(לט) אַ֡ךְ בַּחֲמִשָּׁה֩ עָשָׂ֨ר י֜וֹם לַחֹ֣דֶשׁ הַשְּׁבִיעִ֗י בְּאָסְפְּכֶם֙ אֶת־תְּבוּאַ֣ת הָאָ֔רֶץ תָּחֹ֥גּוּ אֶת־חַג־יְקֹוָ֖ק שִׁבְעַ֣ת יָמִ֑ים בַּיּ֤וֹם הָֽרִאשׁוֹן֙ שַׁבָּת֔וֹן וּבַיּ֥וֹם הַשְּׁמִינִ֖י שַׁבָּתֽוֹן: (מ) וּלְקַחְתֶּ֨ם לָכֶ֜ם בַּיּ֣וֹם הָרִאשׁ֗וֹן פְּרִ֨י עֵ֤ץ הָדָר֙ כַּפֹּ֣ת תְּמָרִ֔ים וַעֲנַ֥ף עֵץ־עָבֹ֖ת וְעַרְבֵי־נָ֑חַל וּשְׂמַחְתֶּ֗ם לִפְנֵ֛י יְקֹוָ֥ק אֱלֹהֵיכֶ֖ם שִׁבְעַ֥ת יָמִֽים: (מא) וְחַגֹּתֶ֤ם אֹתוֹ֙ חַ֣ג לַֽיקֹוָ֔ק שִׁבְעַ֥ת יָמִ֖ים בַּשָּׁנָ֑ה חֻקַּ֤ת עוֹלָם֙ לְדֹרֹ֣תֵיכֶ֔ם בַּחֹ֥דֶשׁ הַשְּׁבִיעִ֖י תָּחֹ֥גּוּ אֹתֽוֹ: (מב) בַּסֻּכֹּ֥ת תֵּשְׁב֖וּ שִׁבְעַ֣ת יָמִ֑ים כָּל־הָֽאֶזְרָח֙ בְּיִשְׂרָאֵ֔ל יֵשְׁב֖וּ בַּסֻּכֹּֽת: (מג) לְמַעַן֘ יֵדְע֣וּ דֹרֹֽתֵיכֶם֒ כִּ֣י בַסֻּכּ֗וֹת הוֹשַׁ֙בְתִּי֙ אֶת־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל בְּהוֹצִיאִ֥י אוֹתָ֖ם מֵאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם אֲנִ֖י יְקֹוָ֥ק אֱלֹהֵיכֶֽם:
[ויקרא כג:לט-מג)
חג הסוכות הוא אחד משלושת הרגלים, זמנים בהם נצטוו ישראל לעלות לרגל ולחלות את פני ה’. נתייחד לו חג הסוכות בשתי מצוות מיוחדות – ראשית, נטילתם של ד’ מינים. שנית, חיוב העתקת מקום המגורים מן הבית הרגיל אל מבנה ארעי – “סוכה”. מצוות סוכה הינה אחת משתי מצוות בלבד המקיפה כל חלק מהאדם ושהיהודי מקיים בכל גופו. השניה היא מצוות ישיבת ארץ ישראל.
בנוסף, מצינו בחג הסוכות מאפיין מיוחד בקרבנות. כידוע, לכל חג ומועד ישנם קורבנות מיוחדים שציווה הבורא ב”ה להקריבם באותו זמן. בחג הסוכות נצטוו ישראל להקריב 70 פרים, כאשר מספר הקורבנות הולך ומתמעט והולכים בשבעת ימי החג. בגמרא (סוכה דף נה:) ישנה הקבלה בין שבעים פרים לבין שבעים אומות העולם.
מעתה יש לשאול – מדוע ישראל נצטוו להקריב שבעים פרים כנגד שבעים אומות עולם?
נפתח בבירור כללי על מצוות הסוכה ומשם תתבאר גם החובה להקריב ע’ פרים כנגד ע’ אומות.
