מרתף השואה שבהר ציון

נושאה של שירת האזינו הוא ההיסטוריה של העם הנבחר, “מראשית אחרית, ואת כל הקורות אותם לעתיד, והתחיל מבריאת העולם וסיים בעניין ימות המשיח.” [רבנו בחיי, הקדמה לפרשת האזינו]

בין הפריטים בתצוגה של מרתף השואה שבהר ציון, ישנה אפודה העשויה מגוויל ספר תורה.

מפקד אחת ממחנות הריכוז פקד על חייט יהודי להכין לו אפודה מספר תורה. החייט, יהודי שומר מצוות, הבין שסירוב פירושו התאבדות, אך הוא בחר פסוקים המקללים את אויבי ישראל.

הפסוקים לאורך עצם הבריח הימנית לקוחים משירת האזינו, המסתימת בהבטחת ה’ על גאולת עמו: “הַרְנִינוּ גוֹיִם עַמּוֹ כִּי דַם עֲבָדָיו יִקּוֹם וְנָקָם יָשִׁיב לְצָרָיו וְכִפֶּר אַדְמָתוֹ עַמּֽוֹ.”  [דברים ל”ב:מ”ג]

בגיהינום של מחנה ריכוז, חיט יהודי, שחווה על בשרו אולי את הסבל האיום ביותר של עם ישראל, הביע את אמונתו התמימה במימוש הבטחת ה’ שהוא יתברך יגאל את עמו וינקום מאויביו את נקמתם.