פרק ו’ של ספר יהושע מתאר נבואת יהושע על כיבוש יריחו, ציווי ה’ על ההכנה לנס שלאחריה יכבשו את העיר, וכיבוש העיר בפועל. הקב”ה מצווה את יהושע להקיף את העיר עם כל אנשי הצבא, ארון הברית, ושבעה כהנים נושאים שבעה שופרות בידיהם, פעם אחת ביום משך שישה ימים, וביום השביעי להקיף את העיר שבע פעמים, ובפעם השביעית הכהנים יתקעו בשופרות, ואז חומת יריחו תיבלע באדמה במקומה בדרך נס, ועם ישראל יכבוש את העיר. וכך היה, עם ישראל הקיף את העיר שישה ימים, והשכים ביום השביעי בעלות השחר להקיפו שבע פעמים. החומה נפלה, והעיר נכבשה בידי עם ישראל. ממש לפני הכיבוש, יהושע מכריז “והיתה העיר חרם היא וכל אשר בה לה’,” ואוסר על עם ישראל לקחת דבר כלשהו משלל כיבוש העיר, הכל יהיה קודש לה’. לדברי חז”ל (מדרש תנחומא ספר במדבר, פרש נשא, כח, עיין ברד”ק בפסוק י”ז) יהושע אמר כן מדעתו ולא בציווי הקב”ה.
שאלות על הפרק
- מדוע נכבשה יריחו בדרך ניסית שכזאת, עם הכנה ארוכה של שבעה ימים? מדוע היה צורך בתהלוכות של כל הצבא והכהנים, ובנוסף ארון ה’ ותקיעה בשופרות? האם לא היה ניתן לכבוש את העיר בכיבוש בלוחמה בדרך הטבע, ושהקב”ה יסייע לנו לכבוש אותה?
- מדוע ציווה יהושע שלא לקחת משלל כיבוש העיר יריחו? דווקא במלחמה הראשונה שעם ישראל מצליח לכבוש את העיר יהושע אוסר להם ליהנות מכך? מה עוד שהקב”ה לא ציווה את יהושע להחרים את העיר, ואם כן מדוע יהושע החליט לומר כן מדעתו?
כדי לענות על שאלות אלו, עלינו להבין את החשיבות המיוחדת שבכיבוש העיר יריחו.
מטרת הנס: להודיע שה’ נלחם לעם ישראל
הרלב”ג (רבי לוי בן גרשום, 1288 – 1344) מבאר שתי סיבות שכיבוש יריחו נעשה בדרך ניסית. הטעם הראשון והעיקרי, הוא כדי לחזק את יראת השמים של עם ישראל לקראת כניסתם לארץ, שיכירו שכל הצלחתם היא מכח ה’ יתברך. דווקא בעת שעם ישראל בא לכבוש את הארץ, לעבור למציאות חיים שלא הכל ניסי כפי שהיה במדבר, דווקא אז חייבים בפתיח לכל המלחמות לחדד בצורה הברורה ביותר: כשם שה’ מראה לכם בגלוי שהוא הנלחם לכם במלחמת יריחו, שלא אתם מנצחים מכח עצמכם אלא מכח הקב”ה, כך בעתיד בכל המלחמות, הקב”ה הוא המחולל את הניצחונות שיהיו לכם. אסור לתת מקום למחשבה של “כוחי ועוצם ידי עשו לי את החיל הזה” (דברים ח, יז). המלבי”ם (רבי מאיר ליבוש בן רבי יחיאל מיכל ויזר, 1809 – 1879) מסביר (בפסוק ז’) על פי זה שהסיבה שארון ה’ הלך לפני העם המקיפים את החומה היא להראות שהניצחון מגיע מיד ה’, ולא מכח הלוחמים.
להפיל אימה על יושבי הארץ
הטעם השני שמבאר הרלב”ג, הוא כדי להפיל על האומות יראה מהקב”ה ומישראל עמו. כתוב במדרש תנחומא (ספר במדבר, פרשת בהעלותך, אות י”ח): “אמר ר’ שמואל בר נחמני, יריחו היתה נגרה של ארץ ישראל (“נגרה” פירושו מנעולה, כמו מנעול של שער או דלת), אמרו: אם יריחו נכבשת, כל הארץ נכבשת”. הקב”ה רצה שגויי הארץ יבינו: שכשם שעם ישראל כבש את יריחו המוקפת חומות בצורות בסיוע אלוקי, כך הוא יוכל לכבוש את כל הארץ כולה בסיוע אלוקי, ושום דבר לא יוכל לעצור אותם. על פי זה מסביר הרלב”ג מדוע הניסים נעשו בדרך היכולה להיראות כמשונה. מדוע להקיף את העיר כמה פעמים במשך שבוע ימים, ומדוע לעשות זאת בתקיעה בשבעה שופרות? התשובה היא מה שאמרנו, כי גם ההכנה לנס וגם הנס בעצמו היו צריכים להפיל אימה על יושבי הארץ, להראות את האותות והמופתים שהקב”ה עושה בשביל עמו ישראל, כמה יש בכוחו לעשות.
