מצוות הפסח נצטווינו לפני מכת בכורות, עוד בזמן שעם ישראל היה במצרים (שמות יב, יד): “וְהָיָה הַיּוֹם הַזֶּה לָכֶם לְזִכָּרוֹן, וְחַגֹּתֶם אֹתוֹ חַג לה’ לְדֹרֹתֵיכֶם, חֻקַּת עוֹלָם תְּחָגֻּהוּ”. משמע מהפשט הפסוק, שמצוות הפסח נוהגת בכל זמן, בכל דור, ובכל מקום.
אמנם כתוב באותו פרק בפסוק כה: “והיה כי תבואו אל הארץ אשר אשר יתן ה’ לכם כאשר דיבר, ושמרתם את העבודה הזאת”. וגם כתוב בפרק יג (פסוק ה-ו): “וְהָיָה כִי-יְבִיאֲךָ יְהוָה אֶל-אֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי וְהַחִתִּי וְהָאֱמֹרִי וְהַחִוִּי וְהַיְבוּסִי, אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ לָתֶת לָךְ, אֶרֶץ זָבַת חָלָב, וּדְבָשׁ; וְעָבַדְתָּ אֶת-הָעֲבֹדָה הַזֹּאת, בַּחֹדֶשׁ הַזֶּה. שִׁבְעַת יָמִים, תֹּאכַל מַצֹּת; וּבַיּוֹם, הַשְּׁבִיעִי, חַג, לה’ “.
שאלות על הפסוקים
מפרק י”ב פסוק כ”ה, ומפרק י”ג פסוק ה’, משמע שמצוות הפסח נוהגת דווקא בארץ ישראל, שכן כתוב: “והיה כי תבואו”, “והיה כי יביאך ה’ אל ארץ הכנעני…”. דבר זה תמוה, משתי סיבות:
הרי זה סותר את הנאמר בפרק הקודם, פרק י”ב, ששם משמע שהציווי על חג הפסח אינו מוגדר לזמן מסוים או למקום מסוים, אלא כתוב: “וחגתם אותו חג לה’ לדורותכם” – בכל דור! משמע שאף קודם הכניסה לארץ עם ישראל התחייב במצוות הפסח, מה שאומר שאין קיום מצוות הפסח תלוי בעשייתה דווקא בארץ ישראל! אם כן, גם בגלות מאוחר יותר מארץ ישראל מצווה זו תחול ולא רק בארץ ישראל!
האם יש קשר מהותי המצווה בין מצוות הפסח לארץ ישראל? מדוע בכלל שתחשב מצוות הפסח למצוות התלויה בארץ, שחיובה היא רק בעת הכניסה לארץ ישראל? הרי מצווה זו נצטווינו במצרים, מה שמעיד שהיא אינה מהמצוות התלויות בארץ!
האם עם ישראל נצטוו במצוות הפסח קודם הכניסה לארץ?
התוספות בקידושין (דף לז עמוד ב, ד”ה הואיל)[i] אומר, שבאמת נחלקו מדרשי חז”ל בשאלה האם נצטוו בני ישראל במצוות הפסח טרם כניסתם לארץ. דעת המכילתא (מסכתא דפסחא, פרשה יב), שלא נצטוו בני ישראל אלא משעת ביאתן לארץ ישראל. זה מה שכתוב בפסוק “והיה כי יביאך”!
אמנם לפי זה צריך להבין מדוע קיימו את מצוות הפסח בשנה השנייה במדבר (ט, א – ה). אמנם רש”י בפסוק (פרק יב, פסוק כה, ד”ה והיה) כותב, שמה שקיימו הפסח קודם הכניסה לארץ היה ‘על פי הדיבור’, כלומר, שזו הייתה הוראת שעה.
אולם דעת הספרי (דברים, פרשת כי תבוא פיסקא רצז) שבני ישראל נצטוו במצוות הפסח גם במדבר. מה שכתוב “והיה כי יביאך”, שמשמע שנצטוו במצוות הפסח רק משעת ביאתם לארץ, מסביר הספרי אחרת: “עשה מצוה האמורה בענין שבשכרה תיכנס לארץ”.
גם לדעת הספרי שסובר שנצטוו בני ישראל במצוות הפסח גם טרם כניסתם לארץ, ישנו קשר מיוחד בין מצוות הפסח לארץ ישראל, כפי שהוא דורש מהפסוק, שבזכות מצווה זו אנו זוכים להכנס לארץ! יוצא שגם למי שסובר שעם ישראל התחייב במצוות הפסח קודם הכניסה לארץ, ישנו קשר בין מצוות הפסח לארץ ישראל, ואנו צריכים לעמוד על הקשר הזה.
