“רבי אלעזר אומר, “חלב” זה חלב הפירות. “דבש”, זה דבש תמרים.רבי עקיבה אומר, “חלב”, זה חלב ודאי, וכן הוא אומר “והיה ביום ההוא יטיפו ההרים עסיס והגבעות תלכנה חלב”
מכילתא דרשב”י, פרק י”ג, פסוק ה’.
ארץ ישראל מתוארת בתורה פעמים רבות כארץ “זבת חלב”. בפשטות, בכוונת התורה לומר שחלבן של הבהמות בארץ ישראל – הינו מובחר ביותר. אך אף על פי כן, ר’ אלעזר במדרש הנ”ל אומר שכוונת התורה היא אחרת. ר’ אלעזר מבאר שכוונת התורה באמרה “זבת חלב” היא לומר שפירותיה של ארץ ישראל משובחים, ולא לומר שהבהמות משובחות. מדוע ר’ אלעזר משנה את פשוטו של המקרא?
נראה, שמהתבוננות בפסוקים ודברי חז”ל נוספים – נוכל לראות שיתכן מאד שכוונתה של התורה, לגבי היות הארץ “זבת חלב” שונה ממה שחשבנו בתחילה. יתכן, שהמדרש כלל לא משנה את פשוטו של המקרא.
ע”מ לבאר את כוונתנו, נפתח במשנה במסכת ביכורים, וננסה להבינה.
אין מביאים ביכורים מעבר הירדן
“ואלו מביאין וקורין, מן העצרת ועד החג, משבעת המינים, מפירות שבהרים, מתמרות שבעמקים, ומזיתי שמן מעבר הירדן. רבי יוסי הגלילי אומר, אין מביאין בכורים מעבר הירדן, שאינה ארץ זבת חלב ודבש” (ביכורים א,י). פסיקתו של ר”י הגלילי נובעת מכך שכתוב במקרא ביכורים: “וַיְבִאֵנוּ אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה וַיִּתֶּן לָנוּ אֶת הָאָרֶץ הַזּאת אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ. וְעַתָּה הִנֵּה הֵבֵאתִי אֶת רֵאשִׁית פְּרִי הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נָתַתָּה לִּי ה’ ” (דברים כו, ט-י). וכיון שעבר הירדן לא נקרא כך – הוא אינו נכלל בארץ ממנה אמורים להביא את הביכורים.
עיון קצר במשנה זו מעלה שני קשיים:
א. אמנם מובן הדבר שהבאת הביכורים צריכה להיות דווקא מארץ שהינה “זבת דבש” שהרי הדבש הזב מן הפירות מהווה עדות לכך שהפירות הללו מובחרים, אך מה הקשר בין היותה של הארץ “זבת חלב” לבין העובדה שמביאים ממנה ביכורים? מדוע התורה כורכת את שני הדברים אחד בשני?
ב. כיצד יתכן שהמשנה אומרת שעבר הירדן המזרחי אינו נחשב לארץ שהנה זבת חלב? הרי טענתם של בני גד ובני ראובן, שבגינה בקשו ממשה להתיישב בעבר הירדן הייתה “הָאָרֶץ אֲשֶׁר הִכָּה יְהוָה לִפְנֵי עֲדַת יִשְׂרָאֵל–אֶרֶץ מִקְנֶה, הִוא; וְלַעֲבָדֶיךָ, מִקְנֶה”. ארץ מקנה היא ארץ שבה מתאים לגדל בקר וצאן. ולשם מה מגדלים בקר וצאן? לשם צמר וחלב. א”כ, התורה במפורש אומרת שעבר הירדן המזרחי הוא איזור עם חלב משובח, כיצד אומר ר’ יוסי הגלילי שהיא אינה נחשבת ל”זבת חלב”?
כדי להבין זאת. נצטרך להתבונן בברכתו של יעקב ליהודה בנו.
חכלילי עינים מיין ולבן שיניים מחלב
“אֹסְרִי לַגֶּפֶן עִירוֹ וְלַשֹּׂרֵקָה בְּנִי אֲתֹנוֹ כִּבֵּס בַּיַּיִן לְבֻשׁוֹ וּבְדַם עֲנָבִים סוּתוֹ: חַכְלִילִי עֵינַיִם מִיָּיִן וּלְבֶן שִׁנַּיִם מֵחָלָב”: (בראשית מט, יא-יב).
