(א) וַיְהִ֣י אַבְרָ֔ם בֶּן־תִּשְׁעִ֥ים שָׁנָ֖ה וְתֵ֣שַׁע שָׁנִ֑ים וַיֵּרָ֨א יְקֹוָ֜ק אֶל־אַבְרָ֗ם וַיֹּ֤אמֶר אֵלָיו֙ אֲנִי־אֵ֣ל שַׁדַּ֔י הִתְהַלֵּ֥ךְ לְפָנַ֖י וֶהְיֵ֥ה תָמִֽים: (ב) וְאֶתְּנָ֥ה בְרִיתִ֖י בֵּינִ֣י וּבֵינֶ֑ךָ וְאַרְבֶּ֥ה אוֹתְךָ֖ בִּמְאֹ֥ד מְאֹֽד:
(בראשית יז, א-ב)
(ב) ואתנה בריתי – ברית של אהבה וברית הארץ להורישה לך על ידי מצוה זו: (רש”י שם)
הקשר בין ברית המילה, התורה וארץ ישראל
ברית- היא התחייבות
בפסוקים אלו נפגש עם ישראל לראשונה עם מצוות ברית המילה. הברית המוזכרת בפסוקים אלו היא ברית המילה שעושים לכל ילד בישראל, וכמו שכתוב בהמשך הפסוקים: “זֹ֣את בְּרִיתִ֞י אֲשֶׁ֣ר תִּשְׁמְר֗וּ בֵּינִי֙ וּבֵ֣ינֵיכֶ֔ם וּבֵ֥ין זַרְעֲךָ֖ אַחֲרֶ֑יךָ הִמּ֥וֹל לָכֶ֖ם כָּל־זָכָֽר” (בראשית יז, י). המושג: ‘ברית’, פירושו התחייבות.
מהי ההתחייבות שנקבעה בברית המילה?
הברית הדו-צדדית המוזכרת כאן כוללת בתוכה התחייבות מצד כל זרע ישראל וכל גר הנכנס לעם ישראל למול את עצמו ואת בניו, והתחייבות מצד הקב”ה שכוללת שני מרכיבים: לאהוב את ישראל, ולתת לעם ישראל את ארץ ישראל. רש”י הוא פשטן, בתור פרשן של פשט הפסוקים הוא עוזר לנו לקרוא אותם נכון יותר. בעצם, רש”י פותח כאן את עינינו לשאלה הבסיסית: מהו החיוב שהתחייב לנו הקב”ה בברית המילה? והפסוקים עונים על כך: “וַהֲקִמֹתִ֨י אֶת־בְּרִיתִ֜י בֵּינִ֣י וּבֵינֶ֗ךָ וּבֵ֨ין זַרְעֲךָ֧ אַחֲרֶ֛יךָ לְדֹרֹתָ֖ם לִבְרִ֣ית עוֹלָ֑ם לִהְי֤וֹת לְךָ֙ לֵֽאלֹהִ֔ים וּֽלְזַרְעֲךָ֖ אַחֲרֶֽיךָ: וְנָתַתִּ֣י לְ֠ךָ וּלְזַרְעֲךָ֨ אַחֲרֶ֜יךָ אֵ֣ת׀ אֶ֣רֶץ מְגֻרֶ֗יךָ אֵ֚ת כָּל־אֶ֣רֶץ כְּנַ֔עַן לַאֲחֻזַּ֖ת עוֹלָ֑ם וְהָיִ֥יתִי לָהֶ֖ם לֵאלֹהִֽים:” (בראשית יז, ז-ח). וגם שם מפרש רש”י: “והקמותי את בריתי – ומה הוא הברית:” (רש”י שם). אם כן, הפסוקים מורים על התחייבות ד’ לאהוב את עמו ולהוריש לו את ארץ ישראל על ידי ברית המילה.
מהי ברית האהבה של ד’ אלינו?