מטרתו של מצוות הפסח
הרמב”ן מסביר (שמות יג, טז, ד”ה ולטוטפת) את מטרתו של מצוות הפסח והניסים שנעשו לעם ישראל כולו ביציאת מצרים. הוא מבאר שבין אומות העולם התפשטו תפיסות ואמונות מעוותות ביחס לקב”ה והנהגתו את העולם. יש אומרים שאין אלוקים בכלל, ויש אומרים שאין הוא משגיח על מה שקורה בעולם. הוא אינו מתערב בענייני העולם, ואין הם חשובים בעיניו בכלל בכדי שיתערב במה שקורה בעולם. זוהי כפירה בהשגחה הפרטית בעצם. אומר הרמב”ן, כאשר הקב”ה עושה ליחיד או לציבור ניסים ומופתים המשנים את סדרי הטבע, כפי שהיה ביציאת מצרים, מתבררת לכל מציאותו של הקב”ה והנהגתו את העולם. יותר מכך מתברר לעולם, שאם הניסים נעשים על פי נביא, זה אומר שהקב”ה מדבר עם ברואיו הנביאים. מזה כל התורה מתקיימת, כי התורה היא בעצם דברי הקב”ה אל משה, לצוות את בני ישראל.
מפני שאין הקב”ה עושה נס בכל דור – לא לכל רשע שמנסה להרע לעם ישראל הקב”ה משנה סדרי בראשית – נצטוינו בכל שנה לעשות זכרון לניסים האלה. להעביר לדורות הבאים את מה שדור יציאת מצרים ראה בעיניהם ממש.
ממשיך הרמב”ן ומסביר, שזוהי מטרת כל הבריאה כולה, שהעולם וכל הבריאה תכיר בקב”ה ותודה לו שהוא יוצר הכל ופועל הכל בעולם. הכרה זו, צריכה להיות לא רק בניסים הגלויים שהקב”ה עושה ומשנה את הטבע. אמנם מתוך הניסים הגלויים, אנו מבינים שבעצם אין מקרה בעולם והכל מכוון על ידי הקב”ה. כל מה שקורה אינו מנהגו וטבעו של עולם, אלא ניסים נסתרים, שכולם ביד ה’. הרמב”ן אומר החריפות: “אין לאדם חלק בתורת משה רבינו עד שנאמין בכל דברינו ומקרינו שכולם ניסים… בין ביחיד בין ברבים”. אף בחיינו הפרטיים, עלינו להאמין שכל מה שקורה לנו הכל זה נס!
על פי דברים אלו, נבין מדוע ישנו קשר בין מצוות הפסח לארץ ישראל. במדבר, טרם כניסת עם ישראל לארץ, כל הנהגת הקב”ה הייתה בניסים גלויים. במדבר קבלו מן מן השמים כל יום, היה עמוד ענן ביום המנחה את הדרך, ועמוד אש בלילה. עם ישראל ראה כיצד הקב”ה משנה סדרי בראשית בשבילו, דבר יום ביומו. במצב כזה, קל יותר לראות שיש בורא לעולם המנהיג את העולם, ושכל דבר בעולם הוא תחת ידו.
אולם בשעה שעם ישראל מגיע לארץ ישראל, כל הניסים האלה פוסקים, והקב”ה מתחיל להנהיג אותם בדרך הטבע. אמנם תמיד הקב”ה משגיח בהשגחה פרטית, ואין שום מקרה, אולם דבר זה נסתר. הכל נעשה נס נסתר. אין זה משהו שרואים בצורה מוחשית וברורה בעיניים. במצב כזה עם ישראל עלול לנטות לחשוב שלא כל דבר במציאות הוא נס נסתר. ניתן יהיה לחשוב שחס ושלום יש דברים בעולם שהם לא לפי השגחתו של הקב”ה. לכך באה מצוות הפסח להזכיר – שיש בורא לעולם והוא מנהיג כל דבר בעולם.
אף לדעה האומרת שעם ישראל נתחייב במצוות הפסח קודם הכניסה לארץ, הוא דורש את הפסוק “והיה כי יביאך”, שבזכות מצוה זו ניכנס לארץ. כעת אנו מבינים איזה זכות מיוחדת יש במצוה זו, ומדוע היא חשובה דווקא לפני הכניסה לארץ!
סיכום
נחלקו חז”ל אם בני ישראל נצטוו במצוות הפסח קודם הכניסה לארץ, או רק בכניסתם לארץ ישראל. גם הסוברים שלפני כניסתם לארץ נתחייבו במצוות הפסח, מודים שיש קשר מיוחד בין מצוות הפסח לארץ ישראל, שכן דרשו חז”ל שבזכות מצוות הפסח יזכו להכנס לארץ.
