אמר רבי אבא אין לך קץ מגולה מזה שנאמר (יחזקאל לו) ואתם הרי ישראל ענפיכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל וגו’. וברש”י:כשתתן ארץ ישראל פריה בעין יפה אז יקרב הקץ ואין לך קץ מגולה יותר.
(סנהדרין צח.)
תמיהות על הגמרא
לכאורה גמרא זו אינה מובנת כלל, וכי זהו הסימן לגאולה? עצים עם ענפים ופירות? זהו? לא הר הבית, לא בית מקדש, לא סנהדרין, לא השראת שכינה, רק עצים עם פירות? וכי לזה אנו מייחלים? הרי ענפים ופירות יש ב”ה בכל העולם ולא רק בארץ ישראל. במבט ראשוני, כשמדברים על גאולה, על הקץ הקרב, מתכוונים למשהו הרבה יותר נשגב. איך יכול להיות שהסימן שנותן ר’ אבא לכך שהקץ קרב הוא העובדה שיש פירות בענפים?
ונראה לומר, שהתשובה לשאלה הזו מורכבת משלוש תשובות שונות, היוצרות שלושה רבדים המשלימים זה את זה.
תשובה ראשונה – התפתחות גשמית לפני רוחנית
כולנו יודעים שכשתינוק נולד – לא מלמדים אותו מתמטיקה, גם לא גמרא, ואפילו לא מנסים לחנך אותו. רק דואגים שיאכל וישן כמו שצריך. כאן איננו שואלים “וכי להורים אכפת רק מהמצב הגשמי שלו? למה הם לא נותנים לו מוסר ומלמדים אותו?” ברור לכולנו, שבעז”ה הוריו של הילד ילמדו אותו בעתיד כפי יכולתם, ואף יחנכו אותו, אבל עכשיו זה לא הזמן. עכשיו הזמן להתפתחות והתחזקות גופנית – כדי שבעז”ה בעתיד – נוכל גם לחזק את הצד השכלי והרוחני של הילד. אם ח”ו ישקיעו את המאמצים בחינוך במקום בטיפול הגשמי בתינוק – הוא לא יוכל לשרוד. אמת הדבר, שבמקביל לטיפול הגשמי בילד, אנו גם מדברים אתו, שרים לו, ומספרים לו סיפורים. בודאי שדברים אלו תורמים רבות להתפתחותו השכלית והרגשית, אבל רוב המאמצים, וכן רוב ההתקדמות הנראית לעיניים בשלבים הראשונים – היא גשמית.
בפשטות, זוהי גם כוונתו של ר’ אבא. עמ”י חוזר מגלות, הוא נולד מחדש. הוא צריך בסיס איתן שעליו יוכלו בעתיד להיות מושתתים כוחותיו הרוחניים. אי אפשר להתחיל ישר עם הדברים הרוחניים הגבוהים, כיון שכך עמ”י לא יוכל לשרוד. קודם כל צריך לבסס את המצב החומרי בארץ ישראל – בה מתגלים כחותיו של העם, ורק אח”כ נוכל להעמיד בצורה נכונה את הקומה הרוחנית. כמובן, שגם אצל העם, כמו אצל התינוק, ישנה השקעה גם בדברים רוחניים בשלבי ההתפתחות הראשונים. כמו שלתינוק מדברים ושרים – כך גם עמ”י לומד תורה עוד לפני שהמצב הגשמי מתוקן כפי שצריך, אבל מירב המאמצים יושקעו במצב החומרי, וכן התוצאות הנראות לעיניים יהיו במצב זה.
כעין זה אומרים לנו חז”ל במשנה באבות (ג,כא) “אם אין קמח אין תורה”. אם אין לך בסיס חומרי איתן – לא תוכל לבסס עליו את התורה שלך, והיא לא תצליח להתקיים.
לכן אומר ר’ אבא ש”כשתתן ארץ ישראל פריה בעין יפה אז יקרב הקץ”, כיון שפיתוח המצב הגשמי הוא הבסיס והיסוד לשכלול המצב הרוחני, וכשהוא קורה – כבר אפשר לראות את הקץ – את בניית המצב הרוחני על גבי המצב החומרי.
תשובה שניה – ההתפתחות הגשמית באה בעקבות ההתפתחות הרוחנית
הזכרנו לעיל את המשנה באבות (ג, כא) שאמרה שאם אין קמח אין תורה. בהמשך המשנה אומר ר’ אלעזר בן עזריה שאם אין תורה – גם אין קמח. הברטנורא שם מפרש שאם אין תורה – אין משמעות לקמח, אבל יש שפרשו אחרת. האור החיים הקדוש, בפירושו לפסוק “יערוף כמטר לקחי” שבפרשת האזינו (דברים לב,ב), כותב שאם אין תורה – אם המצב הרוחני לא יהיה טוב – גם לא יהיה קמח, כיון שהדברים תלויים אחד בשני. הקב”ה נותן קמח למי שבעזרת הקמח הזה יעסוק בתורה, אבל אם לא – הקב”ה לא יתן לו קמח.
עפ”י פירוש זה, ניתן לומר, שזו הייתה כוונתו של ר’ אבא – אם אתה רואה שהעצים בארץ ישראל נותנים פירות – זה סימן שמגיע לעמ”י פירות בגלל המצב הרוחני שלהם, זה סימן שעמ”י מתקדם. כשאתה רואה את זה תדע שהקץ כבר קרוב, עמ”י כבר מפותח רוחנית ולכן הקב”ה דואג לכך שתהיה לו רווחה כלכלית.