מצוות סוכה – מצוות האמונה
מצוות סוכה מיוחדת משני פנים – ראשית, היא מכף רגל ועד ראש. המצווה כוללת שינה, אכילה, ישיבה ואפילו טיול בסוכה נחשב למצווה. בנוסף, היא דורשת מהאדם לעשות מעשה קיצוני – לצאת מביתו למשך שבעה ימים, לצאת ממבצרו ולעבור לבית ארעי. בכדי לקיים את המצווה הזו, נדרשת מידה יהודית מיוחדת – אמונה. הסוכה נקראת גם “צילא דמהימנותא”[1] בפירוש לעברית – “צל האמונה”. היא מקום בו אנו נחים בצילו של בורא עולם.
יציאה מן הבית כרוכה בחשיפה לכוחות המזיקים בחוץ. הסוכה היא בית ארעי ולא קבע ולכן ההגנה שהיא מסוגלת לספק היא חלקית ותו לו. כיצד יכול אדם לישון בשלווה, בעודו ישן מחוץ לביתו, אם לו על ידי זה שמאמין בבורא עולם ששומר עליו?
בנוסף, ישנה חשיפה גדולה לפגעי הטבע, אם זה הקור או החום, ולעומת הבית, הסוכה חשופה בהרבה לפגעים שכאלו. הנכונות לשבת בסוכה היא הנכונות לקבל הכל מאהבה ולהיות באמונה שקיום רצון ה’ הוא הדבר הטוב והנכון ביותר.
המקור לביטוי זה, שהסוכה היא “צל האמונה” מופיע בזהר –
“מאן דהוא מגזעא ושרשא דישראל ישבו בסוכות תחות צילא דמהימנותא”
(זהר, פרשת אמור קג. )
תרגום – “מי שהוא מזרע ושורש ישראל [הם] ישבו בסוכות תחת צל האמונה”. מזהר אנו למדים שישנה התאמה מיוחדת בין הסוכה לבין ישראל .
נקודה זו, של אמונה בה’ על ידי הסוכה ובסוכה בעצמה, אנו מוציאים ביתר שאת בארץ ישראל – “ארץ אשר עיני ה’ אלוקיך בה מראשית שנה ועד אחרית שנה” [דברים י”א:י”ב]. האמונה בה’ מתחזקת בארץ ישראל, משום שהשגחת ה’ בארץ ישראל נגלית יותר וממילא פשוט יותר לחזק את האמונה ב-ה’ בה. בחג הסוכות אנו מוציאים עוד נקודה בה אפשר לראות כיצד השגחת ה’ מתגלית ביתר שאת בארץ –
בחג נידונים על המים -השגחה והאמונה המיוחדת בארץ ישראל
במשנה במסכת ר”ה (פרק א’,משנה ב’) כתוב שבחג הסוכות נידונים על המים. על פי המבואר לעיל, מובן מדוע דווקא בחג הסוכות נידונים על המים. הגשם הוא אחד המאפיינים הגדולים של האמונה והתפילה, ביחוד בארץ ישראל שהיא נזקקת לגשם. כדי להתפלל באמת ובתמים לבורא עולם שיוריד גשם לעולם, ראשית כל יש לחזק את האמונה שהבורא הוא “מוריד הגשם” ומתוך אמונה גדולה זו אפשר לגשת לתפילה ולתחנונים שנזכה לשנה גשומה ומלאה כל טוב. לעומת ארץ מצרים, בה נהר הנילוס עולה ומשקה את הארץ ולכן קשה יותר לחזק את האמונה בה’ ולראות כיצד יד ה’ בכל, בארץ ישראל יכול יהודי לראות כיצד בכח תפילותיו ומעשיו יורד גשם וחלילה בחטאיו יש בצורות. גילוי זה הוא חיזוק גדול לאמונת האדם בה’, והוא דווקא בארץ ישראל!
