“וַיִּקְרְבוּ יְמֵי יִשְׂרָאֵל לָמוּת וַיִּקְרָא לִבְנוֹ לְיוֹסֵף וַיֹּאמֶר לוֹ אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ שִׂים נָא יָדְךָ תַּחַת יְרֵכִי וְעָשִׂיתָ עִמָּדִי חֶסֶד וֶאֱמֶת אַל נָא תִקְבְּרֵנִי בְּמִצְרָיִם”.
לפני פטירתו, יעקב משביע את יוסף בנו לקבור אותו בארץ ישראל, ולא לקבור אותו במצרים.
מדוע כל כך חשוב ליעקב אבינו להקבר דווקא בארץ ישראל? מדוע הדבר כה חשוב עד שהוא היה צריך להשביע את יוסף? יעקב אף אומר שזהו “חסד ואמת”, אין זו סתם בקשה!
חשיבות הקבורה בארץ ישראל
הגמרא בירושלמי במסכת כלאים (ט, ג), שואלת מדוע ביקש יעקב להקבר דווקא בארץ ישראל. הגמרא אומרת שזה בעבור שארץ ישראל נקרית “ארצות החיים”, ככתוב בספר תהילים (קטז, ט): “אֶתְהַלֵּךְ לִפְנֵי יְהֹוָה בְּאַרְצוֹת הַחַיִּים”. מסביר שם הרד”ק, הרב דוד בן יוסף קמחי (קטז, ט) את הפסוק, שדוד המלך מדבר כאשר הוא בורח משאול המלך הרודף אחריו, והוא נמצא בארץ פלישתים, בחוצה לארץ. דוד המלך מתפלל לה’ שהוא יזכה לחזור לארץ ישראל הקדושה מכל ארצות, שהיא גם הטובה מכל ארצות, שהיושבים בה זוכים לחיים בריאים וטובים.
ארץ ישראל היא הטובה מכל ארצות עבור החיים, כעת נראה שהיא גם עבור המתים. הגמרא במסכת כלאים שם אומרת, שיש כאן סוד גדול ועמוק בביטוי זה, שארץ ישראל היא “ארצות החיים”. הסוד הוא שמתיה חיים תחילה. מה כוונה? שהקב”ה עושה לאלו שנקברו בחוצה לארץ מחילות מתחת לקרקע, והם מתגלגלין בה עד שמגיעים לארץ ישראל ואז קמים לתחיה. כלומר, מי שנקבר בחוצה לארץ אמנם יקום בתחית המתים, אך על ידי ייסורים של גלגולי מחילות, כיוון שתחיית המתים מתרחשת דווקא בארץ ישראל.
את הייסורים של גלגולי מחילות, מסביר בעל הספר אות נפש (הרב ידעיה, ידוע גם בשם ‘שן בוניט דלוניל’), שהם ייסורים רוחניים [1]. חז”ל המשילו את הייסורים האלו להתגלגלות בתוך מחילות תת קרקעיות, אבל אין הדבר כפשוטו. פירושו של המשל הוא, שאדם מושפע מהמקום בו הוא חי. אדם שחי בארץ ישראל שהיא מקום מקודש, המקום עצמו משפיע קדושה על היושבים בו וממילא יש יכולת טבעית להתעלות והזדככות והשגות רוחניות. לעומת זאת, הגר בחוץ לארץ, אדם זקוק לזיכוך ומאמץ מיוחד בכדי שיוכל להתנקות מהשפעת המקום ולזכות לתחיית המתים, אפילו אם מדובר באדם גדול כדוגמת יעקוב אבינו. הוא צריך לפרוש הרבה מפינוקי הגוף והחומר, והרבה לימוד ועיון במחשבה. הזיכוך עליו אנחנו מדברים, הוא בעצם שאדם מרגיל את עצמו לשים את הרוחניות במרכז. לכן הוא מתרכז בלימוד, ומתעסק בחומריות ברמה מינימאלית. הייסורים של ‘גלגולי המחילות’ נמשלו על ידי חז”ל כאדם שעובר במחילה, שהיא מקום חשוך, בכדי להגיע אל האור שבחוץ.