ברכתו של יעקב מתארת את נחלתו שופעת הכרמים של שבט יהודה. הגפנים ביהודה יהיו כה מובחרות ושמנות עד כדי כך שיהיה צורך בחמור (עיר, בן אתון) כדי לסחוב את הענבים היוצאים מגפן אחת. היין יהיה כה מצוי ביהודה, עד שיכבסו בו את בגדיהם. יהודה יהיה חכלילי (אדום, עפ”י רש”י) עיניים מרוב שתיית יין, ולבן שיניים מרוב שתיית…חלב? מה הקשר חלב? הרי הפסוקים עד עכשיו תארו את הגפנים המשובחות של יהודה, איך נכנס לכאן פתאום החלב?
התשובה לכך נמצאת במדרש רבה על הפסוקים הנ”ל. על הפסוק “כִּבֵּס בַּיַּיִן לְבֻשׁוֹ” אומר המדרש “רבי יהודה אמר …כבס ביין לבושו זה החלב ובדם ענבים סותה זה האדום” (מדרש רבה פצ”ח,ט). לכאורה המדרש תמוה, כיצד משנה ר’ יהודה ואומר שהכוונה במילה יין היא לחלב? הרי זו ממש אינה כוונת הפסוק! לכן, מבאר המתנות כהונה, כוונתו של ר’ יהודה באמרו “זה החלב” היא ליין לבן, ולכן הוא גם ממשיך ” ובדם ענבים סותה – זה האדום”. א”כ, יין לבן נקרא חלב. [יש לציין שרש”י במקום כותב שהכוונה לחלב רגיל, ולא כמדרש].
עפ”י דברי המדרש, מובן מאד מה הקשר לחלב בברכתו של יעקב. אין הכוונה לחלב פרות, הכוונה היא ליין לבן. כוונתו של יעקב לומר שעיניו של יהודה יהיו אדומות משתיית יין, ושיניו יהיו לבנות משתיית יין לבן. [או באופן נוסף – דרכם של שותי היין לחייך תדיר וזוהי הכוונה להלבנת השיניים [המקרא והמסורה (הרב ראובן מרגליות)], וכפי שאמרו חז”ל – “אמר רבי יוחנן: טוב המלבין שיניים לחברו יותר ממשקהו חלב, שנאמר )בראשית מט, יב( , ולבן שנים מחלב’ – אל תקרי ולבן שנים אלא וליבון שיניים ) “כתובות קיא, ב(].
ראיות נוספות לכך שחלב הינו יין לבן
הרב ראובן מרגליות, בספרו המקרא והמסורה (עמ’ סב), מקשה כיצד יתכן שהתורה מתארת פעמים רבות כ”כ את הארץ כזבת חלב ודבש, ולא מתארת את היין המשובח שבה, שהוזכר במקרא פעמים כה רבות. כתירוץ, הוא מביא את דברי המדרש רבה הנ”ל ומבאר שזוהי כוונת התורה באמרה “ארץ זבת חלב ודבש” – ארץ זבת יין ודבש פירות טובים. בנוסף למדרש הנ”ל, מביא הרב מרגליות ראיות נוספות:
1. ביחזקאל כז,יח נאמר: “דַּמֶּשֶׂק סֹחַרְתֵּךְ בְּרֹב מַעֲשַׂיִךְ, מֵרֹב כָּל-הוֹן; בְּיֵין חֶלְבּוֹן, וְצֶמֶר צָחַר” . וכותב שם רש”י: ביין חלבון – יין לבן מבושל. וא”כ זוהי ראיה נוספת לכך שחלב הנו יין לבן.
2. את המילים בשיר השירים (ה,א): ” בָּאתִי לְגַנִּי אֲחֹתִי כַלָּה אָרִיתִי מוֹרִי עִם בְּשָׂמִי אָכַלְתִּי יַעְרִי עִם דִּבְשִׁי שָׁתִיתִי יֵינִי עִם חֲלָבִי אִכְלוּ רֵעִים שְׁתוּ וְשִׁכְרוּ דּוֹדִים” מתרגם התרגום : “אתקבל ברעוא קדמי ניסוך חמר סומק וחמר חיור דנסיכו כהניא על מדבחא”. כלומר, נתקבל ברצון לפני ניסוך היין האדום (ייני) עם ניסוך היין הלבן (חלבי) שנסכו הכהנים על גבי המזבח. הרי לנו שוב, יין לבן נקרא חלב.
