וראש עפרות תבל זו ארץ ישראל שנא׳ (משלי ח) משחקת בתבל ארצו, למה נקרא שמה תבל שהיא מתובלת בכל, שכל שאר ארצות יש בזו מה שאין בזו, ויש בזו מה שאין בזו, אבל ארץ ישראל אינה חסרה כלום שנאמר (דברים ח) ארץ אשר לא במסכנות תאכל בה לחם לא תחסר כל בה
[ספרי עקב לז]
על אף שבפשטות המדרש הזה נראה מובן, הוא מעלה תהיה מסוימת.
הרי ברור שפשט הפסוק שהביא המדרש כראיה, אינו כהסברו של המדרש לפסוק הזה. כשהתורה אומרת “ארץ אשר לא במסכנות תאכל בה לחם לא תחסר כל בה” היא אינה מתכוונת לומר שאין מאכל שאינו קיים בארץ, אלא שב”ה יש בארץ מזון בשפע, ולא נהיה בה רעבים. מדוע המדרש רואה צורך לשנות את פשט הפסוק ולומר שהכוונה היא שבארץ ישראל יש את כל סוגי המאכלים?
נראה, שאם נתבונן במדרש נוסף, שגם הוא מסביר את המילה “כל” כפשוטה, נוכל להבין זאת.
פרדסו של שלמה המלך
שלמה המלך, בעודו מתאר בפרק ב’ של ספר קהלת את רוב עשרו ואת תענוגות העולם שהיו לו, אומר “עשיתי לי גנות ופרדסים ונטעתי בהם עץ כל פרי“. אמנם פשטות דבריו של שלמה היא שנטע עצים רבים מאד, אך המדרש (תנחומא קדושים י’) מבאר שכוונתו של שלמה היא כפשוטו – הוא נטע בגינותיו ופרדסיו את כל הפירות הקיימים. אך בניגוד למדרש שלנו, המדרש על שלמה גם מסביר.
“אמר רבי ינאי: אפילו פלפלין נטע שלמה בארץ”. ושואל על כך המדרש, כיצד יתכן ששלמה נטע פלפלים בארץ ישראל? הרי פלפלים (בזמנם) גדלו רק בכוש, ולא בארץ ישראל. ומתרץ המדרש: “שלמה חכם היה והיה יודע עיקר משתיתו של עולם..כדתנינן למה נקראת שמה אבן שתיה? שממנה הושתת העולם. והיה שלמה יודע איזה הוא הגיד שהוא הולך לכוש, ונטע עליו פלפלין ומיד היו עושין פירות. שכן הוא אומר: נטעתי בהם עץ כל פרי.”
המדרש מבאר שכל העולם כולו הושתת ונוצר מאבן השתיה, הנמצאת במקום המקדש. כיון שכך – באבן השתיה מכונסים ומגולמים כל כחות החיות שיש בעולם. שלמה המלך שידע זאת, הבין שאם במקום כלשהו בעולם מגדלים פלפלים – סימן שישנו מקום, הסמוך לאבן השתיה, שגם בו אפשר לגדל פלפלים, שהרי הכח שיש באדמה מסוימת לגדל פלפלים היה צריך “לעבור” מאבן השתיה אל אותו המקום דרך ציר מסוים. לכל אורך הציר הזה – ניתן לגדל פלפלים.
ניתן לראות, שאם נסתכל על איזור מסוים שרחוק ממרכז העיגול – נוכל לראות רק צבע אחד, שלא נוכל לראות בשאר המקומות. לעומת זאת, ככל שנתקדם לעבר מרכז העיגול – נוכל לראות יותר צבעים, כיון שהכל נובע מהמרכז. לגדל פלפלים אפשר בכוש, אך אפשר גם לכל אורך הציר שמגיע ממרכז המעגל, מאבן השתיה, אל עבר כוש. שלמה המלך בחכמתו ידע שהכל מתחיל מאבן השתיה, וכן הוא ידע את הציר המדויק שבו אפשרי לגדל כל סוג פרי, וכך הוא יכל לגדל בירושלים את כל סוגי הפירות, כפי שבעיגול השחור שנמצא במרכז המעגל דלעיל – ניתן לראות את כל הצבעים.
ארץ ישראל – המרכז של הכל
מהמדרש על שלמה אנחנו יכולים ללמוד דבר חדש – ארץ ישראל היא המרכז שבו גלומים כל כחות החיות של העולם כולו. כל מה שנמצא בעולם – חייב להמצא במידה מסוימת גם בארץ ישראל – כיון שהכל נוצר ויונק מהארץ הזו. כיון שכך, מובנים מאד דבריו של המדרש הראשון בו פתחנו, “שהיא מתובלת בכל”, כיון שבארץ שהיא המקור של הכל חייבים להיות כל סוגי המאכלים והתבלינים, ולא יתכן שיהיה דבר שיצמח במקום אחר בעולם, שאין לו שורש בארץ ישראל.
