בפרשת בחקתי אנחנו קוראים את הבטחתו של ה’ יתברך שאם עם ישראל ישמור את מצוותיו, אזי “וְנָתַתִּי שָׁלוֹם בָּאָרֶץ … וְחֶרֶב לֹא תַעֲבֹר בְּאַרְצְכֶם.” רש”י מצטט את הערת מדרש תורת כהנים, שלא זו בלבד שלא תהיה מלחמה בארץ, אלא הארץ לא תשמש מעבר לצבאות בדרכם לארץ אחרת.
הבטחה זו תואמת את המציאות הגיאוגרפית של ארץ ישראל, שהיא המעבר הטבעי בין שני מוקדי התרבות בימי קדם: מצרים ומסופוטמיה.
נפוליאון הגדיר את הארץ כ”שומרת על אפריקה והשער לאסיה.”
מציאות זאת עלתה בחייו של יאשיהו מלך יהודה, כמסופר במלכים ב’ [כ”ג:כ”ט-ל] ובדברי הימים ב’ [ל”ה:כ]. פרעה נכו הוביל את צבאו דרך ארץ יהודה כדי להגיע לקרב כרכמיש, ובניגוד לעצתו של ירמיהו הנביא, יאשיהו יצא למנוע פגיעה זו בריבונותו, ויאשיהו נהרג בקרב מגידו.
רשות הגנים הלאומיים מפרסמת את תל מגידו כ”יהלום שבכתר ארכיאולוגיה מקראית,” והתל מוכר כאתר מורשת עולמית.
בחפירות התל נחשפו עשרים שכבות יישוב, כולל שכבות מתקופת המקרא. בין הממצאים, ישנם השרידים של השער הישראלי, אורוות לסוסי מרכבה ומערכת המים העתיקה.
