וְרִמּוֹן אֶרֶץ זֵית שֶׁמֶן וּדְבָשׁ: (ט) אֶרֶץ אֲשֶׁר לֹא בְמִסְכֵּנֻת תֹּאכַל בָּהּ לֶחֶם לֹא תֶחְסַר כֹּל בָּהּ אֶרֶץ אֲשֶׁר אֲבָנֶיהָ בַרְזֶל וּמֵהֲרָרֶיהָ תַּחְצֹב נְחשֶׁת: (י) וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ אֶת ה’ אֱלֹהֶיךָ עַל הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר נָתַן לָךְ:
[דברים פרק ח]
ואכלת ושבעת
בפשטות, פסוקים אלו, בהם מספר משה רבינו לעם ישראל על הארץ, מתארים את עושרה הגשמי של ארץ ישראל – את מקורות המים שלה, את פירותיה הטובים ואת משאבי הטבע שבה. אבל נראה, שאם נתבונן ונעמיק, נוכל לראות שהשפע הגשמי שבארץ אינו כמו כל שפע גשמי שבארצות אחרות.
הב”ח, בהלכות ברכת הפירות (סימן רח), כותב שפירותיה של ארץ ישראל אינם פירות רגילים. שבחה של הארץ שמתואר בפסוקים הנ”ל איננו שבח גשמי בלבד, הוא שבח רוחני. “ונאכל מפריה ונשבע מטובה – כי באכילת פירותיה אנו ניזונים מקדושת השכינה ומטהרתה ונשֹבע מטובתה”. כשאדם אוכל מפירותיה הטובים של ארץ ישראל הוא לא רק נעשה שָׂבֵעַ – הוא נעשה רוחני יותר וקרוב יותר לקב”ה.
לפי דברי הב”ח, כשהתורה אומרת וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ אֶת ה’ אֱלֹהֶיךָ עַל הָאָרֶץ הַטֹּבָה, היא איננה מתכוונת רק לכך שנברך את ה’ מכיון שנהיה שבעים, אלא שעצם האכילה מפירות הארץ תגרום לנו להיות קרובים יותר לקב”ה – ומתוך כך – נברך אותו.
אוירא דארץ ישראל
למען האמת, מרגע הכניסה לארץ, ועוד לפני שאוכלים מפירות הארץ – כבר נהיים רוחניים יותר. הגמרא במסכת בבא בתרא (קנח:) אומרת שאוירא דארץ ישראל מחכים – ואם כן רק מלהיות בארץ ולנשום את אוירה, נהיים חכמים ורוחניים יותר. אמת הדבר, שלפעמים איננו מרגישים את ההשפעה הזו של אוירה של ארץ ישראל, אך ישנם צדיקים שחיו חיים כה רוחניים עד שהרגישו זאת בעצמם. שמעתי מהרב יוסף בדיחי, שהיה משמשו של הרב צבי יהודה קוק זצ”ל, שפעם אחת, בעודם נוסעים במונית באחד מערביה הקרירים של ירושלים, הוא הציע לרצי”ה לסגור את חלון המונית כדי שהרב לא יתקרר. הרצי”ה ענה לו שאוירא דארץ ישראל מחכים, והוא רוצה לשאוף את האויר הזה ולכן הוא מעדיף להשאיר את החלון פתוח. כמו כן, החתם-סופר כותב בסוף אחת מתשובותיו, שנשלחה לשואלים מארץ הקודש, שהוא סמוך ובטוח שכשתשובתו תגיע לארץ היא כבר תתעלה במדרגתה כיוון שנכנסה לאוירה של ארץ ישראל.
קחו מזמרת הארץ
ולא רק פירותיה ואוירה של ארץ ישראל הנם רוחניים, אפילו המוזיקה בארץ ישראל היא רוחנית. כשיעקב שולח את בניו אל יוסף שבמצרים הוא מצווה אותם “קחו מזמרת הארץ בכליכם” (בראשית מג, יא). הפשט של זה הוא, כמובן, קחו מגידולי הארץ אתכם והביאו אותם ליוסף כמנחה. “זמרה” בפשט, מלשון לזמור – לחתוך, לקצור. קחו את מה שזמרתם מן השדות. אך רש”י שם מסביר אחרת. רש”י אומר שזמרת הוא מלשון זמר, “שהכל מזמרים עליו”. אך בין לפי הפשט ובין לפי רש”י, הכוונה היא לפירותיה המשובחים של ארץ ישראל, שאותם יביאו בני יעקב כמנחה למשנה למלך מצרים.
