יהושע שולח שני מרגלים לרגל את הארץ המיועדת ואת העיר הגדולה ‘יריחו’. המרגלים מתארחים אצל רחב הפונדקאית בעיר יריחו. מלך יריחו שומע על כך ומבקש מרחב להוציא את המרגלים מביתה. רחב מחביאה את המרגלים על גג ביתה ומשיבה למלך שכי אינה יודעת מאין הם וכי הם יצאו מהעיר וכדאי לרדוף אחריהם. רחב עולה לגג ואומרת למרגלים כי לאחר ששמעו את מעשה ה’ בייבוש ים סוף וכיבוש ארצות סיחון ועוג, יראים הם מבני ישראל ויודעים כי נתן להם ה’ את ארצם. רחב מבקשת מהמרגלים שישבעו ויתנו לה סימן שיצילו אותה ואת בני משפחת בעת הכיבוש, והם משיבים לה שהם מסכימים בתנאי שיישמר העניין בסוד. רחב מורידה את המרגלים בחבל מחלון ביתה שבחומת העיר אל מחוץ לעיר ואמרת להם להמתין בהר שממערב ליריחו שלשה ימים, בכדי שלא ימצאום הרודפים המחפשים אותם ממזרח לעיר. המרגלים מתחבאים בהר שלשה ימים ואז שבים אל עבר הירדן המזרחי ומספרים ליהושע את קורותיהם וכי הארץ מסורה לבני ישראל וכל יושביה יראים מהם.
ננסה לעמוד על שני דברים תמוהים שבפרק:
מדוע יהושע שולח מרגלים לארץ ישראל, הרי שליחת המרגלים על ידי משה הובילה לקלקול העצום של ‘חטא המרגלים’, שדור המדבר לא נכנס לארץ ומת במשך שנות הנדודים במדבר ונגזרו בגללו כל הגלויות, אז מדוע יהושע מסתכן לכאורה שוב ושולח מרגלים?
יש להבין, האם שליחת מרגלים היא דבר חיובי או שלילי. מצד אחד נראה שזה דבר חיובי שהרי בתחילת פרשת שלח-לך הקב”ה הוא זה שמצווה את משה לשלוח מרגלים וגם כאן יהושע שולח מרגלים, לעומת זאת בתחילת ספר דברים (א:כב – כג, ובפירוש רש”י שם) נראה שבני ישראל הם אלו שיזמו את שליחת המרגלים, אךבקשת השליחות נבעה מחוסר אמונה בנתינת הארץ
שלוש לשונות נזכרו בתורה לגבי פעולת ריגול:
הכלי יקר (במדבר יג ב) מעיר שמצינו שלוש לשונות לגבי פועלת ריגול:
‘ויתורו’, ‘ויחפרו’, ‘וירגלו’.
בני ישראל אמרו “נשלחה אנשים לפנינו ויחפרו לנו את הארץ” (דברים א כב),
והקב”ה אמר “ויתורו את ארץ כנען” (במדבר יג ב)
ובמרגלים כתוב “וירגלו אותה” (דברים א כד).
מסביר הכלי יקר, שהתורה משתמשת בשלוש לשונות של פעולת ריגול משום שהיו שלוש כוונות שונות בשליחת המרגלים בדור המדבר:
הקדוש ברוך הוא אמר ויתורו שיש במשמעותו גם לשון יתרון. כי רצה הקדוש ברוך הוא להראות להם יתרון הארץ על כל הארצות כמו שנאמר (שמות ג ח) “ולהעלותו מן הארץ ההיא אל ארץ טובה ורחבה”, וטובה זו היא הטובה הרוחנית מצד היותה אוירא דמחכים [כמו שאמרו חז”ל (בבא בתרא קנח ב)],. כי זה הכנה אל האדם לבוא על ידו לכלל הטובה האמיתית” שהיא הטובה הרוחנית, וכמו שכתוב “כי אין לאדם יתרון תחת השמש זולתו ויתרון ארץ זה בכל היא. “(קהלת ה ח).