מובן מהי המשמעות של ההבטחה בירושת הארץ, אך מהי הכוונה בברית של ‘אהבה’ שהזכיר רש”י (בראשית יז, ב), ו’להיות לך לאלוקים’ (בראשית יז, ז)? עם שיש לו אלוקים ששומר עליו, שעוזר לו ומכוון אותו- אין אהבה יותר גדולה מזו. בתוך האהבה הזו, מתוך העובדה הברורה שיש אלוקים בישראל, ניתנת לנו ההבטחה השנייה גם כן, שאחוזת הקרקע שתאחוז ותחזיק את עם ישראל היא ארץ ישראל. הארץ הקדושה, הארץ שהקב”ה התאים עבורנו לעולמי עד תהיה ארץ ישראל. גם התורה ניתנה לנו מתוך אהבת עולם שאוהב הקב”ה את ישראל, וכמו שאנו מתפללים ומזכירים בתפילת מעריב: “אהבת עולם בית ישראל עמך אהבת תורה ומצוות חוקים ומשפטים אותנו למדת”. ההכוונה הזו של בורא לברואיו, היא אהבה רבה וצורך בסיסי שקיים ביחס שבין בורא ונברא, בין מלך ונתינים.
ירושת הארץ באה בזכות ברית המילה והתורה
היחס המשולש הזה, בין ארץ ישראל לתורה ולברית המילה קיים בעוד מישור: ברית המילה ולימוד התורה וקיום המצוות הן הזכות הרוחנית של עם ישראל לקבל מד’ את המתנה של ישיבת ארץ ישראל. וכך אומרת הגמרא: “וכל שאינו אומר ברית ותורה בברכת הארץ ומלכות בית דוד בבונה ירושלים – לא יצא ידי חובתו” (ברכות מט, א). ומסביר לנו רש”י את מקור הדברים: “צריך שיזכור בה ברית – בברכת הארץ, שעל ידי ברית נתנה לאברהם בפרשת מילה: “ונתתי לך ולזרעך אחריך את ארץ מגוריך” (בראשית יז, ז). צריך שיזכור בה תורה – שאף בזכות התורה והמצות ירשו את הארץ, שנאמר: “למען תחיון ורביתם ובאתם וירשתם את הארץ (דברים ח, א)” “.
שאלת השאלות
מובן מאליו שקיום המצוות הוא תנאי בישיבת הארץ, אחר שחסרון קיום המצוות גורם להקאת עמים מן הארץ, וכמו שכתוב: “וּשְׁמַרְתֶּ֤ם אֶת־כָּל־חֻקֹּתַי֙ וְאֶת־כָּל־מִשְׁפָּטַ֔י וַעֲשִׂיתֶ֖ם אֹתָ֑ם וְלֹא־תָקִ֤יא אֶתְכֶם֙ הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁ֨ר אֲנִ֜י מֵבִ֥יא אֶתְכֶ֛ם שָׁ֖מָּה לָשֶׁ֥בֶת בָּֽהּ:” (ויקרא כ, כב). אך משמעות הגמרא שישנו קשר ישיר בין לימוד התורה וברית המילה לזכות ירושת הארץ. והשאלה המתבקשת היא: מדוע זכות ישיבת ארץ ישראל תלויה בברית המילה ולימוד התורה?
רובד ראשון – ברית מילה ולימוד התורה הן מצוות גדולות במיוחד
מעלתה של ברית המילה
ברית המילה ולימוד התורה הן שתי מצוות שמכריעות על הזכות להיכנס לעולם הבא.
בברית המילה אמרו: “מכאן אמר רבי אלעזר המודעי: המחלל את הקדשים, והמבזה את המועדות והמפר בריתו של אברהם אבינו, והמגלה פנים בתורה שלא כהלכה, והמלבין פני חבירו ברבים, אף על פי שיש בידו תורה ומעשים טובים – אין לו חלק לעולם הבא” (סנהדרין צט, א). ויותר מזה אמרו: “דאמר ריש לקיש: פושעי ישראל אין אור גיהנם שולטת בהן… אלא הא דכתיב עברי בעמק הבכא – ההוא דמחייבי ההיא שעתא בגיהנם, ואתי אברהם אבינו ומסיק להו ומקבל להו, בר מישראל שבא על הגויה דמשכה ערלתו ולא מבשקר ליה” (עירובין יט, א). זאת אומרת: כל אדם מישראל שהתחייב להיות בגיהנום בא אברהם אבינו ומעלה אותו משם, חוץ מאדם מישראל שמשך את ערלתו וכפר בברית המילה. וישנה משנה שלמה שמונה את מעלתה של מצוות ברית המילה:
“רבי ישמעאל אומר גדולה מילה שנכרתו עליה שלש עשרה בריתות. רבי יוסי אומר גדולה מילה שדוחה את השבת החמורה. רבי יהושע בן קרחה אומר גדולה מילה שלא נתלה לו למשה הצדיק עליה מלוא שעה. רבי נחמיה אומר גדולה מילה שדוחה את הנגעים. רבי אומר גדולה מילה שכל המצות שעשה אברהם אבינו לא נקרא שלם עד שמל שנאמר: התהלך לפני והיה תמים (בראשית יז, א). דבר אחר גדולה מילה שאלמלא היא לא ברא הקדוש ברוך הוא את עולמו שנאמר: כה אמר ה’ אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי (ירמיה ל, כה)” (נדרים פרק ג, משנה יא).
