התחברות / הרשמה

המלאכים של ארץ ישראל [חומש-7]

מגיש השיעור: הרב אלישיב רבהון

היה שותף של ארץ ישראל יומי

תרום עבור דבר תורה

השיעור נכתב על ידי: ניר שאול

וְיַעֲקֹב הָלַךְ לְדַרְכּוֹ וַיִּפְגְּעוּ בוֹ מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים:

(בראשית לב, ב)

ויפגעו בו מלאכי אלהים – מלאכים של ארץ ישראל באו לקראתו ללוותו לארץ:

(רש”י שם)

מה מייחד את המלאכים של ארץ ישראל?

אנחנו עוסקים כעת בסוף פרשת ‘ויצא’. בתחילת הפרשה, יעקב אבינו ברח מעשו אחיו ויצא מארץ ישראל אל מקום לבן, דודו. בדרכו לצאת מארץ ישראל חלם יעקב חלום נבואי, וראה בחלום סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה. על סולם זה ניתן היה ליעקב לראות מלאכים שעולים לשמיים ומלאכים שיורדים לארץ. רש”י שם (בראשית כח, יב) פירש שאלו היו מלאכים שליווהו בארץ ישראל שעלו לשמיים, כי הם לא יוצאים אל מחוץ לארץ ישראל, והמלאכים שירדו היו מלאכי חוצה לארץ שבאו ללוותו מכאן והלאה.

יעקב אבינו הספיק לעבור חוויות רבות ומשמעותיות מתחילת הפרשה עד לסופה. בתחילה, הוא ישב ולמד תורה יומם ולילה ארבע עשרה שנה בבית מדרשם של שם ועבר בהתמדה מיוחדת. כך מלמדים אותנו חכמינו זכרונם לברכה בגמרא (מגילה יז, א). חז”ל אף הוסיפו ואמרו במדרש (בראשית רבה סח, יא) שהוא לא שכב לישון בצורה מסודרת כל אותם ארבע עשרה שנה. לאחר מכן הוא עבר טלטלה רצינית אצל דודו לבן, אחיה של רבקה. הוא רכש רכוש רב בחרן, והקים משפחה גדולה שם. דבר זה דרש ממנו להתמודד עם אלפי הרמאויות של דודו לבן, שניסה לנצל אותו בכל יכולתו, וכמו שמעידים הכתובים: זֶה לִּי עֶשְׂרִים שָׁנָה בְּבֵיתֶךָ עֲבַדְתִּיךָ אַרְבַּע עֶשְׂרֵה שָׁנָה בִּשְׁתֵּי בְנֹתֶיךָ וְשֵׁשׁ שָׁנִים בְּצֹאנֶךָ וַתַּחֲלֵף אֶת מַשְׂכֻּרְתִּי עֲשֶׂרֶת מֹנִים (בראשית לא, מא). כעת, בא יעקב אבינו לחזור אל אביו ולשוב לארץ ישראל. גם כאן יעקב אבינו נתקל בחשש של סכנה לחייו לחיי משפחתו במפגש עם עשו אחיו שנזכר בתחילת הפרשה הבאה, פרשת ‘וישלח’. אין ספק בדבר שיעקב אבינו היה זקוק עד מאוד לליווי המלאכים שליווהו ושמרו עליו בחרן, ועדיין הוא זקוק לעזרת המלאכים שיעזרו במפגש עם עשו בארץ ישראל, בראשית כניסתו לארץ.

ותמיה היא, מדוע ולמה הוצרך להחליף את המלאכים? מדוע שלא ישמרו עליו אותם מלאכים במהלך כל דרכו? מדוע מלאכי ארץ ישראל לא יצאו לחוצה לארץ, ומלאכי חוצה לארץ לא נכנסו לארץ ישראל?

תשובה ראשונה– מלאכי ארץ ישראל הם מלאכי אהבה, ומלאכי חו”ל הם מלאכי רוגז

השם משמואל (בראשית פרשת וישלח, שנת תרע”ח) מאריך להסביר את השינוי בין מלאכי ארץ ישראל למלאכי חוץ לארץ. הוא מוציא את החילוק בין מלאכי האהבה של ארץ ישראל לבין מלאכי הרוגז של חו”ל מתוך חילוק דומה שמופיע בגמרא בסנהדרין (כד, א) לגבי תלמידי חכמים שבארץ ישראל מול תלמידי חכמים שבבבל. הגמרא אומרת כך: “אמר רבי אושעיא: מאי דכתיב “ואקח לי שני מקלות לאחד קראתי נועם ולאחד קראתי חובלים” (זכריה יא, ז), נועם אלו ת”ח שבארץ ישראל שמנעימין זה לזה בהלכה, חובלים אלו ת”ח שבבבל שמחבלים זה לזה בהלכה”. ופירש רש”י (שם): “מחבלים בלשון עז וחימה מקשין זה לזה, ובני א”י נוחין יחד ומעיינים יחד ומתקן זה את דברי זה והשמועה יוצאה לאור”. וגם מלאכים דומים לתלמידי חכמים בדבר זה, שבא”י הם מלאכי אהבה, ובחו”ל מלאכי רוגז.

