אין אומרים הלל על נס שבחוצה לארץ. יציאת מצרים דנס שבחוצה לארץ, היכי אמרינן שירה? כדתניא: עד שלא נכנסו ישראל לארץ הוכשרו כל ארצות לומר שירה. משנכנסו ישראל לארץ לא הוכשרו כל הארצות לומר שירה
(מגילה, דף י”ד.)
תמיהה על הגמרא
הגמרא קבעה שאין אומרים הלל על נס שהתרחש מחוץ לארץ ישראל, אלא רק על ניסים שנעשו בארץ. ולכן בפורים אין אומרים הלל. מקשה הגמרא: והרי יציאת מצרים הייתה בחוץ לארץ ואנו אומרים הלל בפסח? תירצה הגמרא: מה שאין אומרים הלל-שירה אלא על ניסים שנעשו בארץ ישראל, היינו לאחר שנכנסו עם ישראל לארץ ישראל. אבל קודם שנכנסו ישראל לארץ ישראל, ”הוכשרו” אף ארצות אחרות לומר שירה.
מה הייחודיות של ארץ ישראל שדווקא על ניסים שנעשו בה אומרים שירה? ומדוע רק לאחר שנכנסו ישראל לארץ ישראל, מה פעלה הכניסה? עוד יש לתמוה על לשון הגמרא ”הוכשרו ארצות לומר שירה”, מדוע נקטה הגמרא בלשון זו, הרי נכון יותר לומר הוכשרו ישראל, שכן הם אלו שאומרים את השירה. מדוע נאמר הוכשרו ארצות? וכי הארצות הם אלו שאומרות את השירה?
שתי תשובות:
נראה שיש שתי דרכים בהן ניתן לחלק בין ניסים שנעשים בארץ ישראל לניסים שנעשים בחוץ לארץ:
דרך ראשונה היא לומר שיש הבדל מהותי בנס בין ארץ ישראל לחוץ לארץ, בשל מעלת ארץ ישראל.
דרך שנייה היא לומר שהנס הוא אותו נס בין בארץ ישראל בין בחוץ לארץ, אבל בכל זאת יש דין מיוחד בארץ הגורם לאמירת הלל.
הבדל מהותי בנס
במאמר ”וידעת היום” של הרב שלום דובער שניאורסון מלובביץ, האדמו”ר הרש”ב, מבואר שיש הבדל מהותי באופן ההשגחה על ארץ ישראל לבין ההשגחה על חוץ לארץ. ”ארֶץ אֲשֶׁר ד’ אֱלֹהֶיךָ דֹּרֵשׁ אֹתָהּ תָּמִיד עֵינֵי ד’ אֱלֹהֶיךָ בָּה”(דברים יא יב). בעוד שאר הארצות מושגחות על ידי הקב”ה בצורה עקיפה על ידי שליח, ארץ ישראל מושגחת כביכול על ידי הקב”ה ממש.”עיני ד”. הדבר מתבטא גם בדברי חז”ל ש”ארץ ישראל משקה אותה הקב”ה בעצמו וכל העולם כולו על ידי שליח”(תענית י.). [וקדם לו הרמב”ן בספר בראשית].
ובזה מסביר האדמו”ר הרש”ב את מאמר הגמרא: ”ישראל שבחוץ לארץ עובדי עבודה זרה בטהרה הן”(עבודה זרה ח.) שלכאורה אינו מובן, שהרי ישראל רבים נמצאים בחוץ לארץ, וכיצד נאמר עליהם כי עובדי עבודה זרה הם? ומה פירוש ”בטהרה”, וכי יש עבודה זרה בטהרה?
אלא שכמו שעבודה זרה בגשמיות היא שהאדם מרכין את ראשו ומשתחווה בפני דבר חומרי, כך גם יש עבודה זרה ברוחניות, כלומר שמכופף את עצמו ומבטל את שיכלו כלפי דברים המושפעים מכוכבים ומזלות. בחוץ לארץ כיוון שההשגחה והשפע אינם מגיעים מאת השי”ת עצמו ממש כמו בארץ ישראל אלא באמצעות שליח, ממילא ניתן לטעות בקלות ולחשוב שהשפע מגיע לכל העולם על ידי השליח עצמו ולא להבין שהוא רק שליח של הבורא יתברך. לכן זה נחשב עבודה זרה ”בטהרה”: יש כאן בלבול מחשבתי, אולם יש לימוד זכות על אותו בלבול שכן האור וההשגחה האלוקית בחוץ לארץ מצומצמים וממילא קשה יותר להכיר בהם ובמקור ממנו הם נובעים.