מעלת לימוד התורה
בלימוד התורה אמרו: ” אלו דברים שאדם אוכל פירותיהן בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא כיבוד אב ואם וגמילות חסדים והבאת שלום בין אדם לחבירו ותלמוד תורה כנגד כולם” (פאה פרק א, משנה א). וידוע עד מאוד גדלות זכותה של לימוד תורה על כל המצוות, וכמו שאמרו: “רבי ברכיה ורבי חייא דכפר דחומין חד אמר אפילו כל העולם כולו אינו שוה לדבר אחד של תורה וחד אמר אפי’ כל מצותיה של תורה אינן שוות לדבר א’ מן התורה” (ירושלמי פאה שם).
אם כן, יש לנו לומר שגדולת זכותן של שתי מצוות אלו היא שנותנת לנו את האפשרות לרשת את הארץ.
רובד שני– הברית והתורה הופכים אותנו להיות העם של אלוקים – עם ד’
אחד מהטעמים המפורסמים של מצוות ברית המילה הוא הטעם השני הנזכר במורה הנבוכים:
“ויש במילה עוד ענין אחר צריך מאד, והוא שיהיה לאנשי זאת האמונה כלם, רצוני לומר מאמיני יחוד השם, אות אחד גשמי שיקבצם” (מורה הנבוכים חלק ג, פרק מט)[1].
הרמב”ם מחדש לנו, שברית המילה היא חותמת שחתם הקב”ה בעם ישראל, חותמת של קודש שתישאר בבשרינו לכל אורך ימינו להגדיר אותנו בתור העם המאמינים בייחוד השם בעולם. רק עם ישראל קורא בשם ד’ ומכריז בקול רם: ‘ד’ אחד ושמו אחד’ (זכריה יד, ט)!
גם לימוד התורה אינו הוספת ידע בלבד- לדעת לזהות מהו רצון ד’, אלא הלימוד הופך כל אחד מישראל להיות ישראלי אמיתי. הרב צבי יהודה קוק זצ”ל היה רגיל לדרוש על ברכת התורה שלפני קריאת התורה בציבור, שכאשר באים ללמוד תורה חייבים לדעת, שרק מתוך “אשר בחר בנו מכל העמים”, ורק מתוך זה, אנו יכולים להגיע ל”ונתן לנו את תורתו” (מנוסח ברכת התורה. הפירוש מופיע בשיחות הרב צבי יהודה על תלמוד תורה חלק ב, פסקה 5-8). רק מתוך הבנה שהנשמה של עם ישראל היא התורה, יכול אדם מישראל להגיע להיות מעם ישראל באמת. עם ישראל הוא לא רק עם גשמי, אלא עם שהוכן מראש להיות קדושים, “ממלכת כהנים וגוי קדוש” (שמות יט, ו). “עם זו יצרתי לי תהלתי יספרו” (ישעיהו מג, כא). עם ישראל מתקדש על ידי התורה.
ברכה בתורה תחילה
וכך הרב צבי יהודה מפרש (שם) עוד גמרא סתומה במסכת בבא מציעא: “אמר רב יהודה אמר רב: מאי דכתיב: “מי האיש החכם ויבן את זאת ואשר דבר פי ה’ אליו ויגדה על מה אבדה הארץ” (ירמיהו ט, יא)… אמר רב יהודה אמר רב: שלא ברכו בתורה תחילה” (בבא מציעא פה, א)[2].
נרחיב בדברי הרב צבי יהודה. הברכה בתורה תחילה, היא ברכת התורה שמברך העולה לתורה לפני שקורא עבורו בעל הקריאה בקריאת התורה בציבור. בכל הדורות שמרו את עצם התקנה לברך בפה ברכה זו לפני העלייה לתורה, מה שהיה חסר בדור חורבן בית ראשון הוא ההזדהות עם תוכן הברכה. וכמו שהזכרנו, תוכן הברכה הוא שרק מתוך בחירת עם ישראל יכולה להינתן תורה לעולם.