שואל השם משמואל (שם), שהרי התורה אחת היא וצדיקים הללו שמושלים על הטבע וכוחותיו כיצד טבע המקומות משפיע עליהם להיות קשים או נוחים זה לזה? התשובה שלו היא: יש טבע רוחני למקומות השונים בהתאם לעבודת ד’ הראויה לאותו מקום. עבודת ד’ בחו”ל, היא עבודת ד’ של סור מרע. זאת עבודת ד’ של להרגיז יצר הטוב על היצר הרע. לא כך היא עבודת ד’ בא”י. עבודת ד’ בארץ היא עבודה של עשה טוב. זו עבודת ד’ שכל כולה מלאה באהבה ונעימות. כך היתה עבודת ד’ של יעקב אל מול לבן דודו בחו”ל בדרך של רוגז, ועבודת ד’ שלו אל מול עשו בא”י בדרך של נועם. המלאכים שליווהו עזרו לו להתמודד עם הקשיים השונים, אצל לבן הרמאי יעקב אבינו הוצרך להתנהג בהתגברות נפשית אדירה כנגד הטלטולים הנפשיים בעת הרמאויות השונות והרבות שלבן רימהו כדי שיוכל לחשוב עצות כיצד להסיר מעליו רמאויות אלו, ואצל עשו שהיה מלא שנאה ויצר של כעס על נטילת הבכורה ממנו הוצרך יעקב אבינו להתנהג בדרך של חסד ונתינה, בלשון רכה ועדינות. המלאכים עזרוהו בדרכים שונות בהתאם לצורת ההתנהלות בקשיים שסבבו את יעקב, וזהו תיאור התורה להחלפת המלאכים של א”י במלאכי חו”ל ולהיפך.

תשובה שניה– המלאכים הם משל להשגחת ד’

מלאכים לא נתפסים בחושים הטבעיים

לפי דעת הרמב”ם בספר מורה הנבוכים שלו (חלק ב, פרק מב) מלאך אינו מתגלה בגוף גשמי בעולם הזה. מלאכים הם משל לכוחות רוחניים, חלק מההשגחה של ד’ על מה שקורה בעולם. לכן, בכל מקום שנזכרת ראיית מלאך הוא מפרש שראיית המלאך היתה במראה נבואי או בחלום נבואי. גם לגבי סולם יעקב מפרש הרמב”ם (חלק ב, פרק י) שהיה זה מראה נבואי. וכן לגבי המפגש של יעקב עם המלאכים בפסוק שלנו, כתב הרמב”ם שיעקב ראה אותם במראה הנבואה לבד (חלק ב, פרק מב). המראה הנבואי שראה בנבואה זו היה עזרתם של המלאכים עבורו במאבקו עם אותו איש, כמו שנזכר בתורה: “ויותר יעקב לבדו ויאבק איש עמו עד עלות השחר” (בראשית לב, כה). חז”ל אמרו (מדרש תנחומא בראשית סימן ח) שזה היה שרו הרוחני של עשו, ובעצם: מלאך. זה מה שהביא את הרמב”ם לומר שיעקב אבינו לא נלחם בפועל עם מלאך, אלא בנבואה שקיבל הוא ראה כאילו הוא נלחם עם המלאך- שרו של עשו.

הרמב”ן (בראשית יח, א) מקשה על הרמב”ם שלפי דבריו יוצא שלא לשה שרה עוגות, ולא הכין אברהם בן בקר למלאכים ועוד קושיות מדברים שנשמע מפשט הפסוקים שהם קרו בפועל, ובאמת הם לא קרו אלא בחלום. דבר זה הביא את האברבאנל (בפירושו על ספר מורה הנבוכים שם) לומר שהרמב”ם יודה ששליחת המלאכים של יעקב אל עשו אחיו, והעברת המנחה והמתנות אל עשו, ותפילת יעקב ומעבר נחל יבוק שנזכרו בפסוקים בתחילת פרשת ‘וישלח’ בין מפגש יעקב עם המלאכים לבין מאבקו עם שרו של עשו אכן קרו בפועל ובמציאות של העולם הזה. לפי זה, הרמב”ם יסבור כמו הדעה שנזכרה במדרש (בראשית רבה, פרק עה, סימן סח) שהמלאכים שנשלחו אל עשו היו אנשים, ולא מלאכים אמיתיים. המשל בנבואת סולם יעקב מתפרש לפי שיטתו של הרמב”ם לא בהקשר להשגחה על יעקב אבינו, אלא בהשגחה על עם ישראל מארבעת המלכויות ששעבדו אותם (משנה תורה הלכות יסודי התורה פרק ז, הלכה ג), או בהשגחה על ארבעת הכוחות הפועלים בעולם (מורה נבוכים חלב ב, פרק י), או בהשגחה על נביאי ד’ (שם חלק א, פרק טו).