3. בפרשת המרגלים נאמר (במדבר יג): “וַיָּבֹאוּ עַד נַחַל אֶשְׁכֹּל וַיִּכְרְתוּ מִשָּׁם זְמוֹרָה וְאֶשְׁכּוֹל עֲנָבִים אֶחָד וַיִּשָּׂאֻהוּ בַמּוֹט בִּשְׁנָיִם וּמִן הָרִמֹּנִים וּמִן הַתְּאֵנִים…. וַיְסַפְּרוּ לוֹ וַיֹּאמְרוּ בָּאנוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר שְׁלַחְתָּנוּ וְגַם זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ הִוא וְזֶה פִּרְיָהּ”. ומבאר הרב מרגליות: לכאורה אין קשר בין אמירתם של המרגלים “וגם זבת חלב ודבש היא” לבין ההמשך – “וזה פריה”. אבל אם נבין שחלב פירושו יין לבן – יובן מדוע אומרים המרגלים “וזה פריה” – כיון שהם מביאים אתם את הענבים מהם מופק ה”חלב” ואת התאנה ממנה מופק הדבש [כפי שאומר רש”י (ויקרא ב,יא) שכל מתיקת פרי קרוי דבש, וכפי שכותבת הגמ’ בכתובות (קיא:) שמיץ התאנים קרוי דבש].
ביאור המשנה בביכורים
כזכור, נתקשינו לעיל במשנה במסכת ביכורים. שאלנו על המשנה שתי שאלות: א. מה הקשר בין זבת חלב לבין הבאת ביכורים? ב. כיצד ניתן לומר על עבר הירדן המזרחי שאינו נחשב לארץ “זבת חלב”? והרי שבט ראובן ושבט גד רצו להתיישב שם משום שהיא ארץ מקנה – כלומר מתאימה לייצור החלב.
כעת, לאחר שבארנו שחלב פירושו יין לבן – הכל מובן. העובדה שהארץ הנה זבת יין בודאי מוכיחה על טיב הפירות שבה, ולכך יש קשר ישיר להבאת הביכורים. כמו”כ, אין כלל קושיה מבקשתם של ראובן, גד וחצי שבט המנשה להתיישב בעבר הירדן, כיון שעבר הירדן באמת מתאים לייצור חלב בהמה, אך אינו מתאים לגידול גפנים משובחות שמהם מופק החלב – היין הלבן.
חלב – זה חלב פירות
ונראה, שכעין הדברים של הרב מרגליות, שהתקשה בכך שהתורה מעדיפה לתאר בשבח הארץ את חלב הבהמות, מאשר לתאר את יין הגפנים, אף שדרכה תמיד לתאר את שבח הארץ בדברים שגידולם ממנה, ומתוך כך הסביר שהכוונה היא ליין – כך גם דברי המדרש בו פתחנו. ר’ אלעזר סובר שלא יתכן שתעדיף התורה לשבח את ארץ ישראל במקנה שבה, מאשר לשבח את הארץ בגפנים שבה, ולכן לדעת ר’ אלעזר פשט הפסוק מדבר על חלב פירות, שכפי שראינו הוא היין, ולא על חלב בהמה.
שמנים מחלב ומתוקים מדבש
כעין דברים אלו ניתן לראות גם במדרש המובא בספרי (ח”ב ל”ז): “אמר רב חסדא מאי דכתיב (ירמיה ג’) ואתן לך ארץ חמדה נחלת צבי צבאות גוים, למה ארץ ישראל נמשלה לצבי לומר לך מה צבי זה קל מכל החיות אף ארץ ישראל קלה מכל הארצות לבשל פירותיה, אי מה צבי זה קל ואין בשרו שמן, אף ארץ ישראל קלה לבשל ואין פירותיה שמנים, תלמוד לומר זבת חלב ודבש שמנים מחלב ומתוקים מדבש”.
גם אם נגיד שאין כוונת המדרש ליין דווקא, ניתן לראות שהוא מייחס את שבח התורה “זבת חלב ודבש” אל הפירות, ולא אל חלב הבהמה. ובאר המהרש”א (כתובות קיב. ד”ה זבת חלב) שהמדרש התקשה באותה קושיה עליה דברנו – מדוע התורה בוחרת לשבח את הארץ בחלב הבהמה ולא בדבר שגידולו מן הארץ.
חלב כפשוטו
על אף הדברים שאמרנו, יש לציין שקיימת בחז”ל גם דעה נוספת: דעת ר’ עקיבא שהובאה לעיל, לפיה חלב הוא חלב רגיל. דעה זו נמצאת גם בגמ’ בכתובות (קיא:) שם מספר רמי בר חמא על כך שכשהגיע לבני ברק ראה עזים אוכלות תאנים, וחלבן נוטף ומתערב עם דבש התאנים, ואמר על כך שכעת זכה לראות ארץ זבת חלב ודבש.
וכמובן, שאלו ואלו דברי אלוקים חיים, ולפי כולם ארצנו ב”ה משופעת גם בפירות וענבים טובים ומובחרים, וגם בחלב בהמות משובח, ורק נחלקו למה התכוונה התורה כשאמרה ארץ זבת חלב – האם לחלב ממש או ליין לבן. יה”ר שתמיד נזכה לדבר בשבחה של הארץ, ארץ זבת חלב ודבש.