כתוב במדרש תנחומא (פרשת צו סימן יד)
“דבר אחר צו את אהרן, זש”ה “הטיבה ברצונך את ציון”, ואחר כן “אז תחפוץ זבחי צדק עולה וכליל” (תהלים נא), כלומר אם אין ישראל מקריבין עולה לפני הקדוש ברוך הוא, אין ציון וירושלים נבנה לפי שאינן נבנות אלא בזכות קרבן עולה שהיו ישראל מקריבים לפני הקדוש ברוך הוא ומאי שנא קרבן עולה יותר מן הקרבנות כולן מפני שנקרא זבחי צדק, שנאמר (שם /תהלים נ”א/) אז תחפוץ זבחי צדק עולה וכליל וגו’ אמר ליה הקדוש ברוך הוא למשה הואיל וכך העולה חביבה עלי לכך צוה אהרן ובניו שיהיו זהירין בה להקריב אותה לפני'”
במדרש כתוב שבניין ירושלים וציון הוא בזכות הקרבת קרבן “עולה” -אבן עזרא (תהלים נא,כא, ד”ה “אז”) מבאר ש”עולה” הנכללת בזבחי צדק היא “עולת התמיד”. עולת התמיד – היא קרבן שקרב על המזבח פעמיים בכל יום במשך כל ימי השנה. ולכן, כדי שלא להכנס לשגרה צוה ד’ שאהרן ובניו יהיו זהירים במיוחד בה. הטעם המפורש שהמדרש נותן למעמד זה של הקרבן הוא היות קרבן זה נקרא “זבחי צדק”, דבר שמייחד אותו מכל שאר הקרבנות, שעל קרבן כזה מבואר בפסוק בתהילים שהקב”ה חפץ באופן מיוחד – “אז תחפוץ זבחי צדק”.
על המדרש ניתן לשאול שני שאלות מרכזיות:
- מה הייחודיות של קרבן העולה, מול שאר הקרבנות, שבזכותה נבנות ציון וירושלים?
- המדרש כותב שקרבן העולה נקרא “זבחי צדק”. מדוע המדרש קורא דוקא קרבן התמיד “זבחי צדק?”
- יחודיות קרבן העולה
בכדי להבין את הקשר בין בניין ציון וירושלים לבין קרבן העולה, נתבקש ללמוד כמה וכמה מאפיינים של שני עניינים אלו – קרבן עולת התמיד וירושלים וציון.
א. קרבן עולה – עולה תמיד
המאפיין החזק ביותר של קרבן העולה הוא היותו קרבן תמיד – “אש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה” (ויקרא, פרק ו’ פסוק ו’). מה ניתן ללמוד מהיות קרבן זה קרבן המוקרב בכל זמן ובכל עת, ללא הפסק?
הרב קוק זצ”ל בספרו “עולת ראיה” (פירוש לתפילה) מבאר את מהות קרבן העולה, ובתוך כך מבאר גם את הזווית בה אנו עוסקים – היותו קרבן תמיד.
שם (עמ’ קכה באד”ה “אש תמיד”) מבאר הרב קוק זצ”ל את מה שמסמלת התמידיות של הקרבן. כאשר אנו נפגשים עם קרבן כזה שהינו מתמיד, בלי הפסק, אנו יכולים ללמוד שהצטרכות אליו הינה תמידית ובלתי פוסקת.
במשל, בסעודה ישנם כמה מאכלים. ישנם מאכלים שתפקידם לקנח בהם את הסעודה – עוגות ושאר ממתקים. אולם, ישנם מאכלים שהם המרכזיים בסעודה ומרכזיותם באה לידי ביטוי בשני אופנים – ראשית, בתועלת שלהם. ככל שהמאכל מרכזי יותר, מסתבר שהוא מועיל וטוב יותר לגוף. שנית, הוא מאכל כזה, שמחמת החשיבות שלו, יחזור ויוגש כל פעם.
כך מסביר הרב את התמידיות של קרבן התמיד. עולה התמיד השפעתה היא כל כך חשובה ויסודית, עד שאין סיבה להפסיק את ההשפעה הזו אפילו ליום אחד – היא צורך כזה שצריך להימשך יום אחרי יום.
מהי אותה תכונה מיוחדת, שמחמת פעולתה זוכה קרבן עולת התמיד לקרב על המזבח כל יום?
