טהרת הלב המיוחדת בארץ ישראל [סדרה-2]

וארץ כנען מיוחדת לאלהי ישראל, והמעשים לא ישלמו כי אם בה, והרבה ממצות יש בטלות ממי שאינו דר בארץ ישראל, והלב והנפש אינם טהורים וזכים כי אם במקום שיודעים בו שהוא מיוחד לאלהים, ואילו היה זה בדמיון ובמשל, כל שכן שהוא אמת כאשר קדם באורו…
(כוזרי, חתימת הספר, מאמר ה אות כג)

שאלות מלך כוזר

הגיע הרגע שמחליט החבר ליישם את אהבתו הגדולה לארץ ישראל. לקראת סיומו של ספר הכוזרי, מחליט החבר לעלות לארץ ישראל. מלך כוזר כבר הגיע למסקנה מכח חששות אלו שלא כדאי שיעלה החבר לארץ ישראל, אלא שיישאר בארץ כוזר. הוא מנסה לעורר ספקות אודות רעיון גם אצל החבר. אך החבר נחוש בדעתו, הוא יעלה לארץ ישראל! זו החלטה מורכבת, זה אינו צעד פשוט וקל. מעבר לארץ אחרת לעולם הוא התחלת חיים חדשים במקום חדש. כל שכן בימיהם, שהתנאים להגר ממקום למקום היו קשים ודרשו להשאיר כמעט את כל הנכסים במקום הקודם. ארץ ישראל באותה שעה לא היתה ממש מיושבת, וזה הקשה עוד יותר על ההחלטה האמיצה.
ארץ ישראל באותה שעה לא היתה ממש מיושבת, וזה הקשה עוד יותר על ההחלטה האמיצה. ובאמת, מלך כוזר שואל אותו שאלות בסיסיות שמבררות, בחשש ודאגה גדולה לרבו החבר, האם כדאי לו לעלות לארץ ישראל. החלטה כזו יכולה לנבוע רק מתוך אידיאולוגיה גדולה או חוסר ברירה מוחלט, ביחד עם שיקול דעת רציני. שתי שאלות עיקריות שאל מלך כוזר את החבר:
א‭.‬    מה יש בארץ ישראל שאין במקום אחר בעולם? שכינה? ניסים? אורים ותומים? מאז חיתום התנ”ך הנבואה עוד לא חזרה לישראל. ניסים רבים היו לישראל בעבר, ניסים קבועים בבית המקדש, וניסים מזדמנים בשאר הארץ. כל הניסים הגלויים האלה לא קיימים בה יותר עד עת בוא הגאולה. מה נשאר בארץ? הארץ יחסית שוממה, ומה יש לך לבקש בה? וכי תפגוש בה את האלקים?
ב‭.‬    הרי, כל חפצך לעלות לארץ ישראל הוא בעבור עבודת ד’ שלך. אם כן, את אהבת ד’ ויראתו בטהרה ובעוצמה רבה תוכל להשיג בכל מקום! ולמה לך לעלות לארץ ישראל? קיים את המצוות בשלמות הלב בארץ כוזר, ואל תעלה לארץ ישראל!

