הנה ידיעת שבתות ה’ ומועדי ה’ תלויה בארץ שהיא נחלת ה’ (שמואל א כו, יט), עם מה שקראתו, מאשר נקראת הר קדשו (תהלים מח, ב) והדום רגליו (תהלים צט, ה) ושער השמים (בראשית כח, יז) וכי מציון תצא תורה (ישעיהו ב, ג).
(כוזרי, מאמר ב סוף אות כ)
ריבוי של שמות
הכוזרי מזכיר מספר שמות שנתנו לארץ ישראל, על פי מה שאפשר למצוא בפסוקים. ישנם שמות נוספים לארץ ישראל שנזכרו בתנ”ך. למשל: אדמת ד’, על פי הפסוק: “והתנחלום בני ישראל על אדמת ד'” (ישעיהו יד, ב), נחלת יעקב, על פי הפסוק: “והאכלתיך נחלת יעקב אביך” (ישעיהו נח, יד), ארץ הכרמל, על פי הפסוק: “ואביא אתכם אל ארץ הכרמל” (ירמיהו ב, ז), אדמת הקדש, על פי הפסוק: “ונחל ד’ את יהודה חלקו על אדמת הקדש” (זכריה ב, טז).
מה בא ללמד אותנו ריבוי השמות של ארץ ישראל?
רובד ראשון – חיבתה וחשיבותה של ארץ ישראל
ספר הכוזרי עסוק כאן בסדרה של פסקאות בעניין של חיבתה של ארץ ישראל, וכמו שביקש מלך כוזר (באות טו): “והשלם עתה דבריך בספור מעלות ארץ ישראל”. בעצם, ריבוי של שמות לארץ ישראל מרמז על מעלתה ושבחה. ואכן, מצאנו דוגמאות לדברים נוספים שנקראו במספר שמות מפני חיבתם ושבחם. כגון: עשרה שמות של שבח נקרא הקב”ה (אבות דרבי נתן פרק לח), ועשרה שמות נקראת ירושלים לשם שבח (אבות דרבי נתן פרק לט), שבעה שמות נקראו ליתרו (רש”י על התורה שמות יח, א), ארבעה שמות נקראו להר חרמון (רש”י על התורה דברים ג, ט). ושם רש”י מוסיף ואומר: “למה הוצרכו ליכתב? להגיד שבח ארץ ישראל. שהיו ארבעה מלכויות מתפארות בכך, זו אומרת על שמי יקרא, וזו אומרת על שמי יקרא”. באמת, אנו מכירים את התופעה הזו מחיי המשפחה. מצוי הוא מאוד, שההורים קוראים בכל מיני שמות של חיבה לילדיהם הקטנים. האהבה הפורצת כלפי אדם מסוים או כלפי דבר מסוים יכולה לבוא לידי ביטוי בקריאת שמות שונים, במטרה של גיוון וחידוש, במטרה של הדגשות של תכונות נאהבות ונקודות מיוחדות שיש לאדם או לדבר הנאהב.
הכוזרי עצמו מזכיר את העיקרון הזה במקום נוסף (מאמר ד, אות ג). הכוזרי בא לתאר שם את ההבדל המהותי שיש בין דרך הגעת עובדי האלילים למסקנה שיש להשתחוות לשמש או לירח, לבין דרכינו אנו, אנחנו ואבותינו, שיש לנו לעבוד את ד’ אלוקים. עובדי האלילים השונים ניסו להבין באופן שכלי מה הכוח העליון שפועל בעולם, וממילא הגיעו לכל מיני מסקנות. כל אחד מהם בחר לעבוד איזה כוח אחר שקיים בעולם, והמציא לעצמו דרכים שונות לעבדו. אבותינו, אומר הכוזרי, ראו את ד’ ודברו איתו. הקב”ה ציווה אותם ציווים ואזהרות, והבטיח להם שכר על שמיעתם לדברו ועונש על מעשה של מרי. בדבר זה נתברר להם שהוא אדון העולם באמת.
אלה היו יחידים שדיברו עם ד’ ממש. רק נביאים אמיתיים דיברו עם ד’ בפועל. לעומת זאת, בכל הדורות היו אנשים רבים שלא זכו להגיע למדרגת הנבואה. כיצד כינו אותם אנשים את ד’? באותו שם כמו שקראו לו הנביאים, בעבור שראו שד’ מנהיג את בני האדם שדבקו בו. ומכאן, התרבו השמות והכינויים לקב”ה לפי דרכי המפגש שלנו עם אלוקים, דרך המעשים שלו שבהם הוא מתגלה בעולם. ולכן נקרא הקב”ה בשם כבוד, ושכינה, ומלכות, ואש, וענן, וצלם, ותמונה, ומראה הקשת וכיוצא בזה.