ב. עולה תמיד – משקלי ציבור
מתוך התוכנה המוזכרת לעיל – “תמיד” , נפגשים אנו עם תכונה נוספת של הקרבן – היות קרבן זה קרבן כללי, שמה שממן אותו הוא “שקלי ציבור” (כספי הציבור, תרומות שהעלו עם ישראל למקדש). לעומת קרבנות אחרים שבאים מטעמים שונים – חטא, הודאה, וכו’ ולכן לכל קרבן יש מי שעומד מאחוריו וממן אותו – בקרבן התמיד אין הדבר כן, אלא כל הציבור משתתף בו, הואיל והוא אינו בא על איזה חטא מסוים אירוע או מועד, אלא חלק מהתנהלות התקינה של בית המקדש, שמיוסדת על תרומתם של כלל ישראל.
תכונה זו מלמדת על כך שקרבן התמיד פועל גם על הכלל בדרך המיוחדת לו, משום שאם הוא בא בשביל הכלל, ברור שהוא גם משפיע עליו בדרכו הייחודית.
ג. “זאת תורת העולה” – קדושה תמידית וקדושת הכלל
עד כה הזכרנו שתי מעלות מיוחדות לקרבן העולה –
- היותו קרבן תמידי, כל יום בשנה.
- היותו קרבן הנקנה משקלי ציבור.
לשתי תכונות אלו מכנה משותף – הכלליות. כלליות היא השוללת את ה”פרטיות” – היחידנות. כאשר קרבן מקורב מכספי הציבור, מוכח עליו שהוא קרבן כללי. כאשר קורבן מוקרב יום יום בשנה, ללא הבדלה של יום חול שבת ומועד – גם עניין זה מלמד על כלליותו, ועל כך שאיננו מתפרט וקשור לעניין מסוים, אלא יש לו סגולה מיוחדת וכללית המסוגלת להופיע בכל זמן ובכל עת.
אחת מהצורות המיוחדות בה מופיע הקדושה, היא בהופעתה התמידית שאיננה פוסקת וקיימת לעולם.
מקור לרעיון זה הוא הגמרא במסכת סנהדרין –
כתוב בגמרא מסכת סנהדרין (דף צב.)
“תנא דבי אליהו: צדיקים שעתיד הקדוש ברוך הוא להחיותן אינן חוזרין לעפרן, שנאמר והיה “הנשאר בציון והנותר בירושלים קדוש יאמר לו כל הכתוב לחיים בירושלם,” [ישעיה ד:ג’] מה קדוש לעולם קיים – אף הם לעולם קיימין”
בגמרא מבואר, שכל הצדיקים הנותרים בירושלים (עיר הקודש הנצחית של עם ישראל) אינם חוזרים לעפרם (כלומר, לא יפטרו מן העולם) בגלל הכלל – “קדוש לעולם קיים” הקודש קיים תמיד במציאות, וכמו שלקודש יש תקיפות חיים חזקה שכזו – כן יהיה לצדיקים הקדושים.
הביטוי של הקדושה מופיע בצורה האופיינית ביותר לו בתמידיות שלו. מה הטעם לכך?
קדושה, ירושלים, וקרבן התמיד
כידוע, כל דבר בעולם עטוף במערכת הזמן. הבריאה הינה מעטפת גדולה, שבה נמצאים רבי רבבות בריאות הנתונות במסגרת זו. מסגרת זו מייצגת יותר מכל את ההגשמיות – משום שאחד המאפיינים הבולטים לחומר והגשם הוא היותו כלה ברבות השנים. קיומו במציאות הוא חלקי, חומרי – ועל כן לא יכול להיות נצחי.
לעומת החומר, הקודש הוא המנוגד למסגרת זו. בתור המחשה, אחד הביטויים הגדולים ביותר לקרבה לבורא העולם היא הנבואה. הנבואה הינה התעלות מעל מסגרות הזמן, אשר יכולה להעיד על העתיד. רק ע”י כח של קדושה, של קיום נצחי וגדול, ניתן להגיע למדרגה כזו של יציאה ממסגרת הזמן.
הקדושה היא שיא קיום המציאות – שיא קיום רצון ה’, והיא כולה מחוברת לבורא העולם. לכן, היא איננה כלואה במסגרת הזמן ואיננה מתכלה עם הזמן – “קדוש לעולם קיים”. הואיל והיא מחוברת לבורא העולם – היא מחוברת לאינסוף.
