ואל שדי יברך אתך – שהוא מה שברכו שיהיה לקהל עמים, וגם שיתן לך ברכת אברהם – והוא שיהיה לו לאלהים וישרה שכינתו עליו, וזה יהיה לרשתך את ארץ מגריך – כי ברכת הזרע וברכת ירושת הארץ תלוים זה בזה ונזכרים תמיד זה אצל זה. וירושת הארץ תנאי אל שישרה שכינתו עליהם, כי היא מוכנת לקדושה ולהשראת שכינה, וכן תנאי אל שיפרו וירבו, כי השורק והגפן המובחר לא יצלח רק בקרן בן שמן. (מלבי”ם סוף פרשת תולדות, בראשית כח, ג – ד)
המלבי”ם, בדבריו המאלפים, כותב כאן שהשראת השכינה והתקיימות ברכת הזרע בעם ישראל – שייכות רק בארץ ישראל.
על פי דבריו ניתן לכאורה להבין שכאשר עם ישראל גלה מארצו, אין השכינה שורה בו יותר.
אולם בחז”ל מצינו דברים מפורשים הנראים כעומדים בסתירה לקביעה זו. ידועים דברי חז”ל: “בוא וראה כמה חביבים ישראל לפני הקב”ה שבכל מקום שגלו שכינה עמהן” (מגילה כט.). במאמר זה אנו רואים בבירור שאף כאשר ישראל נמצאים בגלות, השכינה נמצאת עמהם. כיצד ניתן ליישב זאת עם דברי המלבי”ם?
ארץ ישראל – מקומה הטבעי של השכינה
נראה לבאר זאת על פי דבריו של הרב צבי יהודה הכהן קוק. הוא מבאר שהשכינה לעולם אינה עוזבת את עם ישראל, ואכן כל מקום שגלו אף השכינה גלתה עמהם. אמנם, ישנו חילוק גדול בין אופן השראת השכינה בארץ ישראל לזה שבחוץ לארץ. המקום הטבעי להשראת וגילוי שכינה הוא דווקא בארץ ישראל. כאן נמצא ה’צינור’ הראשי דרכו מופיעה השכינה וממנו היא יכולה לפעול את פעולתה בגלוי ובשלמות. כאשר ישראל נמצאים בגלות, על אף שאין הקב”ה עוזבם וכביכול יורד בעצמו לגלות על מנת להשגיח על עם ישראל בהיותם שם, אין השכינה יכולה להתגלות ולפעול בחופשיות מחמת ריחוקה ממקום הופעתה הטבעי, ועל כן היא מתגלית באופן מצומצם ומוגבל. אוויר חוץ לארץ הינו זר ומנוגד להווייתה של השכינה וממילא, בהיותה שם, אורה מצטמצם לשמירה והישרדות – גשמית ורוחנית – של עם ישראל, אך לא מעבר לכך. דווקא בהיותה בארץ ישראל, בית חייה, יכולה השכינה להתגלות באופן מלא וחיוני ולפעול את פעולתה הברוכה על עם ישראל וממילא על העולם כולו.
ניתן להמחיש הבדל זה על פי משל לאדם הצולל מתחת פני הים, כאשר הוא נושם באמצעות מיכל חמצן אותו הוא נושא על גבו. אדם זה יכול לשהות מתחת למים שעות רבות באמצעות החמצן המלאכותי אותו הוא נושם, אולם אין הוא יכול להמשיך לנשום כך לעולם. מערכות גופו יראו סימני קמילה וניוון אם לא ישוב לנשום אוויר צח וטבעי כשאר האדם. רק כאשר הוא שב ועולה מעל פני המים והוא חוזר לנשום אוויר טבעי ובריא, מסוגל הוא לחיות חיים תקינים וחיוניים כאחד האדם.
מעתה, ניתן להבין גם את החלק השני בדברי המלבי”ם, בו מבואר שברכת הזרע תלויה גם היא במגורים בארץ – וכי טבעם הגופני של ישראל משתנה בעת היותם בארץ?!