ממשיך הכוזרי ואומר, שהיה שלב נוסף שחל במהלך קריאת חפצים ואנשים בשמו של הקב”ה, מפני היחס שיש בין ד’ ובין החפצים או אותם אנשים. כך נקרא ארון העדות בפסוק: “קומה ד’ ויפוצו אויביך” (במדבר י, לה), ועם ישראל בפסוק: “כי הנה אויביך יהמיון, ומשנאיך נשאו ראש”, וחוזר ומפרש בפסוק שאחריו: “על עמך יערימו סוד, ויתיעצו על צפוניך” (תהלים פג, ב-ג). וקראו לצדיקים שונים בשם: “איש האלוקים”, בעבור שהם עושים כל רצונו, וגם יראו מופתים על ידם.
נמצינו למדים, שריבוי שמות יכול להוות דרך להבעת חיבה באופנים שונים. גם ריבוי השמות שנתנו לארץ ישראל מבטא את החיבה הזו, בצד של האהבה לארץ, בצדדי המפגש עם קדושת הארץ וביחסים של הארץ עם דברים שונים שברור לכולם שהם אהובים וטובים.
רובד שני – רמזים שונים בכל שם ושם
לארץ ישראל מעלות רבות. כנגד כל מעלה יש לארץ שם בפני עצמו. חמשת השמות שבחר רבי יהודה הלוי להזכיר בפסקה שלנו מציינים לעקרונות רוחניים שחכמינו למדו אותנו בהקשר למעלות מיוחדות של ארץ ישראל.
“נחלת ד’ “- נחלת ד’ הוא שם שבא לציין את בחירת ד’ בארץ ישראל להיות הארץ שבה יתקדש שמו בעולם. וכמו שכתוב: “והיה באחרית הימים נכון יהיה הר בית ד’ בראש ההרים ונשא מגבעות, ונהרו אליו כל הגוים. והלכו עמים רבים ואמרו לכו ונעלה אל הר ד’ אל בית אלוקי יעקב ויורנו מדרכיו ונלכה באורחותיו, כי מציון תצא תורה ודבר ד’ מירושלים”.”הר קדשו” – על שם הקדושה העצמית שיש בארץ ישראל, שהיתה קיימת עוד לפני שבאו ישראל אל הארץ, ולא תלויה בבחירה של עם ישראל במעשים טובים ולא בשום דבר. וכך ניתן ללמוד מהפסוק: “ויביאם אל גבול קדשו, הר זה קנתה ימינו” (תהלים עח, נד), ומפרש הרד”ק שמדובר בארץ ישראל. והגמרא מוסיפה: “ארץ ישראל נבראת תחילה, וכל העולם כולו נברא לבסוף” (תענית שם). הרי, שהיתה חביבות וקדושה מיוחדת לארץ ישראל מאז שנוסד העולם.”הדום רגליו” – עוד נקראת ארץ ישראל בשם הדום רגליו, כביכול הקב”ה בשמים ומעשיו בארץ, ובמיוחד משגיח הקב”ה על ארץ ישראל. וכך אומר הרמב”ן (ויקרא יח, כה), כי הקב”ה נתן לעמים את שאר הארצות, ונתן השגחה למלאכים על העמים והארצות השונות. אך, בארץ ישראל כתוב: “תמיד עיני ד’ אלוקיך בה, מראשית השנה ועד אחרית שנה” (דברים יא, יב). וכך אמרו גם כן במסכת תענית (י, א): “ארץ ישראל משקה אותה הקב”ה בעצמו, וכל העולם כולו על ידי שליח”.”שער השמים” – את השם שער השמים הכוזרי עצמו מסביר בכמה מקומות. הכוזרי (מאמר ב, אות יד) מביא את הפסוק שנאמר ביעקב אבינו: “וירא ויאמר מה נורא המקום הזה, אין זה כי אם בית אלוקים וזה שער השמים” (בראשית כח, יז), ואומר: “הלא תראה כי יעקב אבינו שלא תלה המראות אשר ראה לא בזכות נפשו ולא באמונתו ובור לבבו, אבל תלה אותם במקום”. זאת אומרת, יעקב אבינו הבין שזכות ארץ ישראל עמדה לו לראות את הנבואה שנזכרה שם. אם כן, ארץ ישראל היא שער לפגוש את ד’ ואת המלאכים העליונים, ובמובן זה היא נקראת שער השמים. ועוד, שהנפשות נקבצות אליה וממנה מעלים אותן אל השמים (כוזרי, מאמר ב, אות כג). וכל התפילות עולות לשמיים דרך ארץ ישראל, וכמו שכתוב: “והתפללו אליך דרך ארצם” (מלכים א ח, מח), ופירש במצודות: “כי בהיותם בארץ איוב תהיה הכוונה שתעבור התפילה דרך ארצם והעיר והבית”.”