וַיְדַבֵּ֨ר יְקֹוָ֧ק אֶל־מֹשֶׁ֛ה בְּמִדְבַּ֥ר סִינַ֖י בְּאֹ֣הֶל מוֹעֵ֑ד בְּאֶחָד֩ לַחֹ֨דֶשׁ הַשֵּׁנִ֜י בַּשָּׁנָ֣ה הַשֵּׁנִ֗ית לְצֵאתָ֛ם מֵאֶ֥רֶץ מִצְרַ֖יִם לֵאמֹֽר: שְׂא֗וּ אֶת־רֹאשׁ֙ כָּל־עֲדַ֣ת בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֔ל לְמִשְׁפְּחֹתָ֖ם לְבֵ֣ית אֲבֹתָ֑ם בְּמִסְפַּ֣ר שֵׁמ֔וֹת כָּל־זָכָ֖ר לְגֻלְגְּלֹתָֽם:
[במדבר א: א-ב]
וידבר. במדבר סיני באחד לחדש – וגו’ מתוך חיבתן לפניו מונה אותם כל שעה, כשיצאו ממצרים מנאן, וכשנפלו בעגל מנאן לידע מנין הנותרים. כשבא להשרות שכינתו עליהן מנאן. באחד בניסן הוקם המשכן, ובאחד באייר מנאם:
(רש”י שם)
רקע
אסור למנות את ישראל! ומה הצורך?
מתוך דברי רש”י (שלמעלה) ניתן להבין שהקב”ה מונה את ישראל מתוך חיבה בלבד, וללא צורך ממשי. אך, אי אפשר לומר כן, שהרי אסור לעשות כן! וכמו שמספרים לנו חז”ל:
“אם ה’ הסיתך בי ירח מנחה” (שמואל א כו, יט). אמר רבי אלעזר: אמר ליה הקדוש ברוך הוא לדוד ‘מסית קרית לי? הרי אני מכשילך בדבר שאפילו תינוקות של בית רבן יודעים אותו, דכתיב: “כי תשא את ראש בני ישראל לפקדיהם ונתנו איש כפר נפשו בפקוד אותם ולא יהיה בהם נגף בפקוד אותם (שמות ל, יב).'” מיד: ויעמד שטן על ישראל (דברי הימים א כא, א), וכתיב: ויסת את דוד בהם לאמר לך מנה את ישראל (שמואל ב כד, א)” (ברכות סב, ב).
על כרחינו לומר, שגם כוונת רש”י היא שמתוך חיבתן של ישראל גם צורך קטן נחשב כצורך גדול שמתיר למנותם. הרמב”ן (כאן) לומד ממדרש רבה (במדבר רבה ב, יז) שאסור למנות את ישראל אפילו על ידי מחצית השקל ללא צורך ממשי, וז”ל המדרש: “רבי אליעזר בשם רבי יוסי בן זמרא (אומר) כל זמן שנמנו ישראל לצורך לא חסרו שלא לצורך חסרו. ואי זה זמן נמנו לצורך? בימי משה בדגלים ובחילוק הארץ, ושלא לצורך בימי דוד”.
בימי משה מנאן כאשר מסרן הקב”ה למשה רבינו עליו השלום להיות רועה ומנהיג של ישראל, מן הנצרך שהמנהיג ידע מספרם פחות או יותר כדי לדעת להנהיגם בהתאם. עוד מנאן בימי משה כאן כאשר בא לחלקם לדגלים ולהכינם לכניסה לארץ ישראל ולחלוקת הארץ, וכמו שנזכר בפרשת פנחס (בפרק כו) שהקב”ה ציווה למנות את ישראל לפני כניסתם לארץ כדי לחלק את הארץ בנחלה לפי הרב והמעט.
אכן, עבור חלוקת הארץ צריך לדעת את מספרם כדי לחלק ביניהם באופן ראוי את האדמות של הארץ, ולתת חלק ארץ גדול לשבט גדול וחבל ארץ קטן לשבט קטן. אך, מדוע הוצרך למנותם כדי לחלקם לדגלים (כדברי המדרש) ועבור השראת השכינה עליהם (כדברי רש”י)? למה צריך מספר מסוים עבור השראת שכינה? והרי אפילו יחידי שיושב ועוסק בתורה שכינה איתו (אבות ג, ו)!