ישנו סיפור נפלא ומתוק, המחזק את ההבנה כמה גדולה ההשגחה בארץ ישראל –
הגאון רבי יצחק אריאלי[2] לחם במלחמת השחרור, ובניסי ניסים ניצל ממוות. לאחר המלחמה, נפגש עם הרב מבריסק (הגאון רבי יצחק זאב סולובייצ’ק) וסיפר לו על קורותיו במלחמה ועל הניסים אשר חווה על בשרו. בראותו שהרב מבריסק שמח, שאל אותו – “הרב, והרי כתוב שמי שנעשה לו נס מנקים לו מחצית מזכויותיו!” ענה לו הרב מבריסק –”כל זה נכון בהנהגת חוץ לארץ, בגלות. אולם, בארץ ישראל כל הנהגה היא רוחנית, ניסית. אדם שנעשה לו נס- לא מנקים לא זכויותיו בארץ ישראל!!!”
אומות העולם וחג האמונה
מדרש מעניין ומרתק ביותר מצינו על ההקבלה שבין אומות העולם לבין ישראל בסוכות ובמצוות ישיבה בסוכה בפרט –
“אמרו לפניו: רבש”ע, תנה לנו מראש ונעשנה, אמר להן הקדוש ברוך הוא שוטים שבעולם, מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת, מי שלא טרח בערב שבת מהיכן יאכל בשבת? אלא אף על פי כן, מצוה קלה יש לי וסוכה שמה, לכו ועשו אותה. ומי מצית אמרת הכי? והא אמר רבי יהושע בן לוי, מאי דכתיב: אשר אנכי מצוך היום? היום לעשותם – ולא למחר לעשותם, היום לעשותם – ולא היום ליטול שכר! אלא, שאין הקדוש ברוך הוא בא בטרוניא עם בריותיו. ואמאי קרי ליה מצוה קלה? משום דלית ביה חסרון כיס. מיד כל אחד [ואחד] נוטל והולך ועושה סוכה בראש גגו, והקדוש ברוך הוא מקדיר עליהם חמה בתקופת תמוז, וכל אחד ואחד מבעט בסוכתו ויוצא”
(מסכת עבודה זרה ג.)
המדרש מתאר כיצד מנסה הקב”ה את אומות העולם באחת המצוות, לבחון האם יכולים לקיימה. המצווה בה בוחר הקב”ה לבחון אותם היא מצוות סוכה שאותה מכנה הקב”ה “מצווה קלה”. אומות העולם באמת מנסות לקיים את המצווה אולם כאשר מעמיד אותם הקב”ה בנסיון – מוציא חמה בתקופת תמוז, אז החום גדול מאד – מבעטות אומות העולם בסוכה וחוזרות לביתן.
מדוע הקב”ה מנסה את אומות העולם דווקא במצוות הסוכה? נראה שהתשובה מובלעת למעשה בנאמר לעיל. הסוכה, יותר מכל, מסמלת את האמונה הגדולה בבורא העולם. השורש לקיום המצוות הוא אותה אמונה – החל מאמונה שהקב”ה ציווה לקיים את המצוות וכלה באמונה שהקב”ה נותן שכר על קיומם.
כאשר אומות העולם רוצות לקיים את המצוות או אפילו רק לקבל את שכרן, ראשית יש לבחון את אמונתן בבורא, האמונה היא “דרך מלך” של קיום המצוות ועבודת ה’.
מדוע מנסה הקב”ה את אומות העולם ומוציא חמה של תמוז?
נראה, שניסיון זה טומן בחובו רעיון עמוק ונפלא. בפשטות, הקב”ה גורם שיהיה יום חם ביותר ומנסה לראות מהי התגובה. אולם עומק העניין הוא כיצד מתייחסות אומות העולם אל הטבע. הטבע הוא מציאות של כוחות ומקורם בבורא עולם. בגימטריה “הטבע” עולה “אלהים”, אולם הקב”ה נחבא בתוך הטבע וכדי למצוא את הבורא בטבע צריכים אמונה.