הרמב”ן מסביר שמטרת מצוות הפסח להשריש בעם ישראל ובעולם כולו, שהקב”ה מנהיג את העולם, ומשגיח על העולם. יותר מכך מצוות הפסח מלמדת, שאין דבר בעולם שהוא מקרה כלל, אלא הכל נס נסתר שהקב”ה עושה. מתוך שאדם רואה ניסים גלויים, ומבין שיש בורא לעולם שעושה את הכל – הוא מבין שכל דבר הוא נס. הכל בידיו של הקב”ה ובידו לעשות הכל, והוא מנהיג ומשגיח על כל הנעשה בעולם. קודם הכניסה לארץ עם ישראל היה תחת הנהגה ניסית, שקל לראות בה את הנהגת ה’, אך בעת בארץ ישראל עם ישראל נכנס להנהגה טבעית, שהכל יהיה בה בדרך של ניסים נסתרים. לכן יש קשר כל כך גדול בין מצוות הפסח לארץ ישראל, שאף דרשו שבזכות מצוה זו ניכנס לארץ – כי היא באה לחזק את עם ישראל שאף בארץ ישראל שיד ה’ נסתרת בהנהגת העולם, עלינו לזכור את הניסים שהקב”ה עשה לנו במצרים ולזכור שבעצם הכל ביד ה’ והוא מנהיג אותנו ואת העולם בכל דבר.
מכאן כמה חשוב שאנו נשים לב לכמות הניסים העצומה שהקב”ה ברך את עם ישראל במאה השנה האחרונות. הקמת מדינת ישראל עם הסכמת אומות העולם, ועמידת עם ישראל במלחמת קיום של ממש בכמה מלחמות: מלחמת העצמאות, מלחמת ששת הימים, מלחמת יום כיפור. בכל אחד מהמלחמות עם ישראל גבר על אוייביו שבכמות מספרית הכח הצבאי שלהם היה גדולה בהרבה. גם הצמיחה של מדינת ישראל היום, כמעצמה בכל התחומים. בתחום הכלכלה, בתחום ההיי-טק, בצבא המתקדם והמקצועי, בחקלאות הפורחת. עולה על כל אלה, הוא עולם התורה המבורך והאדיר שיש בארץ ישראל, כמות הישיבות ולומדי התורה היא ברכה עצומה שאין כדוגמתה.
אמנם. לא ראינו ניסים שיצאו מגדרי הטבע, אולם כל אדם בר-דעת אינו יכול שלא לראות את השגחת ה’ על עמו ישראל, ואת רצונו לגאול אותם. שנזכה בעזרת ה’ בישועה השלמה במהרה בימינו!
—————–
- תוספות מסכת קידושין, דף לז עמוד ב, ד”ה הואיל: בפ’ בהעלותך על בחדש הראשון פי’ רש”י דפרשה שבראש הספר לא נאמרה עד אייר למדת שאין מוקדם ומאוחר בתורה ולמה לא פתח בזו מפני שהוא גנותן של ישראל שכל ארבעים שנה שהיו ישראל במדבר לא הקריבו אלא פסח זה בלבד וא”ת ולמה לא הקריבו וי”ל דסבירא להו כתנא דהכא דאמר שכל מקום שנאמר ביאה אינו אלא אחר ירושה וישיבה ובפסח נאמר ביאה וא”ת א”כ היאך הקריבו גם פסח זה וגם אותו פסח שעשו בימי יהושע קודם שנכבשה ונחלקה הארץ וי”ל שעשו ע”פ הדיבור וא”ת כיון שמן הדין לא היה להם לעשות מה גנות היה להם וי”ל דהיינו גנותם שנשתהו ליכנס לארץ עד מ’ שנה מפני עון מרגלים ולפיכך לא נצטוו ואם היו זוכים ליכנס לארץ מיד היו מצווים מיד עוד י”ל דס”ל כי האי תנא דאמר דביאה הכתוב גבי תפילין משמע עשה מצוה זו שבשבילה תכנס לארץ וכן משמע ביאה דכתיב גבי פסח וא”ת א”כ למה לא עשו כי אם פסח אחד וי”ל לפי שהיו רובם ערלים וכתיב (שמות יב) כל ערל לא יאכל בו והיינו גנותם ומ”מ אינם חוטאים במה שלא עשו אותו דהא ערל אסור באכילת פסח וא”ת למה לא מלו לפי שלא נשבה להם רוח צפונית כל ארבעים שנה שהיו במדבר לפי שהיו נזופים בעון מרגלים וכן משמע במסכת חגיגה (דף ו.).