התשובה היא שאכן, ברכת הזרע בעם ישראל נובעת מכח קדושה אלוקית על-טבעית הפועלת בהם ומביאתם לידי התרבות מעבר לחוקי הטבע הרגילים, כמבואר בדברי המהר”ל מפראג (גבורות השם פרק י”ב)[i]. ממילא, דווקא כאשר השכינה נמצאת במקומה הטבעי בו היא מסוגלת לגלות את כוחותיה בשלמות – היא פועלת את פעולתה וגורמת לברכה אלוקית של ריבוי לא-טבעי בעם ישראל. בחו”ל, לעומת זאת, השכינה כביכול כבולה ומוגבלת ואין ביכולתה לפעול כראוי. רק בארץ ישראל השכינה מופיעה בכל עוזה ותוקפה ומביאה בכנפיה את כל הברכה והאור הראויים לישראל.
עם ישראל בארץ ישראל – כגפן הנטועה בכרם
עד כה ראינו כיצד השכינה קשורה בעבותות בל יינתקו לארץ ישראל, וכיצד אין היא יכולה לפעול את פעולותיה אלא בארץ. אמנם, התבוננות בלשונו של המלבי”ם מראה כיצד גם מצד ישראל עצמם אין אפשרות להתפתח במקום אחר מלבד ארץ ישראל.
נעיין שוב בדבריו: “השורק והגפן המובחר לא יצלח רק בקרן בן שמן”. כלומר, עם ישראל נמשלים לנטיעה ולגפן מובחרת, הזקוקה לתנאים מיוחדים ולקרקע משובחת על מנת שתתן את פירותיה המובחרים כראוי. מחמת איכותה וייחודיותה של הגפן, הרי היא רגישה לפגמים וקלקולים שאינם מזיקים לאילנות אחרים, ואין היא מסוגלת להניב את יבולה המיוחד אלא בקרקע המותאמת לה בדקדוק.
דבריו אלו של המלבי”ם מופיעים ביתר פירוט בדברי רבי יהודה הלוי בספר “הכוזרי” (מאמר שני אות י-יב). ריה”ל מבאר שכשם שלכל קרקע ישנם גידולים הייחודיים ומתאימים לה, ואם ינסו להצמיח בה גידולים אחרים הם לא יניבו את האיכות המצופה – על אף איכותה של הקרקע – מחמת אי-התאמתם אליה, כך הוא גם היחס בין ארץ ישראל לבין עם ישראל. סגולתה של הארץ פועלת דווקא על ה’גידולים’ המתאימים לה, הלא הם עם ישראל, ולא על אף אומה אחרת.
ברגע שהגפן שבה לכרם הורתה – כשעם ישראל שב לארץ ישראל, והיא מעובדת באמצעים המיוחדים לה – הלא הם התורה והמצוות שניתנו במיוחד לעם ישראל, הרי היא עושה את פירותיה המובחרים שאין כדוגמתם באף מקום אחר – עם ישראל זוכה לברכה ולשפע מעל ומעבר לכל קנה מידה טבעי והשכינה שורה ומופיעה בקרבו בשיא גדלה והדרה.
משמעות לתקופתנו
אנו זוכים כיום לראות את ארץ ישראל נותנת פירותיה בעין יפה כפי שמעולם לא נתנה בכל מאות השנים שקדמו. זכתה הארץ וכיום היא חזרה להיות המרכז העולמי של עם ישראל, כאשר הריכוז היהודי הגדול בעולם מתגורר בה. מספר היהודים בארץ הולך וגדל בממדים מרשימים, מעל ומעבר לנתוני גידול האוכלוסייה ברוב מדינות העולם.
עלינו להתבונן בתופעות אלו בעין מתבוננת, ולהכיר בכך שכל זה הינו התגשמותה של הבטחת הקב”ה לאבות לקיים בעם ישראל את “ברכת אברהם” – להשרות בנו את שכינתו ולהפרותנו ולהרבותנו בארץ אבותינו. ככל שתעמיק הכרתנו ביד האלוקית המסובבת תהליכים אלו ונפנים יותר שהשראת השכינה בתוכנו היא הגורם והמניע לכל זה, כך מובטח לנו שהשכינה תופיע יותר ויותר בגלוי, וברכת העם והארץ תתרבה ותתגדל עד לאין שיעור.
[i] כך לשונו שם: “לפיכך היו פרים ורבים… גבר כח אלוקי יותר להיות ישראל דבקים בברכת אלוקים… וזהו דווקא בישראל שעיקר כחם הוא אלוקי ולא גופני”.