רקע לספר יהושע פרק ג’
בסוף שלשת ימי ההכנה, השוטרים אומרים לעם כי כאשר הם יראו את הארון והכוהנים הנושאים אותו מתחילים ללכת, עליהם ללכת אחריו תוך כדי שמירת מרחק של אלפיים אמה ממנו. יהושע מבקש מכל העם לגשת אליו כדי לשמוע את דבר ה’. יהושע אומר להם שעל ידי הנפלאות שהקב”ה יעשה איתם, עם ישראל ידעו שהקב”ה בקרבם והוא יוריש מפניהם את שבעת העמים המתגוררים בארץ. העם נסע מהאוהלים לכיוון הירדן כשהארון לפניהם. כאשר טבלו רגלי נושאי הארון במים נעמדו המים לגובה והמים שכבר עברו המשיכו. העם עוברים ביבשה כנגד העיר ירחו, בו בזמן שהכוהנים עומדים במקומם.
הנס הגדול: כל עם ישראל הצטמצמו לבין שני בדי הארון.
בפסוקים ט-י כתוב:
“וַיֹּ֥אמֶר יְהוֹשֻׁ֖עַ אֶל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל גֹּ֣שׁוּ הֵ֔נָּה וְשִׁמְע֕וּ אֶת־דִּבְרֵ֖י יְקֹוָ֥ק אֱלֹֽהֵיכֶֽם: וַיֹּ֣אמֶר יְהוֹשֻׁ֔עַ בְּזֹאת֙ תֵּֽדְע֔וּן כִּ֛י אֵ֥ל חַ֖י בְּקִרְבְּכֶ֑ם וְהוֹרֵ֣שׁ יוֹרִ֣ישׁ מִ֠פְּנֵיכֶם אֶת־הַכְּנַעֲנִ֨י וְאֶת־הַחִתִּ֜י וְאֶת־הַחִוִּ֗י וְאֶת־הַפְּרִזִּי֙ וְאֶת־הַגִּרְגָּשִׁ֔י וְהָאֱמֹרִ֖י וְהַיְבוּסִֽי:”
כתוב ברש”י כאן מה שמובא בחז”ל [ ויקרא רבה, פרשת צו, פרשה י]:
“גשו הנה” – “צמצם את כולם בין שני בדי ארון, זה אחד מן המקומות שהחזיק המעט את המרובה”.
יהושע היה יכול להזמין את העם בלי הדגשת “הנה”, ולאמר “גשו ושמעו את דברי ה’ “, ולכן המדרש ויקרא רבה דורש את המילה המיותרת “הנה”.
ויש להבין, מה נס עצום זה בא לבטא, מדוע היה כאן צורך בנס נוסף על גבי הנס של מעבר עם ישראל בתוך נהר הירדן?
אחדות עם ישראל: תנאי לקבלת ארץ ישראל
עם ישראל קיבלו את התורה לאחר שהיו מאוחדים כמו שכתוב “ויחן שם ישראל נגד ההר” ודרשו חז”ל “כאיש אחד בלב אחד”, כי התורה לא נתנה ליחידים מעם ישראל, כי אם לכל הכלל המאוחד יחד בגוף אחד ובלב אחד. לכן אנו מסיימים את תפילת העמידה בבקשה “ברכנו אבינו כולנו כאחד באור פניך כי באור פניך נתת לנו תורת חיים”. כמו כן ההצלחה בכיבוש ארץ ישראל ובהתבססות בה תלויה באחדות עם ישראל, שכלל ישראל קיבל את הארץ בזכות הקשר המיוחד שלהם עם הקב”ה וכולם בני א-ל חי. כמו שאנחנו אומרים בברכות קריאת שמע “אור חדש על ציון תאיר ונזכה כולנו יחד במהרה לאורו”.
לכן נס מיוחד זה בטרם כניסת עם ישראל לארץ בא לבטא שההצלחה בארץ ישראל תלויה דווקא באופן שעם ישראל מאוחדים, עד כדי כך שיכולים כולם להצטמצם בין שני הבדים של הארון.
דוגמה להצלחת עם ישראל שתלויה באחדות, מתבטא בחז”ל [במדבר רבה חוקת פרשה יט] שבדורו של דוד למרות שהיו צדיקים היו להם הרוגים במלחמות משום שהיו בהם מספרי לשון הרע, שפוגע באחדות העם, לעומת זאת דורו של אחאב שהיו עובדי עבודה זרה לא היה להם הרוגים במלחמות משום שלא היו מדברים לשון הרע.
במסכת סוטה (לד:א) התוספות ד”ה “עודם בירדן אמר להם יהושע” מביא ירושלמי [סוטה ז:ה] שעם ישראל קיבלו על עצמם ‘ערבות’ אחד על השני בעבר הירדן בטרם נכנסו לארץ. הערבות תלויה כך שכל עם ישראל הם באמת נפש ונשמה אחת ולכן כאשר אדם מישראל עובר עבירה הוא משפיע על שאר עם ישראל בדומה לאברים של גוף האדם שפגיעה באחד מהם משפיעה על הגוף כולו. כמו שביאר המהר”ל בנתיבות עולם ב’ נתיב התוכחה פרק ב’:
“כל ישראל ערבין זה בשביל זה בשביל שהם עם אחד, מה שלא תמצא בשום אומה שאינה עם אחד כמו שהם ישראל, ודומין לאדם שאם יש לו מכה באחד מאיבריו שכולם מרגישים בעבור שהם גוף אחד”.
ולכן דווקא בכניסתם לארץ, עם ישראל קיבל על עצמם ערבות זה על זה, משום שזה האופן בו יצליחו לכבוש ולהתבסס בארץ ישראל.
מציאות עם ישראל בארץ ישראל היא מעל הטבע בדומה למציאות ארון הברית שהיא במציאות מעל לטבע
הנס הזה, של חוסר תלות במידות של שטח, היה מתקיים ב’ארון הברית’ בקביעות. מידות קודש הקודשים היו עשרים על עשרים אמה, וכאשר מדדו מהארון לקירות קודש הקודשים, תמיד היו עשר אמות בשני צדדי הארון, כמו שמבואר במסכת יומא (כא.) “מקום ארון אינו מן המידה”. נמצא שמקומו של ארון בנס היה ולא תפס מקום. והעניין בזה הוא ללמד שהארון הוא מקום השראת השכינה של הקב”ה בעולם, וכאשר יש השראת שכינה אז אין הגבלות של הטבע. כמו כן קיבוץ של מניין של יהודים גורם להשראת שכינה כמבואר במסכת ברכות (ו.)”מנין לעשרה שמתפללין ששכינה עמהם – שנאמר: אלהים נצב בעדת אל” .
דבר זה עם ישראל היו צריכים ללמוד בתחילת הכניסה לארץ, שהשראת השכינה, ההצלחה והתבססות בארץ תלויות באחדות עם ישראל, ולשם כך נעשה נס מיוחד זה למרות שלכאורה לא היה בו תועלת מעשית.
גם בימינו שאנחנו זוכים שעם ישראל חוזר לארץ ישראל ככל שיהיה אחדות בקרבנו נזכה להשראת שכינה, להצלחה ולהתבססות בה.