להקדיש את הראשית לה’
הרד”ק (רבי דוד קמחי 1160 – 1235), מסביר (פסוק י”ז) על פי עקרון דומה לזו של הרלב”ג, את הסיבה שיהושע ציווה להחרים את כל שלל יריחו, ולהקדישו קודש לה’. הוא מביא לזה מקור מדברי חז”ל במדרש תנחומא (ספר במדבר, פרשת נשא, אות כח). יהושע אמר, “כשם שבמצות חלה אנו מצווים להקדיש את הראשית לקב”ה: ‘ראשית עריסותיכם תרימו תרומה לה” (במדבר טו כ), כך גם במלחמת יריחו, את הכיבוש הראשון נקדיש לקב”ה.” אנו מצווים להפריש את ראשית העיסה לקב”ה משום הכרת התודה לקב”ה! בזה שאדם מפריש לקב”ה דווקא את ראשית הדבר שיש לו, הוא מראה שהוא מכיר בכך שהכל מה’. האדם אינו נהנה ממה שיש לו לפני שהוא מודה לקב”ה. דבר זה אף דומה מאוד לסיבה שאדם מברך לפני כל דבר שהוא אוכל; על ידי כך הוא מראה שכל מה שנהנה מן העולם הוא מתנה מהקב”ה. על כן אמר יהושע, כשם שבמצות חלה הפרשנו את הראשית לקב”ה, כך גם בכיבוש הראשון שלנו, בכיבוש יריחו, כל כך נכון הוא שנקדישו לקב”ה, להראות כי אנו מכירים שהכל ממנו.
למרות שהקב”ה לא ציווה ליהושע דבר זה, הרד”ק מוכיח שהקב”ה הסכים עם דברי יהושע. בפרק הבא (פרק ז’) מתואר שעכן מבני ישראל מועל בחרם של יריחו, והקב”ה אומר על כך (בפסוק יא): “חטא ישראל וגם עבר את בריתי“. הקב”ה החשיב את מעילת עכן כעבירה על הברית שלו, ולא רק של יהושע.
כך אנחנו בדור הזה, שאנו חוזרים לארץ ישראל, אנו צריכים לחזק אצלנו את ההכרה שכל החסד שאנו זוכים לו בפריחה והצלחה של עם ישראל בארץ ישראל, הוא רק מאיתו יתברך. השגשוג הכלכלי, העוצמה הביטחונית, השם האקדמי העולמי, ועוד, כולם באים מכח השפע שה’ נותן לנו.
סיכום
יריחו נכבשת בידי עם ישראל בדרך נס של נפילת החומות, ויהושע מחרים את השלל קודש לה’. הרלב”ג הסביר שתי סיבות שנעשה נס כה גדול בכיבוש יריחו. הסיבה הראשונה היא כדי להשריש בעם ישראל את ההכרה שה’ הוא הנלחם לעם ישראל בכיבוש הארץ, וכל הניצחונות בכיבוש הארץ שיהיו אחרי כיבוש יריחו גם הם מיד ה’. הסיבה השנייה היא כדי להפיל אימה על יושבי הארץ, להראות את כוחו של הקב”ה ושל ישראל עמו. הרד”ק מסביר מדוע יהושע הקדיש את שלל המלחמה לקב”ה: כשם שבמצות חלה, מתוך הכרת תודה לקב”ה, אנו מצווים להפריש את ראשית העיסה לה’, מתוך הכרה שכל מה שיש בידינו היא מתנה מה’, כך יהושע רצה להראות זאת בכבוש יריחו. את הכיבוש הראשון של עם ישראל בארץ ישראל, יש להקדיש לקב”ה מתוך הכרתנו שכל מה שנצליח הוא מכח מה שהקב”ה רוצה שננצח.
בדור שלנו, שאנו זוכים להצלחה כה רבה ושפע בארץ ישראל, בתחום המדיני, הפוליטי, הכלכלי, הטכנולוגי, וכמעט בכל תחום, אנו צריכים לרומם את ההכרה שלנו להכיר שכל זה ניתן לנו מה’. כל ההצלחה הזאת לא התחילה מאיתנו, אלא מכך שהקב”ה תמיד משגיח על ישראל עמו, והוא המחזיר שכינתו לציון ומחזיר אותנו הביתה בדור הגאולה. בזכות זה שנרומם את עצמינו להבין זאת, נזכה לגאולה השלמה במהרה בימינו אמן.