“הַנִּסְתָּרֹת לַיקֹוָק אֱלֹהֵינוּ וְהַנִּגְלֹת לָנוּ וּלְבָנֵינוּ עַד עוֹלָם לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת”
[פרק כט:כח]
מבאר רש”י (על פי סנהדרין מ”ג:)
“נקוד על לנו ולבנינו, לדרוש, שאף על הנגלות לא ענש את הרבים עד שעברו את הירדן משקבלו עליהם את השבועה בהר גרזים ובהר עיבל ונעשו ערבים זה לזה”
שתי שאלות עיקריות יש לשאול על האמור כאן –
- מהו ההבדל בדיני ערבות בין עם ישראל כאשר הוא בארץ ישראל וכאשר הוא בעבר הירדן?
- מדוע בקבלת תורה, שם נאמר – “ויחן ישראל תחת ההר” כאיש אחד בלב אחד, לא נאמרו דיני ערבות?
כדי לענות על שאלות אלו צריך להרחיב מעט את הביאור על המושג “ערבות” המוזכר ברמז בפסוק, ובמפורש בדברי רש”י. – המושג “ערבות” בו עוסק הפסוק הוא אחריות כל אחד ואחד מישראל כלפי חברו, כלומר – לדאוג שכל אחד יקיים את התורה במלואה, ולשאת באחריות כאשר אחד מישראל אינו מקיים את ציווי ה’. “ערב” בש”ס הוא כינוי לאדם שאחראי על חוב חברו, במידה ואותו אדם אינו ממלא את חובתו. הביטוי של האחריות הזאת שעם ישראל נושא על עצמו כאשר הוא נכנס לארץ הוא מפליא ביותר – משום שבמה גדול כוחה של ארץ ישראל להדק את הקשר לא רק של כל יהודי אליה, אלא כל יהודי אל יהודי?
תשובה ראשונה – הקיום השלם של עם ישראל רק בארץ ישראל
אחד הפסוקים המרכזיים ביותר אותו היה מזכיר על מו”ר הרב צבי יהודה זצ”ל ללא הרף הוא מה שנאמר בדברי הימים [א’ י”ז:כ”א] – “מי כעמך ישראל גוי אחד בארץ”, שדווקא בארץ ישראל שייך המושג של “גוי אחד” ולא באף מקום אחר. פסוק זה מהווה מפתח חשוב להבנת מושג האחדות בארץ ישראל ומה שיוצרת אותה אחדות בעם ישראל – וממילא, את החיבור העמוק שארץ ישראל יוצרת בין כל יהודי ליהודי בהקשר הכללי, וכמובן בהקשר של קיום התורה.
כדי לבאר את הדברים יש להבין את החשיבות של ארץ ישראל לעם ישראל. המהר”ל מפראג [נצח ישראל פרק א’] מבאר מושג “מקום” בתור “קיום”, כלומר, שהמקום בו אדם נמצא – הוא זה שמקיים אותו. לכן, כמו שנאמר “חן המקום על ישוביו” (סוטה מז.) כלומר – המקום משפיע על ההופעה החיצונית והפנימית לאלו שגרים בו.
על אחת כמה וכמה עם ישראל – ששורש כל חיותו, “חיי נשמות אויר ארצך” כלשונו של רבי יהודה הלוי – היא ארץ ישראל. ארץ ישראל מהווה את צינור הקיום הגשמי והרוחני של עם ישראל בעולם; יתר על כן, כבר אמר הרמב”ם שיש הבטחה שתמיד יהיו יהודים בארץ ישראל וזה לשונו– (ספר המצוות לרמב”ם מצות עשה קנג)
“אילו אפשר דרך משל שבני ארץ ישראל יעדרו מארץ ישראל, חלילה לאל מעשות זאת כי הוא הבטיח שלא ימחה אותות האומה מכל וכל”
הרב צבי יהודה קוק זצ”ל היה מזכיר שאוויר ארץ ישראל ממש מבריא את הגוף היהודי, ואף מחכים (ב”ב קנח:) כוונת דבריו שכמו שאדם מתאים לגור בארץ על הקרקע ולא בים, במקום שאיננו קר מידי ואיננו חם מידי, כך ארץ ישראל מתאימה לכל יהודי ויהודי (שיחות הרצי”ה ארץ ישראל, עמ’ 17).
גם מאברהם אבינו, בונה האומה, ניתן ללמוד את הקשר ההדוק אל הארץ – הפקודה הראשונה שמקבל אברהם אבינו, אבי האומה, עמודו של עולם – היא “לך לך … אל הארץ אשר אראך” [בראשית י”ב:א’] משום שהיא יסוד היסודות של חיות אומה זו.
אם כן, מובן שהיסוד של שלמות הגוף של עם ישראל יתכן אך ורק בארץ ישראל – ממילא מובן קצת יותר מדוע דווקא בארץ ישראל שייכת הערבות. דווקא כאשר הגוף בריא ושלם, אפשר ליצור השפעה ואחריות מחלק אחד לשני, מה שאין כן כאשר הגוף חולה וחסר – כל חלק צריך לדאוג לעצמו, לדאוג להמשך חייו, ואין לו די כוחות החיים כדי להשפיע על חלקים אחרים בגוף, ובנמשל עם ישראל כגוף בעל אברים רבים, וארץ ישראל כמייצגת של הבריאות הגופנית הזו.
עדיין נשאר לברר – מה ההבדל בין הכניסה לארץ ישראל לבין מתן תורה שגם שם עם ישראל היה עם אחד מאוחד?