הצורך- ששים ריבוא לקדש את ארץ ישראל
נראה הדבר, שעניין וצורך מיוחד ישנו במניין של שש מאות אלף עבור השראת השכינה וכדי לקדש את ארץ ישראל, וכמו שכותב רש”י (מסכת ע”ז כ, ב ד”ה “סוריא”): “ארם צובה וסמוכה לארץ ישראל וכיבשה דוד וחיברה לקדושת ארץ ישראל שלא על פי הדבור ובלא ששים ריבוא וקרי ליה כיבוש יחיד”. זאת אומרת, סוריא נחשבת כארץ ישראל רק לגבי חלק מההלכות של ארץ ישראל, וכמו שמונה שם הגמרא. והטעם: כי לא היה ציווי לדוד המלך לקדש את סוריא ולחבר אותה לארץ ישראל, ולא היו שישים ריבוא כדי שיוכל לקדש אותה בקדושה מלאה של ארץ ישראל. וכך הגר”א אמר לתלמידו רבי הלל משקלוב, כנזכר בספר קול התור (פרק ב, קיח): “מכאן שקבוץ גלויות העיקרי הוא לא פחות מששים ריבוא“. כי יש משהו מיוחד במספר ששים ריבוא מישראל שנמצאים בארץ ישראל, וזה נצרך כדי שתשרה השכינה בישראל ונזכה לסיעתא דשמיא בתהליך הגאולה. וגם בציץ אליעזר (חלק י, א) מביא את דברי הגר”א הללו, ועל פי זה מסביר את הגמרא במסכת יומא (ט, ב): “אם עשיתם עצמכם כחומה ועליתם כולכם בימי עזרא נמשלתם ככסף”, ופירוש רש”י: “לא הייתם חסרים שכינה”. מסביר הרב אליעזר ולדינברג: אילו עליתם בששים ריבוא לא הייתם חסרים שכינה.
מה מיוחד במספר של ששים ריבוא שהוא זכה לדבר גדול כזה, שהוא תנאי בהשראת השכינה בארץ ישראל וקידוש ארץ ישראל למצוות התלויות בה עד שנחשב לצורך הלכתי שמתיר למנות את ישראל?
ששים ריבוא פרצופים
מצאנו את המספר הזה של ששים ריבוא בברכת ‘חכם הרזים’, וכך אומרת הגמרא: “ואמר רב המנונא: הרואה אוכלוסי ישראל, אומר: ברוך חכם הרזים… תנו רבנן: הרואה אוכלוסי ישראל אומר: ברוך חכם הרזים. שאין דעתם דומה זה לזה, ואין פרצופיהן דומים זה לזה… תנא: אין אוכלוסא פחותה מששים ריבוא” (ברכות נח, א). לומד המהרש”א (שם) מדברי הגמרא שם שכלל כל הדעות שקיימות בעולם הם ששים ריבוא, וכמו שניתנה התורה לישראל במדבר כשהיו ששים ריבוא, “והתורה כלולה מכל דעה וחכמה ואין להוסיף עליה”. לכן, אין אוכלוסא פחותה מששים ריבוא כי יש בזה ששים ריבוא דעות מחולקות. דהיינו: המספר ששים ריבוא זכה להיות תנאי בקידוש ארץ ישראל למצוות מפני שהוא כולל את כל הדעות שיכולות להיות בעולם, וכמו שכל הדעות שיכולות להיות בעולם מצאו את מקומם הנכון להתבטא בתורה על פי גבולות שהתורה גבלה לכל דעה ודעה, כך הקב”ה רוצה שקדושת הארץ תהיה שלמה ומקושרת לכל סוגי האנשים בישראל. ועדיין צריכים אנו להסבר נוסף, מדוע המספר ששים רבוא הוצרך להיות מספר הדעות האפשריות בעולם, ומספר בני ישראל בזמן מעמד הר סיני?
שש מאות אלף מרמז על שלמות גמורה
המהר”ל (גבורות ישראל פרק ג) עומד על החשבונאות שבמספר שש מאות אלף, וכך הוא כותב: “אמנם הגשם הוא השלם, בעבור שיש לו התפשטות הצדדין הששה, דהיינו מעלה ומטה וארבע רוחות ואין התפשטות יותר משש קצוות אלו. וכן הסכימו חכמי המחקר, כי הגשם הוא השלם בעבור שיש לו שש קצוות, ולפיכך דבר שהוא בעל שש צדדין הוא השלם. ולפיכך היה מספר ישראל שש מאות אלף כי מספר שש הוא מספר שלם שאין עליו תוספת. ומה שהיה המספר שש מאות אלף לא שש מאות או שש אלף, וטעם זה ידוע כי צריך להיות להם כל שלש מדריגות של מספר, דהיינו שש ומאה ואלף, שאם היה שש מאות עדיין היה מספר חסר, בעבור שלא היה בו מספר אלף שהוא יותר גדול, וכן אלו היה שש אלף היה מספר חסר בעבור שחסר מאה שהוא בין שש ובין אלף, ולפיכך המספר השלם מספר שש מאות אלף כי עתה יש כאן כל המספרים”.