אותה מידה אנו למדים מקרבן התמיד – קרבן התמיד איננו פוסק, הוא קרב על המזבח כל יום לאורך כל השנה. קרבן זה מלמד יותר מכל על הקודש – שהרי הוא קיים לעד ואיננו פוסק לעולם.
לכן קרבן התמיד הוא גם קרבן כללי, הנקנה מכספי ציבור. דבר פרטי מתייחס לאדם מסויים, במקום מסויים – ובזמן מסויים. הוא נועד לכפר על חטא כלשהו או להודות, אולם הוא איננו נצחי אלא משתנה בהתאם לאדם והזמן. אולם בקרבן כללי אין הדבר כן – קדושת ישראל הכללית, כנסת ישראל, היא איננה משתנה לעולם – היא בעצמותה ובמדרגתה תמיד.
“אמר רבי אבא בר זבדא: אף על פי שחטא – ישראל הוא” משום שמהצד הישראלי, הכללי שבו – הוא תמיד קדוש. [בבלי, סנהדרין מ”ד.]
שני המאפיינים האלו הם בדיוק מאפייניה המיוחדים של ירושלים –
ירושלים בקדושתה – “והיה הנשאר בציון והנותר בירושלים – קדוש יאמר לו” [ישעיה ד:ג’] עצם המציאות של ההימצאות בירושלים מעלה את שם הקדושה על האדם. בגמרא בבבא קמא (דף פב.) מבואות סוגים שונים של תקנות עזר עירוניות בירושלים, והמשותף לכולם הוא שמירת קדושה וטהרתה על ירושלים.
ירושלים בכלליותה דאמר רבי יהושע בן לוי “ירושלם הבנויה כעיר שחוברה לה יחדו”[תהילים קכב ג] – עיר שמחברת ישראל זה לזה. (ירושלמי בבא קמא ז:ז’)
הסבר לשאלות
- תשובה לשאלה הראשונה
על פי הסברנו לעיל בדבר קדושת ירושלים וקדושת קרבן התמיד, אנו למדים שהקשר ביניהם הוא יותר מטבעי ומוכרח. העקרונות של קרבן התמיד, קדושה וכלליות, הם היסודות עליהם בנויה ירושלים עיה”ק תובב”א. על כן, ברור ופשוט שדווקא בזכות הקרבן הזה, תבנה ירושלים ותעלה מעלה מעלה – משום שקרבן זה מייצג בדיוק את המוטיבים המרכזיים של עיר הקודש, עיר הנצח של עם ישראל ואת הקישור המיוחד שיש לבית המקדש עם העיר ירושלים דווקא.
- הסבר מדוע נקרא קרבן התמיד “זבחי צדק”
מעתה, נשארה השאלה השנייה עדיין פתוחה – מדוע קרוא קרבן התמיד “זבחי צדק”?
התשובה לשאלה זו טמונה בנאמר לעיל ובהבנת מהות “הצדק”. כמו שראינו מהגמרא בסנהדרין, לגבי הצדיקים בתחיית המתים יחיו לעולם – “מה קדוש לעולם קיים אף הם לעולם קיימים”. צדק וצדיקים מתייחסים לאותו השורש. צדק, משמעותו “אמת”. עשיית הצדק הוא הביטוי המעשי של יישום האמת בעולם.
כמו שהסברנו לעיל, המאפיינים המרכזים של קרבן התמיד -תמידיות וכלל, הם גם כן מאפיינים את האמת, משום שהאמת היא דבר שמתייחס לכל אחד במידה שווה – ואיננו משתנה לעולם.
סיכום
במאמר זה למדנו על הקשר המיוחד בין קרבן התמיד לבין עיר הקודש ירושלים.
למדנו על שני מימדים הקיימים בקרבן התמיד – התמידיות, העובדה שאינו פוסק, והכלליות. ראינו כיצד שתי תכונות אלו שייכות גם כן לעיר הקודש ירושלים. ממילא, אפשר להבין מדוע “ירושלים נבנת” דווקא בזכות הקרבת קרבן התמיד, שהוא, יותר מכל שאר הקרבנות, מתייחס אליה ואל תכונותיה.
הקרבת קרבן התמיד היא המקרבת אותנו אל הקב”ה, היא המשפיעה עלינו מידות עליונות ומיוחדות אלו –אותם המידות שהם יסודותיה וקיומה של ירושלים.