התחברות / הרשמה

מתחברים למעשי אבות לרשת הארץ [נביא-5]

היה שותף של ארץ ישראל יומי

תרום עבור דבר תורה

Torah Lesson written by: יעקב טסלר

רקע

במשך השנים שעם ישראל היו במדבר לא מלו. מיד לאחר כינסת בני ישראל לארץ ישראל, הקב”ה מצווה את יהושע למול את בני ישראל:

“בָּעֵ֣ת הַהִ֗יא אָמַ֤ר יְקֹוָק֙ אֶל־יְהוֹשֻׁ֔עַ עֲשֵׂ֥ה לְךָ֖ חַֽרְב֣וֹת צֻרִ֑ים וְשׁ֛וּב מֹ֥ל אֶת־בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל שֵׁנִֽית” [פרק ה’:ב]

וכך עשה יהושע:

“וְאֶת־בְּנֵיהֶם֙ הֵקִ֣ים תַּחְתָּ֔ם אֹתָ֖ם מָ֣ל יְהוֹשֻׁ֑עַ כִּי־עֲרֵלִ֣ים הָי֔וּ כִּ֛י לֹא־מָ֥לוּ אוֹתָ֖ם בַּדָּֽרֶךְ” [פרק ה’:פסוק ז]

רש”י שם מסביר על פי חז”ל את הסיבה שלא מלו בדרך, מכיוון שלא נשבה בשנות המדבר רוח צפונית שעוזרת בהחלמה של מקום הברית והיתה סכנה למול.

לאחר ברית המילה ההמונית הקב”ה מתגלה שוב ליהושע ואומר לו:

“וַיֹּ֤אמֶר יְקֹוָק֙ אֶל־יְהוֹשֻׁ֔עַ הַיּ֗וֹם גַּלּ֛וֹתִי אֶת־חֶרְפַּ֥ת מִצְרַ֖יִם מֵעֲלֵיכֶ֑ם” [פרק ה’:פסוק ט]

מיד אחר כך עם ישראל עושה קרבן פסח בגלגל בתאריך י”ד בניסן.

ביום טז’ בניסן אוכלים בני ישראל מהדגן של ארץ ישראל לאחר שהקריבו את מנחת העומר. ביום זה מפסיקים בני ישראל לאכול מן, אותו אכלו 40 שנה.

יהושע עומד על יד העיר ירחו ורואה איש עם חרב שלופה בידו. יהושע שואל אותו, האם הוא בא לעזרתם או שייך לאויב. האיש משיב שהוא שר של ישראל שהם צבא ה’ והוא בא לעזרתם בכיבוש ירחו, ועל יהושע להוריד את נעלו כי מקום זה הוא קדוש.

אם הצווי היה רק לאלו שלא מלו אז מדוע הקב”ה מדגיש ליהושע “שוב מול” ו-“שנית“, מה הקשר לאלו שמלו ביציאת מצרים?

מדוע דוקא מצות ברית מילה ומצות פסח הן המצוות הראשונות עליהן נצטוו עם ישראל בכניסתם לארץ?

 

ההסברים של רש”י

על השאלה הראשונה ששאלנו, מה הכוונה ב”שנית” עונה רש”י שתי תשובות:

“שמלו כבר בליל יציאתם ממצרים קהל גדול יחד וזו פעם שנית שכל הארבעים שנה שהיו במדבר לא נשבה להם רוח צפונית ולא היה להם יום נוח למול כמו ששנינו ביבמות.”

“ורבותינו אמרו: שנית זו פריעת מילה שלא נתנה לאברהם אבינו”:

 

הבנת ההסבר הראשון של רש”י

על פי ההסבר הראשון של רש”י, יש כאן קשר ישיר בין ברית המילה של בני ישראל שעשו סמוך למועד היציאה ממצרים, לבין ברית המילה של בני ישראל שעשו על ידי בכניסתם לארץ. מה הקשר?

בספר שמות בפרשת בא, הקב”ה מצוה את עם ישראל על ידי משה רבינו להקדים לקחת ולשמור את השה המיועד לקרבן פסח ארבעה ימים לפני המועד בו הם צריכים להקריב אותו ולצאת ממצרים. מסביר שם רש”י [שמות פרק יב פסוק ו] על פי חז”ל:

“.. ומפני מה הקדים לקיחתו לשחיטתו ארבעה ימים מה שלא צוה כן בפסח דורות?

היה ר’ מתיא בן חרש אומר הרי הוא אומר (יחזקאל טז ח) ‘ואעבור עליך ואראך והנה עתך עת דודים’, הגיעה שבועה שנשבעתי לאברהם שאגאל את בניו ולא היו בידם מצות להתעסק בהם כדי שיגאלו, שנאמר (שם ז) ‘ואת ערום ועריה’, ונתן להם שתי מצות דם פסח ודם מילה, שמלו באותו הלילה, שנאמר (שם ו) ‘מתבוססת בדמיך’, בשני דמים, ואומר (זכרי’ ט יא) ‘גם את בדם בריתך שלחתי אסיריך מבור אין מים בו’, ולפי שהיו שטופים בעבודה זרה אמר להם (פסוק כא) ‘משכו וקחו לכם’, משכו ידיכם מעבודה זרה וקחו לכם צאן של מצוה:”

ויש להבין, מדוע דוקא שתי מצוות אלו נבחרו שבזכותן יזכו בני ישראל לצאת ממצרים?