ברור מבחינה הסטורית שבכל הדורות היה ריבוי של לומדי תורה. מה שהיה חסר זו ההכרה שהתורה היא לא רק ספר חוקים. ספר חוקים לא יכול להיות מלא ברמזים ותעלומות. והכלל שחז”ל למדו אותנו בלימוד התורה: “שני כתובין המכחישים זה את זה עד שיבא הכתוב השלישי ויכריע ביניהם” (בריתא דר’ ישמעאל). שיבוא פסוק שלישי ויתרץ לנו את הסתירה בין הפסוקים הראשונים- לא יתכן כלל כזה בספר חוקים. ואמרו חז”ל: “וכי מי נברא בשביל מי? התורה בשביל ישראל או ישראל בשביל התורה? לא תורה בשביל ישראל?!” (קהלת רבה א, א). זאת אומרת: התורה שבכתב באה להדריך את ישראל להוציא את עצמן מהכח אל הפועל להיות עם אלוקי. התורה שבעל פה היא בעצם הסגולה הפנימית הגנוזה בישראל להפוך להיות עם אלוקי.
מעתה מובן מדוע זכות ישיבת הארץ תלויה בברית המילה ולימוד התורה, כי רק על ידי שני אלו עם ישראל זוכה להיות העם של אלוקים, וממילא הוא ראוי לשבת בארץ האלוקית.
סיכום התשובות
ראינו אם כן שתי סיבות מדוע ברית ותורה מזכים אותנו בישיבת ארץ ישראל:
א. ברית המילה ותלמוד התורה הן מצוות גדולות במיוחד, ועל כן ירושת הארץ תלויה במיוחד בזכותן.
ב. ברית המילה ותלמוד תורה הופכים אותנו לעם אלוקי, ורק אז אנו יכולים לזכות להיכנס לארץ אלוקית.
מכח כל הביאורים הללו, מלמדת אותנו התורה שבעבור מצוות אלו אנו זוכים בירושת הארץ, ולכן צריכים אנו להזכירם בברכת הארץ בברכת המזון.
המשכיות הקשר בין הארץ לתורה ולברית המילה
אחר שלמדנו שמילת בנינו ולימוד התורה הוא תנאי לכניסה הראשונית לארץ ישראל, יש לנו להוסיף ולומר שגם המשך פריחת הארץ ובניינה תלויים הם במיוחד במצוות אלו. ברוך ד’, כמעט כל בית ישראל אשר בארץ ישראל נימולים בברית המילה, ולומדי התורה המכירים בבחירה האלוקית בישראל מתווספים ומתרבים מיום אל יום, ויש לנו לקוות שהארץ תמשיך ותבנה עד אשר נראה בגאולה השלמה בקרוב. אמן.
——————————————————
הערות
[1] הציטוט המלא ממורה הנבוכים (שם): “ויש במילה עוד ענין אחר צריך מאד, והוא שיהיה לאנשי זאת האמונה כלם, רצוני לומר מאמיני יחוד השם, אות אחד גשמי שיקבצם, ולא יוכל מי שאינו מהם לומר שהוא מהם והוא נכרי, כי פעמים יעשה האדם כן כדי להגיע אל תועלת או כדי להתנכל על אנשי זה הדת, אך זה הפעל כלומר המילה לא יעשהו אדם בו או בבניו רק מתוך אמונה אמתית, כי אין זה שרט בשוק או כויה בזרוע אבל ענין שיהיה קשה מאד, וידוע גם כן רוב האהבה והעזר הנמצא באנשים שהם כלם בסימן אחד ושהוא על צורת ברית, וכן זאת המילה הוא הברית אשר כרת אברהם אבינו על אמונת יחוד השם וכן כל מי שימול יכנוס בברית אברהם להאמין היחוד, להיות לך לאלהים ולזרעך אחריך”.
[2] הציטוט המלא מהגמרא: “אמר רב יהודה אמר רב: מאי דכתיב: “מי האיש החכם ויבן את זאת ואשר דבר פי ה’ אליו ויגדה על מה אבדה הארץ” (ירמיהו ט, יא), דבר זה אמרו חכמים ולא פירשוהו, אמרו נביאים ולא פירשוהו, עד שפירשו הקדוש ברוך הוא בעצמו. שנאמר: “ויאמר ה’ על עזבם את תורתי אשר נתתי לפניהם” (שם פסוק יב). אמר רב יהודה אמר רב: שלא ברכו בתורה תחילה” (בבא מציעא פה, א).