כל הדר בארץ ישראל דומה כמי שיש אלוה
תנו רבנן לעולם ידור אדם בארץ ישראל אפילו בעיר שרובה עובדי כוכבים ואל ידור בחו”ל ואפילו בעיר שרובה ישראל, שכל הדר בארץ ישראל דומה כמי שיש לו אלוה וכל הדר בחוצה לארץ דומה כמי שאין לו אלוה, שנאמר (ויקרא כה, לח) “לתת לכם את ארץ כנען להיות לכם לאלהים.” וכל שאינו דר בארץ אין לו אלוה? אלא לומר לך כל הדר בחו”ל כאילו עובד עבודת כוכבים.
[כתובות קי:]
תמיהות על הגמרא
לכאורה גמרא זו אינה מובנת כלל, למה מי שדר בחו”ל דומה כמי שאין לו אלוה? מה החיסרון הגדול הזה אם הוא שומר את כל המצוות, ודר בקהילה תורנית גדולה וחזקה בחו”ל? דורות רבים עברו שבהם כמעט כל עם ישראל דרו מחוץ לארץ ישראל, והמשיכה המסורת של לימוד תורה ושמירת מצוות דווקא באותן מקומות ולא בארץ ישראל! לכאורה, הגמרא שאלה את השאלה הזו במילים “וכל שאינו דר בארץ אין לו אלוה?”. מהי תשובת הגמרא?
תשובה ראשונה – קיום מצוות לאומי
כולנו יודעים שהתורה מונה רמ”ח מצוות עשה ושס”ה מצוות לא תעשה. חלק מהמצוות הן מצוות ציבוריות, וחלק מהמצוות הן מצוות פרטיות החלות על כל אחד ואחד. ישנם פסוקים מועטים בתורה, ופסוקים רבים בנביאים שמדברים על מהו רצון ד’ בקיום המצוות, מה המטרה. מלבד טעמי כל מצווה ומצווה פרטית, יש מטרות כלליות לקב”ה בקיום המצוות. יש עומק וסוד גדול שעומד מאחורי המצוות, והקב”ה אינו מצווה אותנו דבר לריק. “כי לא דבר ריק הוא מכם” (דברים לב, מז)- אם ריק הוא, מכם הוא ריק (מדרש תנאים שם).
יש מטרה בציווי המצוות להביא כל אחד מישראל לידי יראת שמיים, כמו שכתוב: “ויצוונו ד’ לעשות את כל החוקים האלה ליראה את ד’ אלוקינו” (דברים ו, כד). ויש מטרה בציווי המצוות להביא כל אחד מישראל לידי אהבת שמיים, כמו שמבאר בסוף מאמר שלישי בספר העיקרים (פרק לה). ויש עוד מטרות רבות שאיננו מכירים שעומדות בבסיס הרעיון של קיום המצוות כולן באופן כללי ובכל מצווה ומצווה בפרט.
חלק גדול מאוד מהמצוות אי אפשר לקיים בחו”ל. תרומות ומעשרות, שביעית וכל המצוות התלויות בארץ. החפץ חיים, ר’ ישראל מאיר מראדין בספרו ‘קיצור ספר מצוות קטן’ בחן כמה מצוות עשה ולא תעשה נותרו לעם ישראל בהיותו בחו”ל. והוא מסכם שם שנותרו 77 מצוות עשה ו194 מצוות לא תעשה, ויש עוד 26 מצוות בלבד שיש לקיימן היום רק בארץ.
והנה אמרה תורה: “ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש” (שמות יט, ו), ובנביאים כתוב: “ואתנך לברית עם לאור גוים” (ישעיה מב, ו) “עם זו יצרתי לי תהילתי יספרו” (ישעיה מג, כא)”. זאת אומרת, שיש צד מיוחד של עבודת ד’ בקיום המצוות הלאומי של עם ישראל. יש עוד פסוקים רבים מאוד שמדגישים נקודה זו. בלעדי ישיבה של כל עם ישראל בארץ ישראל, מלאים באנשי קודש ונביאים שמסתובבים בכל פינה ופינה, בלא בית מקדש וסנהדרין, כהן גדול ואורים ותומים חסרה מדרגה גדולה מאוד בעבודת השם של כל עם ישראל.
היה אפשר לחשוב שיש חיסרון רק במצוות שהן חיוב של הציבור, אך אין הדבר נכון. אומר הרב קוק בספר ‘אורות’: “על ידי תוספת שפע רוח הקודש באומה, יתגדל הקשר שיש בין הפרטים אל הכלל” (עמוד קמה). ככל שעם ישראל מלא יותר ויותר ברוח הקודש, וזה מתעצם מאוד על ידי המצוות הציבוריות שבתורה, כך כל אחד ואחד מישראל דבוק יותר בקדושה של עם ישראל, והמצוות שהוא עושה מקדשות יותר את שם ד’ בעולם. בעצם, בחו”ל כל מצווה ומצווה שאדם עושה חסרה את המגמה של קידוש השם בעולם על ידי כלים לאומיים של עם ישראל. זה קידוש השם במדרגה אחרת, לא רק בכמות קטנה יותר.
ואולי זה מה שהתכוון רש”י על התורה בכתבו על פי מדרש ספרי: “ושמתם את דברי- אף לאחר שתגלו היו מצוינים במצוות, הניחו תפילין, עשו מזוזות כדי שלא יהיו לכם חדשים כשתחזרו” (דברים יא, יח). ומאריך בזה הרמב”ן בספר ויקרא (יח, כה). וכי עושים את המצוות בחו”ל רק כדי שלא לשכוח אותן עד שנחזור לארץ ישראל? במובן מסוים- כן. כי רק בארץ ישראל המצוות של היחיד מקבלות ערך ציבורי של עם, כי כל הציבור עושה אותן בתור עם אחד.