תשובה שנייה – ארץ ישראל וקיומה השלם של התורה
כדי לענות על השאלה המוזכרת לעיל, יש להבין קודם כל את חשיבותה של ארץ ישראל בקיום התורה של האומה הישראלית. הביטוי המוכר והשגור ביותר “מצוות התלויות בארץ” מגלה לנו את מעלת ארץ ישראל. אנו איננו אומרים – “הארץ התלויה במצוות” אלא שהמצוות הם בעצמן תלויות בארץ! כלומר, הארץ היא חשובה וגדולה יותר וקטן נתלה בגדול – לכן המצוות נתלות בה. לארץ ישראל תכונה רוחנית כזו, שהיא מהווה את היסוד הרוחני של המצוות הקשורות אליה. הלימוד כאן הוא על מעלתה הגדולה של ארץ ישראל ועל קדושתה המיוחדת, גם ביחס למצוות.
אומר הרמב”ן (פרשת אחרי מות פרק יח פסוק כה) –
“ומן העניין הזה אמרו בספרי (עקב מג), ואבדתם מהרה (דברים יא יז), אף על פי שאני מגלה אתכם מן הארץ לחוצה לארץ היו מצויינין במצות שכשתחזרו לא יהו עליכם חדשים, משל לאדון שכעס על אשתו ושלחה לבית אביה, אמר לה הוי מתקשטת תכשיטים שכשתחזרי לא יהיו עליך חדשים, וכן אמר ירמיה (לא כ) הציבי לך ציונים, אלו המצות שישראל מצויינין בהם: והנה הכתוב שאמר (דברים יא יז) ואבדתם מהרה ושמתם את דברי אלה וגו’, אינו מחייב בגלות אלא בחובת הגוף כתפילין ומזוזות, ופירשו בהן כדי שלא יהו חדשים עלינו כשנחזור לארץ, כי עיקר כל המצות ליושבים בארץ ה’. ”
דברי הרמב”ן חוצבים כלהבות אש בלב כל אחד ואחד מישראל – קיום המצוות בחו”ל, בגלות, הוא רק בבחינה של “סימנים”, כלומר – עיקר קיום התורה הוא בארץ ישראל, בחו”ל קיום המצוות הוא רק כדי שלא נשכח אותם, אבל אין להם את אותה המדרגה והמשמעות העצמית כמו בארץ ישראל, אין זה בא להוריד מחשיבות קיום המצוות בחו”ל, אלא בא להדגיש את גדלות קיום התורה בארץ. מדוע דווקא בארץ ישראל קיום התורה בשלמות? היה אפשר לחשוב חס וחלילה שארץ ישראל היא רק “היכי תימצי” רק כלי לקיום מצוות, אמנם זה מתבאר ביתר שאת מדברי הרמב”ן שהארץ ישראל היא יסוד כל התורה כולה.
אנו מכירים את השלישייה הידועה – עם ישראל, תורת ישראל, וארץ ישראל. כתוב שהתורה תלויה בעם ועם ישראל תלוי בתורה, כמו כן גם ארץ ישראל – ארץ ישראל שקולה כנגד כל מצוות התורה, משום שהיא היסוד ושורש קיום התורה, וביתר חריפות – עיקר קיום התורה הוא דווקא בארץ ישראל, כמבואר בלשונו המופלא של אביהם של ישראל, הרמב”ן.
מעתה, מתורצת גם השאלה השנייה מדוע במתן תורה עוד לא קבלנו את דיני ערבות. רק כאשר נכנסו לארץ ישראל, רק כאשר התורה והמצוות הגיעו למקום בו הן מתקיימות במלואן ועם ישראל מופיע בו בצורה השלימה והאחדותית ביותר – דווקא ורק שם שייכים דיני ערבות, שייך הקשר הגדול והמחוייבות הגדולה הזו של כל אחד ואחד מישראל לקיום התורה, שרק בארץ ישראל הופיעה בשלימותה.
ידוע, ש”ערבות” היא גם מלשון “מתיקות” כמו שאומרים “ערב לחיך” (על פי שיר השירים ב,יד “כי קולך ערב” נעים, מתוק). ערבות איננה רק אחריות יבשה, היא איננה עול המוטל על בעליו – היא סימן לגילוי נשגב ומיוחד של התורה, היא סימן לאחדותו הנפלאה של עם ישראל בארצו, הוא סימן לכך שאנו זוכים לנשום את אויר ארצנו הקדושה. ערבות היא אות המתיקות הנפלאה שיש בכל דיני הערבות של כל ישראל זה בזה.
כיום, שאנו זוכים לגור ולהתיישב בכל חלקי ארץ קודשנו אנו זוכים להיפגש עם דיני ערבות בהידור רב. אנו זוכים ללמוד תורה יחדיו, אנו זוכים לשרת את המדינה בצבא, בחסד, בנתינה ובכל המערכות האחרות הקיימות במדינתנו – אנו זוכים לחיבורים בין קהילות שהיו מפורדות ומפוזרות במשך אלפי שנים, בצורה מרהיבה שאין כדוגמתה בשום עם אחר בעולם.
סיכום
שאלנו מדוע התחייבו בני ישראל בדיני עריבות דווקא בכניסה לארץ ישראל – בתשובה הראשונה למדנו על הקשר החשוב והחזק שיש בין ארץ ישראל לבין עם ישראל ואיך קשר זה תורם להופעתו השלמה של עם ישראל. בתשובה השנייה למדנו על השפעת הארץ על התורה ועל כך שהופעת התורה בשלימותה היא דווקא בארץ ישראל. מתוך כך למדנו שערבות, שהיא סימן לאחדותם של ישראל, תלויה באחדות עם ישראל ובשלימות הופעת התורה – ומכאן לכך שדווקא בארץ ישראל הקב”ה ציווה על דין הערבות.
יהי רצון שנזכה להגשים בארץ ישראל את הערבות ההדדית ונהיה ערבים זה לזה באהבה שלום ורעות!