רובד ראשון- השכינה הנסתרת הקיימת בארץ ישראל לעולם

התשובה של החבר לשאלה הראשונה משמשת גם כבסיס לתשובה לשאלתו השניה. ביחס לשאלה הראשונה, אומר החבר: יש רמה מסוימת של פגישה עם האלקים למי שדר בארץ ישראל אפילו במצבה השפל של הגלות. יש מושג מסוים של שכינה שנמצאת בארץ באופן נסתר, לעולם. אני חושב שהכוזרי עצמו מסביר את עומק הרעיון הזה (במאמר ב אותיות ל-לב). הוא מדמה את מצב עם ישראל בגלות לעצמות יבשות, כמו במשל העצמות היבשות בספר יחזקאל (פרק לז). אומר הכוזרי שם, שיש הבדל מהותי בין עצמות שכאלה שבעבר החזיקו איברים עם נשמה לבין פסל עשוי מאבן בעל ראש ועיניים ואזנים וכל האיברים. אי אפשר שתגיע רוח של חיים לפסל מאבן, אך דבר שבעבר חיה בו רוח של קודש ונשמה אלוקית, גם בשלבים של שפלות יש לו את הפוטנציאל לחזור להיות בעל חיות של ממש. דבר זה מעודד את הלב להיפתח לעבודת הבורא באהבה יתרה בארץ ישראל לעומת שאר מקומות. אם כן, יש בזה גם תשובה לשאלה השניה.
והכוזרי ממשיך לרמוז על נקודה זו שכינה נסתרת בארץ ישראל ולבאר מה טיבה. ארץ ישראל היא הארץ שהקב”ה ייחד להיות הארץ שלו. וכמו שכתוב: “כי בחר ד’ בציון, איוה למושב לו” (תהלים קלב, יג). ועוד כתוב: “אלוקי הארץ” (מלכים ב, יז, כו). כי לכל הדורות נאמרה ההבטחה: “ארץ אשר ד’ אלקיך דורש אותה, תמיד עיני ד’ אלוקיך בה מראשית השנה ועד אחרית שנה” (דברים יא, יב). לכן, ממשיך הכוזרי, דבר זה מתבטא גם בשמירת המצוות בארץ. רק בארץ ישראל כל מצוה וכל מעשה יכול להיעשות בשלמות מכל הבחינות וכל הצדדים. וגם,  הרבה מצוות אי אפשר לקיים בחוץ לארץ. כעת, שהבנו שהשכינה הנסתרת הקיימת בארץ גם בעת שממון הארץ בהכרח תימצא, וגם שהיא כוללת השלכות רבות על הדרים בארץ אפילו במצב שכזה, כעת ודאי הוא שהלב יכול לפעום בעוצמה בתפילה ובכל צדדי עבודת הבורא בארץ ישראל, אלף פעמים יותר ממה שיכול הוא להתרגש בחוץ לארץ.

רובד שני- הצד הפסיכולוגי

בנוסף לזה, יש צד אחר שמושך את הלב להתעורר לאהבת ד’ ויראתו דווקא בארץ ישראל, צד נפשי- פסיכולוגי, צד של דמיון חיובי, דמיון אמיתי. הגמרא אומרת: “הרבה נביאים עמדו להם לישראל, כפליים כיוצאי מצרים” (מגילה יד, א). הכוזרי (במאמר ב אות יד) מציין שלא תתכן נבואה אלא בארץ ישראל או עבורה חיזוקה של ארץ ישראל. מיליון ומאתיים אלף נביאים הקים ד’ מתוך עם ישראל להתנבא נבואות של קודש, וכולם, או כמעט כולם בארץ ישראל! נביאים התסובבו פה בכל הארץ, ובמיוחד בירושלים. לא סתם אומר הנביא ירמיה בספר איכה: “לא האמינו מלכי ארץ וכל יושבי תבל כי יבוא צר ואיוב בשערי ירושלים” (איכה ד, יב). ועוד פסוק שם מדגיש זאת היטב: “הזאת העיר שיאמרו כלילת יופי, משוש לכל הארץ” (איכה ב, טו). זו היסטוריה אמיתית, שאפשר להרגיש אותה בחוויה עמוקה עם עבודה של כוח הדמיון. בלי לתת לדמיון להמציא המצאות לא נכונות. חוויה כזו בהכרח מרוממת את האדם, ומטהרת את ליבו.
הכוזרי עצמו מרבה לצייר דמיונות בספרו אודות התקופה הנפלאה הפורחת של ירושלים והמקדש. לדוגמה, הוא מתאר (במאמר ג, סוף אות כא) את צניעות האנשים ונקיות לשונם מכל דבור רע בכל ארץ ישראל באותה תקופה, את התקדשותם ושמירת טהרתם. ומרחיב עוד לגבי תושבי ירושלים, שהיו פוגשים רק עולי רגלים שמתכוננים לעלייה למקדש, וחכמים ונביאים, ואינם שומעים אלא שירי ד’ ורואים מלאכת ד’ של עבודת המקדש. הארץ וירושלים היו מלאים באנשים קדושים בעבר, ויש בהתבוננות זו כוח אדיר שדוחף לטהרת הלב וזיכוכו לעבודת ד’.
אפשר למצוא מקור לדברי רבי יהודה הלוי בדברי חז”ל. ישנו דין שנזכר בגמרא: “היה עומד בחוץ לארץ – יכוין את לבו כנגד ארץ ישראל שנאמר: והתפללו אליך דרך ארצם; היה עומד בארץ ישראל – יכוין את לבו כנגד ירושלים” וכו’. אדם שמתפלל תפילת שמונה עשרה, צריך לחשוב כאילו התפילה שלו עוברת דרך ארץ ישראל, ודרך קודש הקדשים. התפילה של כל אדם מישראל באמת עוברת דרך קודש הקדשים. וישנו צורך  נפשי לחשוב על זה בזמן התפילה.