אבל בני ישראל רוח אחרת היתה עמהם כי תמיד היו מבקשים תואנה לשוב מצרימה ועל כן אמרו ויחפרו, שיש במשמעותו לשון חרפה כי ערות הארץ רצו לראות כדי שיהיה להם מקום ללון ולומר ניתנה ראש ונשובה מצרימה, אבל מכל מקום לא ביקשו שיוציאו מלבם דבה והמרגלים השחיתו והתעיבו יותר ממה שביקשו מהם והוציאו מלבם מילין שקרים כדרך כל הולך רכיל המפליג כל דבר להגיד יותר ממה שראה, לכך נאמר וירגלו אותה כי רגל לשון רכיל כמו שפירש רש”י על פסוק “לא תלך רכיל ” (ויקרא יט טז):
שליחת המרגלים על ידי יהושע – התיקון לשליחת המרגלים של דור המדבר
מאחר שהתברר שלשון ‘ריגול’ משמעה כוונה רעה של הליכת רכיל על הארץ, לכאורה יש לתמוה על לשון הפסוק בשילוח המרגלים על ידי יהושע: “וַיִּשְׁלַ֣ח יְהוֹשֻׁ֣עַ בִּן־נ֠וּן מִֽן־הַשִּׁטִּ֞ים שְׁנַֽיִם־אֲנָשִׁ֤ים מְרַגְּלִים֙ חֶ֣רֶשׁ לֵאמֹ֔ר לְכ֛וּ רְא֥וּ אֶת־הָאָ֖רֶץ וְאֶת־יְרִיח֑וֹ (יהושע ב א), הרי, לדעת חז”ל שנים אלו היו כלב ופנחס הצדיקים ומדוע קראם הכתוב ‘מרגלים?
מבאר הכלי יקר, שכאן כוונת הביטוי ‘מרגלים’ אינה מלשון הליכת רכיל, אלא מלשון מדרך רגל, לעשות את הארץ מדרך רגל לבני ישראל. כלומר, להכין את הארץ שתהיה נוחה להליכה עבור עם ישראל על ידי הכרת הארץ ובדיקת המצב בה. לעומת זאת, במרגלים ששלח משה אי אשפר לפרש כך, משום ששם נאמר “וירגלו אותה”, שאת הארץ עצמה הם קלקלו וריכלו עליה.
בפסוק ג’ מוזכרת הלשון השלישית של ריגול ‘חפירה’ לגבי המרגלים ששלח יהושע:
“וַיִּשְׁלַח֙ מֶ֣לֶךְ יְרִיח֔וֹ אֶל־רָחָ֖ב לֵאמֹ֑ר ה֠וֹצִיאִי הָאֲנָשִׁ֨ים הַבָּאִ֤ים אֵלַ֙יִךְ֙ אֲשֶׁר־בָּ֣אוּ לְבֵיתֵ֔ךְ כִּ֛י לַחְפֹּ֥ר אֶת־כָּל־הָאָ֖רֶץ בָּֽאוּ” ומבאר הכלי יקר, שזאת משום שהמרגלים התחפשו למוכרי קדירות שנאמר (שם פסוק א) “חרש לאמר” (מלשון חרס), ודרך עושי קדירות לעשות חפירות בארץ וגומות, והמקום ההוא היה דושנה של יריחו מקום חשוב, על כן אמר עליהם מלך ירחו ש”לחפור את הארץ באו” לעשות חפירות בארץ כדי לעשות להם קדירות ויקלקלו הארץ.
מהסברו של הכלי יקר אנחנו רואים כי הגדרת שליחת המרגלים כחיובית או שלילית תלויה במטרת השליחות, ולכן גם את הלשונות של פעולת הריגול המבטאים את הריגול בצורה שלילית, אשפר להשתמש בהם בצורה חיובית. יהושע שלח את המרגלים הצדיקים מתוך הכוונות הטובות שבשליחת המרגלים ולא מתוך הכוונות הרעות שהיו לבני ישראל ומרגלים שבדור המדבר.