תשובה שלישית – ההתפתחות הגשמית היא ביטוי של ההתפתחות הרוחנית
אבל מעבר לכך שלפני ההתפתחות הרוחנית צריכה להיות התפתחות גשמית, ומעבר לכך שההתפתחות הכלכלית בעצם “מספרת” לנו שהקב”ה נותן לעמ”י שכר על המצב הרוחני שלו, ישנה משמעות נוספת לכך שארץ ישראל נותנת פירות.
ברור לכל, שאברי הגוף תלויים אחד בשני. אם ח”ו יש בעיה בלב – גם המח ינזק ממנה, ואם יש בעיה במח – גם הלב ינזק ממנו. אבל כשמדברים על עם וארצו – בד”כ חושבים שהדברים מנותקים. חושבים שארץ של אומה מסוימת היא בסך הכל אמצעי לקיום אותה האומה, הן הקיום הפיזי והן הקיום המחשבתי. עם לא יכול לשרוד בלי שיהיה לו מקום לחיות בו, אבל אין קשר וחיבור אמיתי בין העם לארצו. הרב קוק בתחילת אורות ארץ ישראל (פסקה א), כותב שהדבר אכן נכון ברוב המקרים. בד”כ ארץ של עם מסוים היא בסה”כ תנאי הכרחי לקיומו, אבל לא יותר מכך. ואם ירצה – באופן תיאורטי הוא יוכל להתקיים בדיוק באותה הצורה גם בארץ אחרת.
אבל ארץ ישראל, אומר הרב קוק היא לא ארץ ככל הארצות. כשמדברים על ארץ ישראל – המצב שונה. “ארץ ישראל היא חטיבה עצמותית קשורה בקשר חיים עם האומה”. יש קשר אמיתי בין עמ”י לבין ארץ ישראל. הקשר ביניהם דומה לקשר שהזכרנו לעיל בין המוח ללב – אחד לא יכול לחיות בלי השני. הארץ אינה רק מקום בו אנו יכולים לחיות. היא המקום היחיד בעולם בו אנו יכולים להוציא לכח את כחותינו – הגשמיים והרוחניים. עפ”י זה מובן הדבר שאם ארץ ישראל פורחת – סימן שעם ישראל פורח. ואם ארץ ישראל חרבה – סימן שגם עמ”י חרב. עפ”י הנ”ל, דבריו של ר’ אבא הם פשוטים ביותר. אם אתה רואה שארץ ישראל מתפתחת ומשתכללת – בודאי שסימן הדבר לכך שעמ”י מתפתח ומשתכלל. אם עצי השדה נותנים פרים – זה בעצם אומר שעמ”י מבריא, שהוא מתפתח, וא”כ – אין לך קץ מגולה יותר.
ראינו אם כן, שצמיחת הפירות בעצים מורה על שלושה דברים:
א. על כך שעמ”י מבריא ומתפתח, וכמו אצל תינוק – ההתפתחות הגשמית באה לפני זו הרוחנית.
ב. על כך שעמ”י עוסק בתורה ולכן הקב”ה דואג לכך שמצבו הגשמי יהיה טוב. אם יש תורה – יש קמח.
ג. על כך שעמ”י מתקדם ומשתכלל – וההתקדמות הזו באה לידי ביטוי במצבה הגשמי של ארץ ישראל, שקשורה בקשר אמיץ עם מצבו של עמ”י.
מכח כל הביאורים הללו, אומר ר’ אבא – ש”כשתתן ארץ ישראל פריה בעין יפה אז יקרב הקץ ואין לך קץ מגולה יותר”.
ארץ ישראל בימינו
נראה שאין צורך להאריך במילים על מצבה הגשמי של ארץ ישראל כיום. אחרי אלפיים שנות גלות, בהן הייתה הארץ חרבה ושוממה, אנו זוכים לראותה כיום פורחת ומשגשגת. השגשוג מתבטא כמובן בפריחה וצמיחה של העצים והפירות, כמו שתאר לנו יחזקאל, אך לא רק. ארץ ישראל פורחת בכל המישור הגשמי, בתחומי הרפואה, הטכנולוגיה, המדעים ועוד. הכלכלה בארץ משגשגת. אנו זוכים לראות בעינינו את הגשמת הנבואה “ואתם ערי ישראל ענפיכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל”.
כמו שבארנו, המצב הגשמי של הארץ תלוי באופן ישיר במצב הרוחני של עמ”י – וגם את זה ניתן לראות כיום. לפני כשבעים שנה, כשהארץ עוד לא הייתה מפותחת מבחינה גשמית – היו בה מספר ישיבות בודדות. כיום, ב”ה, יש בארץ מאות ישיבות וכוללים, ובהם רבבות של לומדי תורה. מסופר על הגאון ר’ אברהם שפירא זצ”ל, שבכל ערב יום העצמאות היה מתקשר למשרד הדתות ומבקש לדעת את מס’ התלמידים והאברכים בישיבות ובכוללים, כדי שיוכל לראות בפועל את התקדמות לימוד התורה בישראל, שגדל משנה לשנה. בימינו אנו זוכים לראות בחוש את הקשר הנ”ל – בין גשמיותה של הארץ לרוחניותו של העם.
אין לך קץ מגולה מזה. במהרה בימינו אמן.