תחיית המתים היא דרך ארץ ישראל, כפי שמתנבא הנביא יחזקאל. נבואה זו מפורסמת בשם “חזון העצמות היבשות” (יחזקאל לז, א – יד). הקב”ה מראה ליחזקאל בנבואתו עצמות יבשות, ואומר לו שעתידים הם לחיות. המלבי”ם (הרב מאיר ליבוש בן רבי יחיאל מיכל וייזר) מסביר (שם, א – ד), שנבואה זו מתייחסת לתחיית המתים העתידה, וכי מה שהנביא רואה בנבואה כאילו הוא בהווה ובפועל, הוא בעצם מה שעתיד להיות. הקב”ה מראה לו את העתיד בהווה לנגד עיניו. כתוב שם בפסוק יב: “כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְקֹוִק הִנֵּה אֲנִי פֹתֵחַ אֶת קִבְרוֹתֵיכֶם וְהַעֲלֵיתִי אֶתְכֶם מִקִּבְרוֹתֵיכֶם עַמִּי וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל אַדְמַת יִשְׂרָאֵל”. לארץ ישראל. רק אחרי שאנחנו בארץ ישראל – נקום לתחייה. הסיבה לכך שתחיית המתים צריכה להיות דווקא בארץ ישראל, היא קשורה לסיבה שיש ייסורין למי שנקבר בחוצה לארץ. ארץ ישראל היא ארץ הקודש, שיש בה סגולה מיוחדת, והיא במדרגה הרוחנית הגבוהה ביותר מכל הארצות. כן כותב רבי יהודה הלוי בספרו ‘הכוזרי’ (מאמר א, פסקה צה): “בני יעקב היו כולם סגולה, כולם יחד ראויים לענין האלוקי, ולכן היה להם המקום ההוא, המיוחד בהתגלות העניין האלוקי, לנחלה”. עם ישראל, הם כולם בעלי סגולה רוחנית מיוחדת, ראויים לתורת ה’, “העניין האלוקי”. ארץ ישראל כמו עם ישראל היא גם בעלת סגולה רוחנית מיוחדת. רק במקום כזה יכולה להתרחש נס כל כך משמעותי ועצום.
הקבורה בארץ ישראל חשובה כאחיזה בה
הרב צבי יהודה קוק, בשיחות על התורה (בראשית, חיי שרה), מסביר את החשיבות שבקבורה שבארץ ישראל בעומק נוסף. הקבורה של המת בארץ ישראל היא נחשבת אחיזה בקרקע באופן פיזי. האדם עצמו בגופו נקבר באדמת הקודש הזאת, ונמצא שהוא קשור לארץ ישראל גם לאחר מיתתו.
מעבר לכך, הקבורה בארץ ישראל מראה גם על קשר של האדם הנפטר לכלל ישראל. מדוע? כי ארץ ישראל ועם ישראל הם דבר אחד. ישנו קשר רוחני עמוק ויסודי מאוד בין עם ישראל לארץ ישראל. דבר זה מסביר הרב אברהם יצחק הכהן קוק בספרו “אורות ארץ ישראל” (פסקה א). הרב קוק כותב שם: “ארץ ישראל איננה דבר חיצוני, קניין חיצוני לאומה, רק בתור אמצעי למטרה של ההתאגדות הכללית והחזקת קיומה החומרי או אפילו הרוחני. ארץ ישראל היא חטיבה עצמותית קשורה בקשר חיים עם האומה…”. כלומר, ארץ ישראל אינה דבר נוסף, ישות אחרת, מעם ישראל. ארץ ישראל ועם ישראל הם בעצם יישות אחת. כמו הקשר שבין האיברים שבגוף החי.
