פרשת בֹּא מציגה את המצווה הראשונה שניתנה לעם ישראל כאומה, מצות קידוש החודש. בימי חז”ל, כאשר הסנהדרין קדשה את החודש, היו “משיאים משואות,” [מסכת ראש השנה פרק ב משניות ב-ד] היינו, היו מדליקים מדורות בראשי הרים מיוחדים כדי להודיע שנתקדש החודש. בשיטה זו, בימי קדם, בלי אמצעי תקשורת מודרניים, הייתה אפשרות להודיע גם לקהילות יהודיות בגולה שנתקדש החודש.
התחנה השלישית בשרשרת מקומות הדלקת המשואות נקראת גרופינא. [משנה שם ב:ד] אחד ההצעות לזיהוי גרופינא היא כוכב הירדן, המתרומם מעל לחלקו הצפוני של בקעת הירדן. בשיפולי ההר ישנם שרידים של היישוב היהודי העתיק כוכב, שהתקיים בתקופת המשנה והתלמוד.
במרומי כוכב הירדן, יש שרידי מבצר צלבני שנקרא בלוואר (“נוף יפה” בצרפתית). אכן, ישנה תצפית יפהפה על חלקו הדרומי של הכנרת וחלקו הצפוני של בקעת הירדן. ברור שהתצפית האסטרטגית מכוכב הירדן היא הסיבה שחכמינו וגם הצלבנים בחרו את הגבעה הזאת.
בסיור בשרידי המבצר, ניתן לראות שהצלבנים השתמשו באבנים מחורבות הישוב היהודי כוכב. במיוחד, אבן חקוקה במנורה שימשה חלק ממזוזת השער המערבי של המבצר.