כאן נבחנו אומות העולם – האם כאשר ישנו יום חם, לכאורה, טבע, שמעיק ופוגע בישיבה בסוכה, תצאנה מן הסוכה ולא תקיימנה את דבר ה’? יתכן שלמי שרואה את הטבע כמנותק מהבורא, התשובה תהיה לצאת. אמנם, מי שרואה את השגחת ה’ בכל דבר, רואה למעשה כיצד הקב”ה הוא זה שמוביל את הטבע וממילא אותו יום חם איננו חם במקרה – אלא חום שריבונו של עולם הביא. מבט של אמונה הופך את קיום המצווה לקל ופשוט הרבה יותר, אך איננו נחלת הכלל. מבט זה הוא נחלתם המיוחדת של ישראל.
יתר על כן, ה”שפת אמת” רואה את נקודת אמונה זו כעדות לכך שלכל יהודי יש נקודה פנימית טובה ולכן הוא מסוגל לשבת בסוכה באמונה כה גדולה –
“סוכה היא עדות לבני ישראל שנטהרו מחטאם. כדאיתא בגמרא לעתיד לבוא אומות רוצין לשוב וה’ יתברך נותן להם מצות סוכה כו’. והפירוש כי כל בעל תשובה הוא בחסד עליון שהקב”ה פושט יד לקבלו ולפנים משורת הדין. ועל זה טוענין הרשעים. והתשובה כי הקדוש ברוך הוא דיין אמת. ומי שיש בו נקודה פנימיות לטוב רק שאינו יכול להוציא מכח אל הפועל השי”ת עוזר לו. וכיון שיכול להיות תחת צלו יתברך הוא סימן שיש בו נקודה של אמת כמו שכתוב [בזוה”ק] “מאן דהוא מגזעא ושרשא דישראל ישבו בסוכות” כו’. והרשעים אינם יכולים להיות בסוכה כדכתיב “לא יגורך רע.” [תהלים ה:ה’] וזה טעם מצות סוכה אחר המשפט בראש השנה ויום כיפור שהוא עדות על המשפט אמת”
(שפת אמת דברים לסוכות שנה תרל”ה)
אומות העולם לעתיד לבוא
ה”מבחן באמונה” הזה איננו בא סתם. הוא חלק מהתהליך, שאותו אפשר לראות על ידי הקרבת ע’ פרים כנגד ע’ אומות. האבני שוהם מסביר שעל ידי הקרבת אותם שבעים פרים (שמספר הקורבנות הולך ומתמעט והולכים בשבעת ימי החג), אנו מתקנים את הפירוד והחילוק של אומות העולם, עד כדי כך שמתאחדים לאומה אחת[3]. תהליך האיחוד הזה הוא תחילתו של תיקון משבר האמונה שחוו אומות העולם בדור הפלגה, אז נתחלקו להיות שבעים אומות בגלל זה שמרדו בה’. לעתיד לבוא, גם האמונה של אומות העולם תתחזק, ועל ידי זה יוכלו גם אומות העולם לעלות לירושלם להשתחוות לה’ ולהקריב לו קרבנות. נבואה זו מופיעה בזכריה (פרק יד,טז)-