מה כל זה קשור לקביעה שקבעה הגמרא שהבאנו, ש’דומה כמי שאין לו אלוה’? המושג ‘אלוה’ מקפל בתוכו מספר מובנים, אחד מהם הוא שצריך להיות עם שמקיים את המצוות של האלוה, את המצוות בשלמות אפשר לקיים רק בארץ ישראל.
תשובה שניה – עם ישראל חי רק בארצו
הכוזרי מושל משל מעניין על הקשר שבין עם ישראל לארצו (במאמר ב אות יב). אדם שנוטע כרם, או כל נטיעה אחרת. אם הוא יטע אותה באדמה שאיננה מתאימה לה, היא לא תוכל להתקיים ולצמוח. גם אם הוא ישקה אותה בדיוק בכמות המים הנצרכת ובזמנים הראויים לה, וגם אם הוא יזבל אותה ויעדור סביבה ויעשה כל השתדלות וכל עבודה חקלאית שצריך לעשות עם נטיעה שכזו. כך עם ישראל, כדי שעם ישראל יחיה ויוכל לפרוח ולצמוח, להתקדש ולעשות פרי- הוא מוכרח להיות בארץ ישראל.
והכוזרי מוסיף: כל העבודה החקלאית שעושים לנטיעה היא רק עזר לנטיעה להגיע לשיא תפארתה, להגיע לשלמות, לגדול ולצמוח. הדבר הבסיסי בכל עבודה חקלאית הוא שהנטיעה תהיה מחוברת לקרקע, ומחוברת לקרקע שמתאימה לה. כל עבודת התורה והמצוות היא עבודה גדולה, קדושה ויקרה מאוד. אך, היא רק כמו עזר בצמיחה של עם ישראל להיות עם חי, עם קדוש שעושה את תפקידו המיוחד שנתן לו ד’- להיות ממלכת כהנים וגוי קדוש. כל יהודי ויהודי שגר בחו”ל חסרה לו הבריאות הזו של החיבור לאחד מקורות החיים שלו- לאדמת ארץ ישראל. יתכן, שהכוזרי למד את דבריו מהזוהר בתחילת פרשת מקץ, שמדמה את החיבור בין ארץ ישראל, עם ישראל ותורת ישראל לעץ שגדל מהאדמה ומגדל פירות. האדמה היא ארץ ישראל, העץ הוא עם ישראל והפירות הן תורת ישראל.
בעצם, הקביעה שפתחנו בה, ש’כל הדר בחו”ל דומה כמי שאין לו אלוה’ מתפרשת לפי המהלך הזה במובן שקשור ליחס שבא מן האלוה אל הנתינים שלו- אל עם ישראל. כל אדם מישראל שנמצא בחו”ל הקב”ה אינו משרה עליו את שכינתו בשלמות. יש חוסר בחיבור שלו לחיים הגשמיים והרוחניים שבאים דרך ארץ ישראל. במובן הזה, ממש נדמה כאילו הקב”ה הוא אינו אלוה שלו.
סיכום התשובות
ראינו אם כן, שיש שני מובנים שבהם דומה מי שגר בחו”ל כמי שאין לו אלוה:
א. מלמטה למעלה- הדר בחו”ל חסר את הערך הציבורי של קיום המצוות, אפילו במצוות של כל יחיד ויחיד. ומי שכל קיום המצוות שלו עבור האלוה חסר רובד שלם נחשב כמי שאין לו אלוה.
ב. מלמעלה למטה- הדר בחו”ל חסר את היניקה של החיים של עם ישראל מארץ ישראל, שהיא בסיסית יותר מהרוממות שהתורה מרוממת את החיים. בעצם, הוא חסר בהשראת השכינה של האלוה שהיא המחייה ומצמיחה את כל החיים.
מכח הביאורים הללו, אומרת הברייתא – ש”כל הדר בארץ ישראל דומה כמי שיש לו אלוה”.
ארץ ישראל בימינו
כיום, התרבה עם ישראל בארץ. אחרי כל גלי העליות בהקמת המדינה, המצב בארץ היה קשה. גם גשמית, וגם רוחנית. וזרמו עוד ועוד אנשים, נשים וטף מעם ישראל אל ארץ ישראל. כיום, ב”ה, יש בארץ מאות ישיבות וכוללים, ובהם רבבות לומדי תורה. המדינה הולכת ונבנית, ואיתה ועם התפתחות הטכנולוגיה והתקשורת העולמית עם ישראל הולך ומתחבר, דרך ארץ ישראל מתחברים ביחד כל היחידים מעם ישראל שמפוזרים ברחבי כדור הארץ. הכינוס של עם ישראל בארץ ישראל יוצר התייחסות ציבורית בתור עם לישראל ולא רק בתור יחידים. הצבא מסמל כוח לעם ישראל, והתורה מעטרת אותו ואת עם ישראל בניחוח של מוסריות שמיוחדת רק לעם ישראל. הקב”ה מחזיר אותנו הביתה, אל המקום הטבעי שמתאים לנו לגדול בו כעם. מתרבה העיסוק במצוות ציבוריות ומצוות הקשורות למקדש, וכל המצוות תופסות מקום אחר וזווית אחרת של אחריות לקדש שם ד’ בעולם, לעיני העמים.
יהי רצון שנזכה לראות את הכוח של החיים שארץ ישראל נותנת לעם ישראל, כל אחד ואחד מאיתנו, בראייה ברורה ונכוחה. אמן.