הסבר דבריו: המספר שש מאות אלף מרמז על שלמות שאין צורך אחריה בשום דבר נוסף בעולם הגשמי, כי שש הוא מספר כל הכיוונים הקיימים במרחב התלת מימדי שלנו: צפון, דרום, מזרח, מערב, מעלה ומטה. ושלושת יחידות המספר: שש, מאה ואלף הם שלושת יחידות המספר שמשלימות את המספר שיש לו את כל חלקי המספר.
נרחיב יותר בביאור הדברים: כל המספרים בעולם שאדם יכול להעלות על דעתו, יש בהם לפחות ספרה אחת. ספרה זו נקראת: ‘ספרת היחידות’, כי היא מונה את הדברים שנמנים כאחד ועוד אחד. אחריה יכולה להתווסף ספרת העשרות, ספרת המאות, ספרת האלפים, וכן הלאה. אם ננסה למצוא מספר שלא רק שיש בו כמה שיותר ספרות, אלא שיש בו כמה שיותר שמות של ספרות בהכרח מספר זה יהיה מורכב מאלפים, מאות ויחידות. ממשיך המהר”ל (שם) להסביר את זה, ואומר: השם של העשרות: עשר, עשרים וכדומה, הוא תמיד מתאחד עם היחידות. כי לא אומרים בעברית שש עשרות, אלא ששים. השם של ריבוא השימוש בו הוא מועט וכאילו לא נחשב לכלום, וגם הוא מלשון ‘ריבוי’, ומרמז בכך על דבר שיש בו יותר ממה שצריך להיות ואין זו שלמות. שם המספר ‘מיליון’ לא היה קיים בימי המהר”ל, וגם בימינו הוא שם מספר שנוצר משפות זרות, ואין מקורו מהעברית.
מסקנת הדברים
הנקודה החשובה היא, שלמדנו את העיקרון שהמהר”ל רצה להשמיענו. המספר שש מאות אלף נבחר לייצג את עם ישראל כאשר עם ישראל בשלמותו, כי מספר זה הוא שלם מכל צד. ממילא ניתן להבין שצריך מספר זה של אנשים מבית ישראל כדי לקדש את הארץ, להשרות בה את השכינה ולזכות לגאולה השלימה.
לכן הוצרך למנות את ישראל ולבדוק האם עדיין יש בהם מספר כזה של ששים רבוא, לפני הכניסה לארץ ישראל.
סיכום התשובות
ראינו שני הסברים לערכו של המספר ששים רבוא בקשר להשראת השכינה וקידוש א”י:
א. ישנם ששים רבוא דעות בעם ישראל, ורצה הקב”ה שארץ ישראל תהיה מקושרת לכל סוגי האנשים בישראל.
ב. המספר שש מאות אלף הוא מספר שמורה על שלמות שאין אחריה חיסרון בגבולות העולם הגשמי שלנו, לכן מספר זה זכה להיות התנאי להשראת השכינה כשעם ישראל מתחבר עם ארץ ישראל.
כעת שני ההסברים הללו מבארים יפה ערכן של ששים רבוא מישראל בקידושה של ארץ ישראל..
גאולה ניסית וטבעית
הגר”א בקול התורה (פרק א, טו) אמר לרבי הלל משקלוב: “אם יהיה אפשר להעביר לארץ ישראל ששים ריבוא בפעם אחת צריכים לעשות זה מיד כי מספר זה של ששים ריבוא כוחו גדול ושלם להכריע את הס”מ בשערי ירושלים, ואז תשתלם מיד הגאולה השלמה בענני שמיא בדרך ניסית”. אך הגר”א עצמו באבן שלמה (פרק יא, אות ט) כתב שהוכרע הדבר שהגאולה לא תהיה בזכותינו אלא בזכות אבות, וכמו שאנו מתפללים בשמונה עשרה: “וזוכר חסדי אבות ומביא גואל לבני בניהם”, וכיוון שכך לא תהיה גאולה בדרך נס, אלא לאט לאט בדרך הטבע.
אפשר להסתכל על זה בתור חיסרון, שזה לוקח כמה דורות עד שמגיעים בדרך כזו לגאולה שלמה. אך, נכון להסתכל על זה גם בתור מעלה, שיש לנו זכות לקיים את המצווה בעצמינו. וכך שמעתי מפי הרב אביגדור נבנצאל שליט”א ביישוב הסתירות בעניין מקדש שלישי, שיש מקורות שהוא ירד מן השמיים באש, ויש מקורות שאנו מצווים לבנותו בידינו. ותירץ הרב שאם זכו נבנה בימינו, ואם לא, חס וחלילה, ירד מהשמיים.
זכינו מן השמים בהקמת מדינת ישראל בשנת תש”ח בעת שהיו בארצנו שישים רבוא יהודים.
יהי רצון שנזכה לפעול עם אל, כדברי הירושלמי במסכת שבת (פרק ו, הלכה ט), ולבנות במו ידינו את ארץ ישראל ולפעול לקיבוץ גלויות שלם של כל עם ישראל. אמן.