“ציון במשפט תפדה, ושביה בצדקה”
[ישעיה א: כז]
רקע
הנביא ישעיהו מוכיח את עם ישראל על מעשיהם הרעים, של חוסר מוסריות, ועל כך שאינם דורשים את ה’. ישעיהו מתנבא שהקב”ה יעניש את הפושעים והעוברים על רצונו. אמנם הוא חוזה, שלאחר שהקב”ה ינקה מהעם את הפושעים, ועם ישראל יעשה תשובה, הם יזכו לגאולה.
שאלות על הפסוק
- למי מתייחס הפסוק כשהוא אומר: “ציון” ו”שביה”? האם מדובר על מקום או על אנשים?
- מהי כוונת הפסוק במילים “משפט” ו”צדקה”, מה המשמעות של מילים אלו בפסוק?
נענה על שאלות אלו בשתי דרכים שהלכו בהם פרשני הפסוק.
משפט: מצוות שבין אדם לחברו, צדקה: מצוות שבין אדם למקום
המלבי”ם מפרש (ישעיהו, ביאור המילות, א, כז), ש”משפט” הכוונה למצוות שבין אדם לחברו, ו”צדקה” הם מצוות שבין אדם למקום. “ציון” (כך מסביר המלבי”ם שם), מתייחס לעיר המלוכה, לירושלים, ולעם היושב בירושלים. “שביה” מתייחס למי שגלה מארץ ישראל.
המלבי”ם מסביר שהנביא מוכיח את ירושלים והגולים לפי החטא שלהם, ומסביר להם שזה סיבת הגלות, וממילא התיקון של החטא יביא את הגאולה. בירושלים, החטא היה במצוות שבין אדם לחברו, במשפטים, בחוקי יושר פשוטים של המדינה. היה עוול וגזל בתוך העם. על כן הנביא אומר: “ציון – במשפט תיפדה” כלומר, ירושלים תגאל בזכות תיקון המשפט בתוכה. בתוך הגולים, החטא היה במצוות שבין אדם למקום – הם לא דרשו את ה’, וזלזלו במצוותיו. על כן הנביא אומר: “ושביה – בצדקה”, הגאולה למי שגלה תהיה בזכות תיקון מצוות שבין אדם למקום.
המשך חכמה )ויקרא יח, ד) מסביר, שלא לחינם הנביא הוכיח את העם בירושלים על מצוות שבין אדם לחברו, ואת הגולים על מצות שבין אדם למקום. כי כשהנביא מדבר על העם בירושלים, הוא בעצם מדבר על כלל ישראל, וכשהוא מדבר על הגולים, הוא מדבר אל היחידים. הכלל, תמיד יהיה לו יותר קשה לתקן את המצוות שבין אדם לחברו. הסדר והמשפט בעם, הוא דבר שקשה יותר בחברה הציבורית. אמנם ביחיד הדבר הפוך. ליחיד קל יותר לתקן את המצוות שבין אדם לחברו, אבל את המצוות שבין אדם למקום קשה לו יותר לתקן. לכן הנביא דרש לכל אחד את התיקון שלו: “ציון (=כלל העם) – במשפט תיפדה (בין אדם לחברו), ושביה (היחידים) – בצדקה (בין אדם למקום)”. כל אחד ייפדה בזכות התיקון שקשה לו יותר.
בדור שלנו, בדור שזוכים כבר לאתחלתא דגאולה, עלינו להוסיף ככל שאפשר במצוות שבין אדם למקום, כי זהו התיקון שלנו בחיים הפרטיים, ובזכות זה נגאל. בחיים הציבוריים שלנו, כדי לתרום לכלל, נשאף לתקן ככל שאפשר ביושר, במשפטים ובחוקים של תיקון החברה הציבורית – כי שם האתגר יותר גדול.