עם ישראל – המרכז של הכל
כמו שראינו בארץ ישראל – שהיא השורש של כל מה שקיים בעולם, כך הדבר גם בעם ישראל. הרב קוק כותב (אורות המלחמה ד[i]) שלמלחמות המתרחשות בעולם, גם אם הן בין שני עמים שרחוקים מבחינה גיאוגרפית מעם ישראל – יש השפעה על עם ישראל. מלחמה בין בריטניה לצרפת חשובה להתפתחות של עם ישראל. ולכאורה הדבר תמוה, מדוע שיהיה קשר בין מלחמה שמתרחשת באירופה לבין עם ישראל שנמצא בארץ? הרב קוק מסביר. לכל עם יש את הערך המיוחד והתכונות המיוחדות המפותחות באותו העם. כשעם נלחם בעם אחר (בין אם מדובר במלחמה עקובה מדם ובין אם מדובר במלחמת סחר) הוא מבליט את השוני שבינו לבין העם שכנגדו. הוא מבליט את צורתו ותכונותיו המיוחדות. עם ישראל, אומר הרב קוק, הוא “האספקלריא הכללית של העולם” – כלומר, כל מה שקורה בעולם משתקף בצורה מסוימת בעם ישראל, כיון שעם ישראל הוא מרכזו של העולם. אך דבריו של הרב קוק אינם מסתכמים בכך, הוא מחדש חידוש נוסף: כדי שבשורש הדברים יתבטאו בצורה המלאה ביותר, צריך שגם ב”ענפים” הדבר יצאו אל הפועל בשלמותם. ואם כן, כדי שבעם ישראל שהוא המרכז של הכל יופיעו כל התכונות בצורה מלאה, אנו זקוקים לכך שכל עם מאומות העולם יוציא לפועל בצורה מירבית את תכונותיו המיוחדות. ולכן, למלחמות, שנראות לנו דבר הרסני ומזיק – יש גם צד חיובי. הן מוציאות לפועל את המיוחדות של כל עם, ועל ידי כך משפיעות על הופעתן של כל התכונות והכישרונות בעם ישראל.
השורש – מושפע מהענפים
מדבריו של הרב קוק אנו מגיעים להבנה חדשה במהותו של המרכז ממנו הכל יונק. לא רק שכל הדברים יונקים מן השורש שלהם, ונמצאים במידה מסוימת בשורש. לכל הדברים היוצאים מן השורש – יש השפעה על השורש. עד שכל ענף לא יוציא לפועל את כל העלים והפירות שיכולים לצמוח עליו – משהו בהופעתו של השורש יהיה חסר גם כן. על פי הדברים הנ”ל של הרב – נוכל לחדש שכך הדבר גם לגבי ארץ ישראל. אם המדרש אומר שכל מה שנמצא בעולם נמצא בארץ ישראל, ובארנו שהדבר מוכרח להיות כך כיון שארץ ישראל היא המקור לכל – אזי מוכרחים אנו לומר, שעד שכל ארץ לא תוציא את פירותיה, ותכונותיה בצורה הטובה ביותר – גם משהו בארץ ישראל יהיה חסר. ארץ ישראל תגיע לשיא הופעתה רק כשכל הארצות יוציאו לפועל את הכוחות הכמוסים בהם – כוחות שבשורש נמצאים כבר בארץ ישראל, ארץ המתובלת בכל.
יהי רצון שנזכה לכך שארץ ישראל תוציא ותופיע את כל הכוחות הכמוסים בה, ותהיה אור לעולם כולו – היונק ממנה.
——————
[i] אורות המלחמה ד: “כל העמים מתפתחים, ויוצאים אל הפועל על ידי תנועותיהם הטבעיות. המלחמות מעמיקות את הערך המיוחד של כל עם, עד שמתבלטת צורתו ויוצאת אל הפועל בהגמרה בכל פרטי עמקיה. ישראל הוא האספקלריא הכללית של כל העולם, וכל זמן שיש עם בעולם, שלא יצא אל הפועל הגמור בכל תכסיסיו, יש כהות לעומת זה באור הספוג של כנסת ישראל. על כן בכל זמן שמלכיות מתגרות זו בזו יוצאים אל הפועל ציורים מיוחדים להשלמתם של העמים, וממילא יולד כח השלמה בכנסת ישראל והיא מצפה לרגלו של משיח שיבא ויופיע במהרה בימינו.”