מערת צדקיהו

בהפטרה של פרשת משפטים, ירמיהו מנבא סוף מר לצדקיהו, המלך האחרון לבית דוד עד בוא משיח צדקינו.

ואכן, כאשר ירושלם עמדה ליפול בידי הכובש הבבלי, צדקיהו ברח ממנה, אך נתפס על ידי חיילים בבליים בערבות יריחו. [מלכים ב’ כ”ה:ה] בפרושו לספר יחזקאל [י”ב:י”ג].

רש”י מביא מסורת שצדקיהו ברח דרך מערה שפתחה המערבי היה בקרבת ארמונו ופתחה המזרחי בערבות יריחו.

מה שהיום מכונה “מערת צדקיהו” נמצאת מתחת לחומות העיר העתיקה של ירושלם, בין שער שכם לבין שער הפרחים. אך, היות ולמערה זו אין יציאה לכיוון מזרח, לא ייתכן שזאת המערה דרכה צדקיהו ניסה לברוח מירושלם.

למעשה, המערה נוצרה כתוצאת לוואי של חציבת האבן. לפי העדות הארכיאולוגית, ברור שהמערה שימשה מחצבה בימי בית שני, וייתכן שהיא שימשה המקור הראשי לאבני בניה של הרחבת הר הבית על ידי הורדוס, כולל בניית הכותל המערבי.

שנם חילוקי דעות באשר לאפשרות שהמערה שימשה מחצבה כבר בימי בית ראשון.