ציון תפדה במשפט, אך השבים אליה ישובו בצדקה
הגר”א מבאר את הפסוק בפירושו לישעיהו (א, כז): “ציון” – העיר ירושלים, “תפדה במשפט” – מן הדין הקב”ה יגאל אותה. העיר ירושלים כבר שילמה כפליים בעבור החטאים שהיו בתוכה, כמו שכתוב בפסוק ( ישעיה פרק מ:ב) ” דַּבְּרוּ עַל-לֵב יְרוּשָׁלִַם, וְקִרְאוּ אֵלֶיהָ–כִּי מָלְאָה צְבָאָהּ, כִּי נִרְצָה עֲוֹנָהּ: כִּי לָקְחָה מִיַּד ה’, כִּפְלַיִם בְּכָל-חַטֹּאתֶיהָ”. ולכן מן הדין ראוי שיהיה לה גאולה. אולם השבים אליה, עם ישראל, “שביה”, הם ישובו “בצדקה” – שלא מן הדין.
מה כוונת הגר”א שעם ישראל ישובו שלא מן הדין, אלא בצדקה? מסביר הגר”א על פי מה שחז”ל אמרו בתלמוד הירושלמי במסכת מכות. כתוב שם (פרק ב’, הלכה ו’): “שאלו לנבואה, חוטא מהו עונשו? אמרה להן: ‘הנפש החוטאת היא תמות’. [יחזקאל י”ח:ד’] שאלו לקודשא בריך הוא (לקב”ה), חוטא מהו עונשו? אמר להן: יעשה תשובה ויתכפר לו”. מן הדין מדוע שתהיה תשובה לחוטא? אומר הקב”ה, יעשו תשובה ויתכפר להם. גם שלא מן הדין, אני מכפר לעם ישראל, וגואל אותם. הקב”ה רוצה לגאול אותנו מהגלות גם שלא מן הדין, בצדקה, בחסד וברחמים. הוא רוצה שנעשה תשובה – אך אינו עושה איתנו רק לפי הדין. הוא עושה איתנו לפנים משורת הדין, מתוך שהוא אוהב את ישראל עמו ורוצה לגאול אותם.
בדורנו דור הגאולה, עלינו לדעת שהקב”ה גואל אותנו גם שלא מן הדין במידת הצדקה והחסד. ודאי שהקב”ה רוצה שנעשה תשובה. אולם אל יפול ליבנו בקרבנו אם אנחנו רואים ומרגישים שיש כל כך הרבה מה לתקן. הקב”ה חפץ לגאול אותנו, ואינו גואל אותנו רק במידת הדין. הקב”ה חפץ לגאול אותנו בצדקה, לפנים משורת הדין. כל מה שעלינו לעשות הוא לתקן כפי יכולתנו, ולשוב אל ה’, וה’ יעזור לנו ויביא את הגאולה השלימה.
סיכום
ראינו שני הסברים לפסוק: “ציון במשפט תפדה, ושביה בצדקה”. פירוש אחד של המלבי”ם, המסביר שהכלל ייגאל בזכות תיקון מצוות שבין אדם לחברו, והיחיד ייגאל בזכות תיקון מצוות שבין אדם למקום. המשך חכמה הסביר שאמנם כל אחד מתקן את מה שמהווה עבורו האתגר והקושי הגדול. לכן הגאולה שלו תלויה בתיקון שלו. לכן בדורנו, בדור של גאולה, במישור הפרטי עלינו להתחזק במצוות שבין אדם למקום. במרחב הציבורי – עלינו לשאוף לתקן את המצוות שבין אדם לחברו.
הגר”א מפרש את הפסוק בצורה אחרת: העיר ירושלים תגאל מן הדין, כי היא כבר שילמה עבור כל החטאים, בכל הצרות שהיא עברה. עם ישראל, יושבי העיר, ייגאלו גם שלא מן הדין, אלא בצדקה, לפנים משורת הדין. הקב”ה אוהב את עם ישראל וחפץ בגאולתו, ורוצה לגאול אותם בחסד. עלינו להתחזק בתשובה בדור הזה, ולדעת שהקב”ה חפץ לגאול אותנו שלא מן הדין. איננו צריכים לשפוט את עצמינו אם אנו ראויים לגאולה – כיוון שהקב”ה בעצמו אינו שופט אותנו כך. הקב”ה רק חפץ שנחזור בתשובה, והוא כבר יגאל אותנו. בעזרת ה’, שנזכה לשוב בתשובה שלמה, ולזכות לגאולה השלמה, במהרה בימינו, אמן ואמן.