סיכום התשובות

אם כן, על שאלת הכוזרי הראשונה- ענה החבר בשתי רמות, ועל שאלת הכוזרי השניה ענה החבר בשתי רמות גם כן:
על השאלה הראשונה- מה יש בארץ במצבה בגלות שאין במקום אחר בעולם, ענה החבר: א. אף שהנבואה והניסים הגלוים לא קיימים כעת בארץ, יש בה מפגש עם אלקים גם בתקופתנו זו. ישנה קדושה אלוקית שחופפת את ארץ ישראל תמיד, שאם לא כן, לא תוכל הארץ לחזור להיות מעון לשכינה. וכבר הבטיח לנו הקב”ה ע”י הנביאים שיחזרו הנבואה והמקדש לארץ ישראל.
ב. הקב”ה בחר בארץ ומשגיח עליה תמיד, לכן רק בה יש אפשרות להגיע לשלמות, וישנן מצוות שכל קיומן תלוי בארץ ישראל.
על השאלה השניה- למה לא אפשרי לטהר את הלב לעבודת הבורא במקום אחר, ענה החבר: א. מכיוון שבאמת יש צד של שכינה נסתרת, שקיימת רק בארץ ישראל, שהוא מושך את הלב לעבודתו באמת.
ב. מכיוון שפסיכולוגית נמשכים המוח והלב להיזכר בקדושה הגדולה שהיתה לארץ ישראל בשיא
תפארתה, וכוח הדמיון עוזר במצב כזה למלא את הלב באהבה ויראה אמיתיים כלפי ד’.

הדור הצעיר והדור הבוגר
כדרכם של צעירים שנולדים לתוך מציאות מסוימת, קשה להכיר בנפלאות שעשה ד’ לנו עד הביאנו הלום. אנשים ונשים רבים ישנן שנולדו בארץ ישראל, ומעולם לא יצאו ממנה. לא חווינו את הקושי הפיזי ביציאה מחוץ לארץ והעתקת הדירה לארץ ישראל, ולא זכינו להרגיש את הכניסה לאוויר הטהור של ארץ ישראל. יש בינינו רבים שכן הוצרכו לצאת לארצות המערב או המזרח, ובחזרתם הרגישו ש”טוב לנדוד, אך טוב יותר לחזור”. הורינו זוכרים היטב את הרגעים של תקיעת השופר של הרב גורן, בכניסה הראשונה לכותל כאומה אחרי 2000 שנים שהיתה רק כניסה של יחידים בהיתר של האומות ששלטו בירושלים. את הבכי, התפילות וההתרגשות שסחפו את כל קצות העם. זה בדיוק מה שהכוזרי הזכיר כאן. נכון שזו פעם ראשונה אחר שנים רבות שלא יכולנו להיכנס למקום הקדוש הזה, ואף על פי כן, אי אפשר היה לצפות שיתפרץ רגש כל כך חזק אם זה לא היה מקום אלוקי, בלא הזיכרון לכל הקדושה והטהרה שסבבה את המקום הזה בדורות עברו. ועל אחת כמה וכמה בפעם הראשונה של המפגש עם מקום המקדש אחר שנות דור ודור שהוא היה חסר לנו.
ובאמת, מספר הרב יוסף בדיחי על רבינו הרב צבי יהודה קוק זצ”ל, שהיה רגיל לומר שלא באים לכותל להתפלל לד’ אלא להיפגש. להיפגש עם הקדושה שחופפת על המקום, להיפגש עם בורא עולם. נפגשת? עכשיו אתה יכול להתפלל או לקרוא תהלים וכדומה. והוסיף, שמספר פעמים היה קשה לרב צבי יהודה קוק זצ”ל בעצמו לצאת מן הכותל אחר שנכנס לשם, מהרגשת השכינה ששורה במקום.

יהי רצון שנכיר בקדושת הארץ ונרגיש את השכינה הנסתרת והמפגש עם הקב”ה בתוככי הארץ, ומתוך כך נרבה בחיבתה.