ההשגחה בא”י ובחו”ל

אף לדברינו שמדובר בהשגחת ד’ ולא במלאכים מוחשיים, ודאי הוא שהשגחת ד’ על עמו ועל חסידיו שונה היא בארץ ישראל מאשר מחוצה לה. וזה מפורש בפסוק: “אֶרֶץ אֲשֶׁר ד’ אֱלֹהֶיךָ דֹּרֵשׁ אֹתָהּ תָּמִיד עֵינֵי ד’ אֱלֹהֶיךָ בָּהּ מֵרֵשִׁית הַשָּׁנָה וְעַד אַחֲרִית שָׁנָה” (דברים יא, יב). וזה מה שתארה התורה, שמלאכים מיוחדים, כוחות מיוחדים של השגחת ד’ בארץ ישראל נלקחו מיעקב בעזבו אותה לצאת אל חרן, וכוחות אלו חזרו אליו בשובו אל הארץ המיוחדת, ארץ ישראל. לכן בעבודה אצל לבן יעקב אבינו לא מצא מנוח, והוא אומר: “הייתי ביום אכלני חורב וקרח בלילה ותדד שנתי מעיני” (בראשית לא, מ), ובארץ ישראל כתוב: “וישב יעקב בארץ מגורי אביו בארץ כנען” (בראשית לז, א). שואל רבינו בחיי (על פסוק זה): למה לא אמר הפסוק “ויגר יעקב” כמו שמסיים הפסוק: “בארץ מגורי אביו”, התשובה לזה נעוצה בדברי המדרש (בראשית רבה פד, א) ותרגום יונתן (על פסוק זה) שיעקב אבינו ישב בשלוה סוף סוף, כאשר הגיע לארץ ישראל. כל אדם עם מעט התבוננות והשוואה יכול להרגיש את ההבדל בהשגחת ד’ על עמו ישראל בין ארץ ישראל לבין חוץ לארץ.

סיכום התשובות

ראינו אם כן שתי סיבות מדוע תארה התורה אצל יעקב את החלפת המלאכים של א”י וחו”ל:

א. מלאכים כפשוטם- בארץ ישראל ליווהו מלאכים של אהבה שעזרוהו מול עשו אחיו בדרכי נועם, ובחו”ל ליווהו מלאכי רוגז שעזרו לו להתגבר על הרמאויות של לבן בהתגברות נפשית ושכלית של מלחמה על הצלת עצמו ומשפחתו מהרמאויות.

ב. מלאכים כמשל להשגחת ד’- בארץ ישראל הקב”ה השגיח על יעקב אבינו השגחה מלאה ולכן ישב בשלוה, בחו”ל השגחת ד’ היתה רק על עצם ההצלה מנזקי לבן, אך עדיין היה בזה קושי גדול ליעקב.

מכח שתי התשובות הללו מובן מה לימדתנו התורה בתיאורה את החלפת המלאכים שליוו את יעקב אבינו ביציאתו מא”י ובחזרתו.

השגחת ד’ על ארץ ישראל בדורינו

אנו אומרים ושרים בהגדה של פסח: “וְהִיא שֶׁעָמְדָה לַאֲבוֹתֵינוּ וְלָנוּ שֶׁלֹּא אֶחָד בִּלְבָד עָמַד עָלֵינוּ לְכַלּוֹתֵנוּ אֶלָּא שֶׁבְּכָל דּוֹר וָדוֹר עוֹמְדִים עָלֵינוּ לְכַלּוֹתֵנוּ וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַצִּילֵנוּ מִיָּדָם”. רדיפות ורציחות רדפו את עם ישראל במהלך כל הדורות. מתוך שאנו חיים בתוך הנס הזה, בתוך דור שארץ ישראל כבר מיושבת למדי, וכמעט הגיעו רוב עם ישראל להתיישב בארץ ישראל איננו זוכרים את הסבל שהיה לעם ישראל עד הגיענו הלום. המלכים והעמים עשו בעם ישראל כרצונם, ובאמת, ממש רק בנס שרד עם ישראל את תקופת הגלות הקשה והארוכה. כעת אנו חיים במקום מוגן יחסית, עם חיילינו ששומרים עלינו, ומעל הכל- אלוקים ששומר עלינו כבבת עינו. וזכות ארץ ישראל היא עיקר הזכות ששומרת עלינו, וכמו שלמד בספר אם הבנים שמחה (בהקדמה הראשונה) מן הפסוקים, חז”ל ואחרונים.

יהי רצון שנזכה לראות עין בעין בשוב ד’ ציון (ע”פ הפסוק בישעיהו נב, ח) ועל ידי זה נחזה במו עינינו בהשגחת ד’ המיוחדת עלינו בשובינו לארץ ישראל, ומתוך כך נזכה לגאולה שלמה בקרוב בימינו, אמן.

שתף את השיעור >>