ניתן לראות זאת למשל בזמן הגלות. בתקופה שבה עם ישראל לא היה בארץ ישראל, ארץ ישראל נשארה שוממה. אף אומה אחרת לא הצליח להפריח את השממה כמו שעם ישראל עושה זאת היום, בדור הגאולה. לכל אורך הגלות, אלפיים שנה, לא קמה כאן מדינה משגשגת ובעלת עוצמה כפי שמדינת ישראל היא היום. מדינת ישראל היא ידועה בעולם כמדינה בעלת עוצמה בכל התחומים: בבטחון, בכלכלה, במדע, בחקלאות. רק היום כאשר עם ישראל חוזר לארצו, ומתקבץ מכל כנפות הארץ, קמה כאן מדינה חזקה ומפותחת.
כיוון שהאדם קשור לאדמה באופן נצחי, שהרי הוא נקבר בה, הוא קשור לכלל ישראל. זו הדרך שבה האדם קושר את עצמו באופן נצחי לעם ישראל. הקבורה בארץ ישראל מראה בעצם על הקשר העמוק שבין יהודי לאדמת ארץ ישראל. הקשר הזה מגיע עד הרובד הפיזי, שהאדם מסיים את חייו ונטמן דווקא ברגבי אדמת הקודש הזו. זאת הסיבה העמוקה שיעקב אבינו ביקש להקבר בארץ ישראל, לקשור את גופו באדמת ארץ הקודש.
סיכום
האבן עזרא בפרשת חיי שרה, (בראשית פרק כג, פסוק יט)[2], אומר שכל אריכות פרשת קניין מערת המכפלה, שאברהם רוצה לקבור את שרה, ומבקש לקנות שדה מסוימת, היא ללמד על מעלת ארץ ישראל, בין לחיים ובין למתים. ראינו שתי נקודות מרכזיות בעניין מעלת ארץ ישראל עבור המת. האחד, שהקבורה בחוץ לארץ משפיעה רוחנית על הנקבר בה. לעתיד לבוא בעת תחיית המתים, תצטרך אותה הנשמה לעבור ייסורים רוחניים של זיכוך, על מנת לקום לתחייה. קימתו לתחיה תהיה דווקא בארץ ישראל. ושנית, הקבורה ארץ ישראל קושרת את האדם הנקבר בה לארץ ישראל ולעם ישראל כאחד באופן נצחי לכל הדורות.
—————–
-
אות נפש (הרב ידעיה, שן בוניט דלוניל, עמ’ 75-76): “ואחר אשר הגענו לזה נבאר מאמר רבותינו זכרונם לברכה הנמשך לזה, והוא אמרם: “מתי חוצה לארץ אינם חיים”… ורצונו לומר, כי אנשי חוצה לארץ אינם יכולים להגיע אל החיים הנצחיים לעכירות האוויר המתנגד ללמוד חכמה ולהשיג מושכל אלא על ידי צער גלגול מחילות. רצונו לומר, כי אם ברוב שקידת ועזיבת התענוגים הגופניים והחמריים והנדת שנת עיניו, כאמרם זכרונם לברכה “אין התורה מתקיימת אלא במי שממית עצמו עליה”, ובהבנת ההנחות הצודקות וההקדמות האמתיות משמור הסדר ויעלה מדרגה אחר מדרגה. וזהו שרמזו בגלגול מחילות. כי כמו שמחילה הוא מקום משוך ויותר להתחיל לבוא ממאור מאיר כאשר הוא נעתק מן ההפך אלא ההפך, כן החכמות האמתיות הן דברים נעלמים ומבהילים המתחיל בעיון עד שישקוד עליהם ויבין הקדמותיהם ויביא ראיות ומופתים ממשל למשל ומחכמה לחכמה. ואין לומר שרבותינו כוונו בזה המאמר לרמוז שהמתים בחוצה לארץ לא יחיו בזמן תחית המתים אלא על ידי צער גלגול מחילות שיחפרו תחת הקרקע בציפורניהם עד שיגיעו לארץ ישראל ויעלו בקברותיהם כמו כמו שיבינו זה ההמון. כי הענין הזה הוא רחוק מאוד…”.
-
אבן עזרא (בראשית כג, יט): “…ונזכרה זאת הפרשה להודיע מעלת ארץ ישראל על כל הארצות לחיים ולמתים ועוד לקיים דבר ה’ לאברהם להיות לו נחלה”.