רבי נחמן מברסלב, בליקוטי מוהר”ן (תורה סג), הלך עוד צעד אחד קדימה. הוא פירש שמזמרת הארץ – הכוונה היא מהזמירות, מהניגונים של ארץ ישראל [ושמעתי מראש הישיבה, הרב יעקב שפירא שליט”א שמובא כך גם מהרבי מקוצק]. קחו ליוסף מהניגונים של ארץ ישראל ואולי בזה תשפיעו עליו. עצם הניגון שמגיע מארץ ישראל, אומר רבי נחמן, מרומם את נפש האדם.
לפי דברי הב”ח שהבאנו לעיל, אפשר לחדש ולומר שגם לפי רש”י כוונתו של יעקב אבינו הייתה דומה לכוונה שהסביר רבי נחמן. לפי הב”ח ניתן לומר שיעקב רצה להשפיע על יוסף מכח רוחניותה של הארץ, שמתבטאת בפירות. כשיוסף יאכל מפירותיה של הארץ, הוא יהפך לאדם טוב יותר, ומתוך כך גם יתייחס בצורה טובה יותר לאחיו.
אנו רואים אם כן, שלשפע הגשמי של ארץ-ישראל ישנה השפעה ישירה על המצב הרוחני. כשאדם נמצא בארץ ישראל, נושם את אוירה, אוכל את פירותיה, ושומע את הניגונים שלה – הוא הופך לאדם טוב יותר. יתרה מכך, אפילו אם האדם לא זכה להיות בארץ ישראל, אם שולחים אליו מהפירות והניגונים של הארץ – גם הוא זוכה להיות מושפע מסגולתה.
השוואה בין השפע בארץ לשפע של חו”ל
לצערנו, אנו שומעים לא מעט את הטענה, שלעיתים החיים בחוץ לארץ הם חיים עם שפע גשמי גדול יותר, ולכן עדיף לגור בחו”ל. הבעיה היא שהטוענים כך אינם מבינים שכלל אינו שייך לכמת ולמדוד את השפע הגשמי של הארץ, ולומר שהוא קטן או גדול יותר מזה שבחו”ל, שהרי הסברנו שהשפע הישראלי כולל בתוכו מציאות רוחנית. השוואה בין השפע הישראלי לבין זה שבחו”ל כמוה כהשוואה במידת האיכות של אופנוע לעומת מידת האיכות של ספר. הרי ברור לכל, שאמות המידה לבדיקת אופנוע הן מהירותו, חוזקו, נפח המנוע שלו וכדומה, בעוד מידת האיכות בספר נמדדת בעיקר על פי תוכנו. לאור מה שבארנו, הפרי הישראלי אינו רק כמות ואיכות הרכיבים הפיזיים שבפרי – שהרי הוא כולל בתוכו מציאות עליונה ונשגבת. הפרי שבחו”ל, לעומת זאת, יפה ככל שיהיה – הוא בסך הכל פרי, ו אם כן לא שייך בכלל להשוות ביניהם.
הכלכלה הישראלית בימינו
כמובן, שזה נכון גם לגבי שאר הדברים – ולא רק לגבי הפירות. בתקופת הכניסה לארץ, הכלכלה הייתה מבוססת על גידולים חקלאיים של פירות וירקות, משקי חי וכדומה ולכן התורה מבארת לנו שהחקלאות בארץ ישראל הינה חקלאות מיוחדת – שכוללת בתוכה גם רוחניות.
אך ברור הדבר, שבימינו, כשהכלכלה כוללת בתוכה תחומים רבים נוספים – מתפשטת ברכת התורה גם לתחומים אלו. כשאיש מחשבים בישראל מצליח לפתח תוכנות שמקדמות את העולם או כשחוקר ישראלי מגלה תרופה חדשה וכדומה הם אינם רק מקדמים את התחום שבו הם עוסקים. הם עושים הרבה מעבר לכך. הם זוכים לתרום לפיתוחה הכלכלי של ארץ ישראל. כמו שכבר בארנו – למצב הכלכלי והגשמי של ארץ ישראל ישנה השפעה רוחנית – ליושבים בארץ, ומתוך כך גם ליושבים בחו”ל. לא רק הפירות שגדלים על העצים נחשבים לפירות הארץ שיש בהם ברכה רוחנית, גם פרי מחשבתם של החוקרים והמהנדסים, ופרי העמל של עובדי הכפיים נחשבים לפירותיה של הארץ – שהנם בעלי השפעה רוחנית כאמור.
ב”ה זכינו בדורנו לחיות בארץ ישראל, לאכול מפריה ולשבוע מטובה הגשמי והרוחני של הארץ – ומתוך כך – לברך את ה’ אלוקינו על הארץ הטובה אשר נתן לנו.