ועוד קשה: הרי הובטח לאבות שעם ישראל בסופו של דבר יצאו מהשעיבוד, אז מדוע בני ישראל נזקקו למצוות כדי לצאת מהגלות? אלא, כדי לזכות לדברים שהובטחו לאבות צריך לעשות מעשים שמחברים את עם ישראל למעשים שעשו האבות שבאמצעותם הם זכו לדברים אלו. ולכן כדי לזכות להבטחה של הקב”ה לאברהם, בני ישראל נזקקו למעשים הדומים למעשים של אברהם כמו ברית מילה ומסירות נפש (הצאן היה העבודה זרה של המצריים ולקיחת השה עבור הקרבן היתה כרוכה במסירות נפש).

אותו דבר, בברית מילה וקרבן הפסח שעשו בני ישראל כשנכנסו לארץ ישראל. מכיון שזכו לארץ ישראל מכח ההבטחה לאבות, בני ישראל נצרכו לעשות מעשים שמתחברים לאותם מעשים שעשו האבות על מנת שיוכלו לרשת את הארץ.

כשאברהם נצטוה על ברית המילה הקב”ה אומר לו (בראשית יז, ב- י):

“וְאֶתְּנָה בְרִיתִי בֵּינִי וּבֵינֶךָ וְאַרְבֶּה אוֹתְךָ בִּמְאֹד מְאֹד.. וְנָתַתִּי לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ אֵת אֶרֶץ מְגֻרֶיךָ אֵת כָּל אֶרֶץ כְּנַעַן לַאֲחֻזַּת עוֹלָם וְהָיִיתִי לָהֶם לֵאלֹהִים… זֹאת בְּרִיתִי אֲשֶׁר תִּשְׁמְרוּ בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם וּבֵין זַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ הִמּוֹל לָכֶם כָּל זָכָר”

ופירש שם רש”י:

“ואתנה בריתי – ברית של אהבה וברית הארץ להורישה לך על ידי מצוה זו”:

בנוסף למצות מילה, יש גם את קרבן פסח, שמסמלת את קבלת הקב”ה עלינו לאלוקים, ועל ידי שתי מצוות אלו זוכים עם ישראל לארץ האלוקית.

עתה מובן מדוע הקב”ה בדבריו ליהושע מדגיש שברית מילה בכניסה לארץ היא “שנית”, למרות שאלו שנולדו במדבר טרם מלו, משום שברית מילה זו יש בה את אותה פעולה של חיבור להבטחת האבות כמו שהיה בברית המילה בשעת היציאה ממצרים.

הבנת ההסבר השני של רש”י

על פי ההסבר השני של רש”י כן התחדש כאן משהו במילה של יוצאי מצרים, שבמעשה המילה שעשו ביציאת מצרים לא עשו “פריעה”[1], ועכשיו יהושע נצטווה על הפריעה. לכן הלשון בפסוק הוא “שנית”, שגם אלו שמלו במצרים צריכים להשלים את מעשה המילה ולעשות “פריעה”.

כתוב בזוהר הקדוש (שמות פרשת וארא [המתחיל בדף כ”ב עמוד א]) שהיות ועם ישראל קבלו ומקיימים את מצות מילה בשלמותה, היינו עם פריעה, זכותם רבה יותר מאלו שמלים בלי פריעה.

על פי הדברים האלו ניתן להסביר, שמכיוון שנאמר לאברהם אבינו שירושת הארץ תלויה במילה: “אם מקיימין בניך את המילה הן נכנסים לארץ ואם לאו אין נכנסים לארץ”[2], אז לכאורה כל הגויים שמלים, יכולים לנסות לרשת את הארץ, אך מכיוון שמעשה המילה שלהם אינה מושלמת, הם אינם יכולים ליישב את ארץ ישראל. לכן עם ישראל נצטווה דוקא בכניסתם לארץ מצווים להשלים את מעשה המילה ולעשות פריעה, בכדי שיזכו לצורת האדם השלימה, ויזכו לא רק לרשת את הארץ אלא לבנות ולהפריח אותה ולהתבסס בה.

כמו כן על ידי מצות קרבן פסח עם ישראל מדגיש את הקשר המיוחד שלו עם הקב”ה ולכן ראוי שיזכה לרשת את הארץ ולהתבסס בה.

 

חיבור למעשים של האבות בדור שלנו

כמו שבדור יוצאי מצרים היו צריכים לעשות מעשים של מילה וקורבן פסח המזכירים את המעשים של האבות כדי לעורר ולהתחבר לזכות אבות ולצאת ממצרים, וכן בדור באי הארץ נצרכו לעשות מעשים של מילה וקורבן פסח כדי לעורר ולהתחבר לזכות אבות על מנת לרשת ולהתבסס בארץ, כך גם אנחנו נצרכים לעשות פעולות כדי לעורר ולהתחבר לזכות אבות כדי שנזכה ליותר סייעתא דשמיא בחזרתנו לארצנו ובבניינה. מעשים כמו עליה ארצה, למרות כל הקשיים של עזיבת מקום המגורים והמשפחה, מתחבר ומעורר את הזכות של אברהם בניסיון של “לך לך מארצך”. וכן כמו מעשים של מסירות נפש על בניין הארץ וישובה מתחברים ומעוררים את זכות האבות שנאחזו בארץ ישראל למרות הקשיים.

 

—————–

[1] עור הערלה המכסה את קצה הגיד הוא עור כפול: עור עב למעלה (עור המילה) ותחתיו עור דק (עור הפריעה. במצות מילה נצטוינו בשתי פעולות: מילה – חתיכת עור הערלה בסכין. פריעה ­– קריעת העור תחון בציפורניו של המוהל והחזרתו לצד הגוף.

[2] בראשית רבה (וילנא) פרשת לך לך פרשה מו

שתף את השיעור >>