ציון” – השם ציון נזכר על תכונתה של ארץ ישראל שאין בה קיצוניות משום בחינה, ואדרבה היא ממוצעת וממוזגת מכל הבחינות ומכל המקומות, דבר שמאפשר לה להיות מקום מעולה ביותר. שכן, דבר לא מאוזן לא יכול להיות דבר מוצלח. וכמו שעיקרון זה נכון במובנים של העולם הגשמי, כך הקדושה והרוח חודרת לדברים שהם מאוזנים וטובים. זה יסוד גדול בדברי הכוזרי (מאמר ב, אות יד), מורה נבוכים (חלק ב, פרק לו) ועוד ראשונים. ועל זה אמרו במסכת יומא (נד, ב): מציון נברא העולם, שנאמר: “מציון מכלל יופי אלוקים הופיע”. פירוש המילה ציון הוא סימן, דבר ניכר. כמו: “הציבי לך ציונים” (ירמיהו לא, כ), וכמו: “שהיו ישראל מצוינים שם” (הגדה של פסח). לכן חז”ל אמרו שמציון נברא העולם, כי ממילא ציון היא במרכז העולם, והיא בולטת וניכרת בתכונתה המאוזנת, שמכוחה היא יותר מעולה וטובה.
סיכום התשובות
ראינו אם כן שני רובדים לריבוי השמות של ארץ ישראל:
א. הקב”ה נתן לארץ ישראל שמות רבים בתורה, מפני חשיבותה וחביבותה אצלו.
ב. לארץ ישראל ישנן מעלות רבות שנרמזות בשמות השונים שקיבלה הארץ.
מכח כל הביאורים בשמותיה של הארץ, עולים דברי הכוזרי להראות עד כמה חביבה הארץ לפני ד’.
ארץ ישראל ומדינת ישראל
התרגלנו כיום לקרוא למדינה שלנו- מדינת ישראל. השם הזה לא היה ברור מאליו. היו דיונים וויכוחים איזה שם להעדיף. בין ההצעות שהעלו, הוזכרו השמות: עברייה, יהודה, ציון וישורון. וכמובן, השם מדינת היהודים שהשתמש בו הרצל. בסופו של דבר, אהרון ראובני (אחיו של הנשיא יצחק בן צבי) היה זה שהציע בזמן אמת את השם מדינת ישראל. אך, למעשה, הרב אברהם יצחק הכהן קוק זצ”ל כבר חזה את השם הזה ברוח קדשו. בספרו אורות (אורות ישראל ו, ז) הרב קוק מדבר על כך שמדינה שתקום על ידי עם ישראל, על כרחינו, כוללת בתוכה אידיאלים של קודש עליון, ולא רק אחריות אנושית לחברי המדינה. וזה באמת האושר העליון. והרב מזכיר שם שמדינה זו היא מדינתינו, מדינת ישראל.
השם ישראל הוא שם שכולל בתוכו את שם ד’, והשם ישראל מדבר גם כן על שררת יעקב אבינו כנגד השר של עשו, ועל ישרות המידות של עם ישראל. זה לא שם שכולל חלקים בלבד מהעם, כמו יהודה או ציון. ולמשל, בשם מדינת היהודים קיימת התעלמות ממהות המדינה, כמו לומר: זו המדינה שיושבים בה היהודים. אך מה עניינה? השם מדינת ישראל הוא השם העליון ביותר שיכלה המדינה שלנו לקבל.
שנזכה לאהוב את ארצינו עד למאוד, ולהכיר בערכה העליון. אמן