חטא המרגלים – מאיסה ב’ארץ חמדה’ – השורש לכל הגלויות
בפרשת שלח לך, אחרי התיאור של ארץ ישראל על ידי המרגלים תגובת העם היתה: “וַתִּשָּׂא֙ כָּל־הָ֣עֵדָ֔ה וַֽיִּתְּנ֖וּ אֶת־קוֹלָ֑ם וַיִּבְכּ֥וּ הָעָ֖ם בַּלַּ֥יְלָה הַהֽוּא” (במדבר יד א). מביאים חז”ל (תענית כט.) חז”ל דרשו שעל זה אמר הקב”ה “הן בכו בכיה של חינם ואני אקבע להם בכיה לדורות”. וזה פסוק מפורש בתהילים (פרק קו פסוקים כד- כז):
” וַֽ֭יִּמְאֲסוּ בְּאֶ֣רֶץ חֶמְדָּ֑ה לֹֽא־הֶ֝אֱמִ֗ינוּ לִדְבָרֽוֹ וַיֵּרָגְנ֥וּ בְאָהֳלֵיהֶ֑ם לֹ֥א שָׁ֝מְע֗וּ בְּק֣וֹל ה’. וַיִּשָּׂ֣א יָד֣וֹ לָהֶ֑ם לְהַפִּ֥יל א֝וֹתָ֗ם בַּמִּדְבָּֽר וּלְהַפִּ֣יל זַ֭רְעָם בַּגּוֹיִ֑ם וּ֝לְזָרוֹתָ֗ם בָּאֲרָצֽוֹת”. (עיין ברש”י שם וברמב”ן במדבר יד,א)
מפורש בפסוק שעצם שמו של ארץ ישראל הוא ‘ארץ חמדה’, והשייכות אליה תלויה בחמדה והתשוקה אליה, והבכי באותו הלילה הוכיח שבני ישראל לא חומדים את הארץ. אילו אהבו את הארץ אהבה עזה לא היה לבבם נמס ולא היה עולה על רוחם כל החששות והפחדים שהביא אותם ליאוש.
לעומת זאת על הנשים של דור המדבר כתוב: “ובאלה (דור באי הארץ שנמנו בסוף הארבעים שנה) לא היה איש” (במדבר כו סד) ופירש רש”י:
“אבל על הנשים לא נגזרה גזרת המרגלים, לפי שהן היו מחבבות את הארץ. האנשים אומרים (במדבר יד ד) נתנה ראש ונשובה מצרימה, והנשים אומרות (במדבר כז, ד) תנה לנו אחוזה.”
התיקון לחטא המרגלים: ביטויים ומעשים חיבה ותשוקה ל’ארץ חמדה’
למדנו שלעומת המניעים השליילים שהיו לבני ישראל בדור המדבר בשליחת המרגלים, יהושע שלח את המרגלים ממניעים חיוביים ובכך התחבר עם רצון הקב”ה כשציוה לשלוח את המרגלים וביצע בצורה נכונה את שליחת המרגלים. כמו כן אנחנו יכולים להשתתף בתיקון של חטא המרגלים ולעשות פעולות המבטאות את החיבה שיש לנו אל ‘ארץ חמדה’ – ארץ ישראל. יש הרבה דרכים לבטא את החיבה לארץ ישראל, למשל: לקנות דברים שגדלו בארץ ישראל למרות שהם יקרים יותר מדברים שגדלו בחו”ל, לדבר רק באופן חיובי על ארץ ישראל, להתאבל על חורבנה ולשמוח בבניינה. ככל שנראה את חיבתנו אליה נזכה יותר לשוב אליה ולהאחז בה. אמן כן יהי רצון.