“(טז) וְהָיָ֗ה כָּל־הַנּוֹתָר֙ מִכָּל־הַגּוֹיִ֔ם הַבָּאִ֖ים עַל־יְרֽוּשָׁלִָ֑ם וְעָל֞וּ מִדֵּ֧י שָׁנָ֣ה בְשָׁנָ֗ה לְהִֽשְׁתַּחֲוֹת֙ לְמֶ֙לֶךְ֙ יְקֹוָ֣ק צְבָא֔וֹת וְלָחֹ֖ג אֶת־חַ֥ג הַסֻּכּֽוֹת: (יז) וְ֠הָיָה אֲשֶׁ֨ר לֹֽא־יַעֲלֶ֜ה מֵאֵ֨ת מִשְׁפְּח֤וֹת הָאָ֙רֶץ֙ אֶל־יְר֣וּשָׁלִַ֔ם לְהִֽשְׁתַּחֲוֹ֔ת לְמֶ֖לֶךְ יְקֹוָ֣ק צְבָא֑וֹת וְלֹ֥א עֲלֵיהֶ֖ם יִהְיֶ֥ה הַגָּֽשֶׁם: (יח) וְאִם־מִשְׁפַּ֨חַת מִצְרַ֧יִם לֹֽא־תַעֲלֶ֛ה וְלֹ֥א בָאָ֖ה וְלֹ֣א עֲלֵיהֶ֑ם תִּֽהְיֶ֣ה הַמַּגֵּפָ֗ה אֲשֶׁ֨ר יִגֹּ֤ף יְקֹוָק֙ אֶת־הַגּוֹיִ֔ם אֲשֶׁר֙ לֹ֣א יַֽעֲל֔וּ לָחֹ֖ג אֶת־חַ֥ג הַסֻּכּֽוֹת: (יט) זֹ֥את תִּהְיֶ֖ה חַטַּ֣את מִצְרָ֑יִם וְחַטַּאת֙ כָּל־הַגּוֹיִ֔ם אֲשֶׁר֙ לֹ֣א יַֽעֲל֔וּ לָחֹ֖ג אֶת־חַ֥ג הַסֻּכּֽוֹת:”
בינתיים, בימינו, אנו מתפללים שנגיע לאחרית ימים כאלו, שבו לכל העולם יהיה לב אחד לאדון עולם ולא לעבודה זרה.
אמנם, כדי להגיע לזמנים מובחרים ומיוחדים שכאלו – מוכרחים להיות בארץ ישראל, וזאת משום שרק בארץ ישראל יכול להיות בית המקדש, ועל ידי בית המקדש אנו מקרבים את אומות העולם לריבונו של עולם על ידי זה שישראל מקרבים שבעים פרים, כמו שעם ישראל מתקרב לאביו שבשמים על ידי הקרבת הקרבנות.
סיכום
פתחנו בשאלה מדוע מקריבים בחג הסוכות 70 פרים כנגד שבעים אומות העולם .ביארנו, שהסוכה מסמלת את האמונה, ושכשרון זה של האמונה הוא נחלתם המיוחדת של ישראל ושתפקידם להשפיע את האמונה הזו לעולם כולו, כך שלעתיד לבוא גם אומות העולם תהיינה חלק מהאמונה הגדולה הזו. בכדי לחדד את רעיון זה, הבאנו מדרש בו רואים כיצד הקב”ה מנסה את אומות העולם במצוות הסוכה ולמדנו שהחיסרון של אומות העולם היה באמונה, שלא הייתה עמוקה מספיק לחדור גם לטבע ולהאמין שהטבע הוא גילוי של ה’. ישראל חיים אמונה זו ובפרט בחג הסוכות ולכן חג הסוכות הוא עדות לכך שלכל יהודי יש נקודה פנימית טובה ובנוסף היא גם נקודה שממנה ישראל משפיעים ומלמדים אמונה לכל העולם.
ביארנו מדוע הכשרת נקודת האמונה קלה יותר ופשוטה יותר בארץ ישראל וכיצד התיקון המלא של העולם, שגם אומות העולם תאמינה בריבונו של עולם, מוכרח וצריך הוא את ארץ ישראל.
שנזכה בעז”ה לאמונה ולשמחה שלימה ולהשפיע אמונה זו לכל עולם כולו “לתקן עולם במלכות שדי”!
——————
[1] זהר, פרשת אמור.
[2] תלמיד הרב קוק, שהיה מלמד גם בישיבת מרכז הרב. נולד ב-1896 בעיר עתיקה בירושלים ונפטר בה בשנת – 1974. היה רב ופוסק בשכונת “קריית שמואל” בירושלים ובבית חולים “ביקור חולים” ערך חלק מספרי הרב קוק ואף הוציא בעצמו כמה ספרים על הש”ס.
[3] חשוב להדגיש שאין משמעות הדברים שאנו מתפללים חלילה להמעיט את אומות העולם, אלא שיתאחדו כולם לכדי אומה אחת.