ועל פי העיקרון המוצג בדבריו של הרש”ב, יובן היטב מדוע רק בארץ ישראל נאמר הלל על הנס: מאחר ורק ארץ ישראל מושגחת על ידי הקב”ה עצמו ממש, הניסים בה באים בדרך גלויה שמעל הטבע (כמו לדוגמא נס פך השמן בחנוכה), ולכן אומרים בה הלל. אולם בחוץ לארץ שהניסים נעשים על ידי שליח ובצורה סמויה, בדרך הטבע, ממילא אין אומרים הלל על הנס (כמו בפורים) שמגיע עם אסתר-הסתר.
זהו הצד הראשון בהסבר שלנו: הנס שמתרחש בארץ ישראל הוא ברמה אחרת בעקבות השגחת השי”ת עליה, ולכן ראוי לומר עליו הלל.
ההסבר השני הבדל במקום בו מתרחש הנס
ב”נצח ישראל” פרק מ”ג, מבאר המהר”ל את הגמרא בסנהדרין:
בקש הקב”ה לעשות חזקיה משיח, וסנחריב גוג ומגוג. אמרה מדת הדין לפני הקב”ה, רבונו של עולם, ומה דוד מלך ישראל שאמר כמה שירות ותשבחות לפניך, לא עשית אותו משיח, חזקיה שעשית לו כל הניסים הללו, ולא אמר לפניך שירה, תעשה אותו משיח. מיד פתחה הארץ ואמרה, רבונו של עולם, אני אומרת לפניך שירה תחת צדיק זה, ועשהו משיח. פתחה ואמרה שירה לפניו. (סנהדרין צד.)
בגמרא זו אנו רואים דבר מעניין מאוד: לא רק ישראל אומרים שירה כשהם בארץ, אלא גם הארץ אומרת שירה במקום ישראל. ישנה כאן הדדיות מסוימת, זוגיות שכזו.
וכך מבואר על פי המהר”ל שם וזו לשונו: ”כאשר נעשה הנס ראוי לשירה, כי הנס הוא מורה הנהגת העולם שלא בסדר הטבע, וזהו שלימות העולם כאשר הוא יוצא מן הטבע. והאדם כאשר הוא בשלימות הגמור אז נותן שירה ושבח למי שממנו השלימות.”
ומתבאר על פי דבריו כי שירה מביעה איזו שהיא שלמות גמורה, ורק למי שנמצא באותה השלמות ראוי לומר השירה.
בהמשך דבריו שם מוכיח את הדבר מהיפוכו, מן האבל. האבל הוא בעל החיסרון הגמור, שכן איבד דבר מן העולם, ואכן אין האבל יכול לפתוח את פיו [כלומר לדבר כרגיל] ולכן נהגו להאכיל עדשים לאבלים, ”מה עדשה זו אין לה פה אף אבל אין לו פה” (בבא בתרא ט”ז:)
ועל פי דבריו מתבאר אצלנו: הסיבה שאומרים שירה רק בארץ ישראל היא מפני שרק בה עם ישראל נמצא בשלימות! קיים אצל עם ישראל חוסר מהותי כאשר הוא איננו בארץ ישראל, חסרה לו עצם מעצמיו, וממילא לא ראויה לו השירה גם אם הנס הוא גדול מאוד.
לפי מהר”ל, העובדה שאין אומרים שירה בחוץ לארץ היא אינה סיבה– מפני שאנחנו לא בארץ, אלא סימן– לחוסר גדול ומהותי שקיים בנו בחוץ לארץ. חזקיהו לא נעשה מלך המשיח כי לא אמר שירה, מפני שהשירה לא הייתה כמה מנגינות ומילים שהיה צריך לומר, אלא בגלל שהיה חסר בו דבר מה באופן מהותי, וממילא לא יכל לומר שירה. העדר השירה- או אמירתה- מלמד על דבר מהותי בשלמות הדבר בו אנו מתבוננים.
ומסביר שם המהר”ל עניין אמירת הארץ שירה תחתיו של חזקיהו וזו לשונו:
”מה שאמרה הארץ שירה בשביל הצדיק… וזה כי האדם מצד שיש לו נשמה מן העליונים אין שלימותו בפועל מה שראוי לה, אבל הארץ היא מן התחתונים ושלימות הארץ היא כאשר יש צדיק בארץ… כי בוודאי כאשר אין צדיק בארץ אין הארץ בשלימות כי ‘הארץ נתן לבני אדם’, וכאשר בני אדם שעליה הם חסרים אין הארץ בפעל השלימות… השירה היא מן הארץ שהוא מן התחתונים, והאדם נברא גם כן מן התחתונים והוא על הארץ, ומצד זה יש כאן שירה”.
ועל פי המשך דברי המהר”ל אלו הדברים מתוקים מדבש: בתחילה שאלנו מדוע רק לאחר שנכנסו ישראל לארץ לא הוכשרו כל הארצות לומר שירה? לכאורה אם היה דין מיוחד בארץ ישראל הוא היה צריך להיות נצחי, ולא תלוי בתנודות של עם ישראל?
אלא שארץ ישראל היא קדושה זכה וטהורה בכל מקרה. אולם כאשר עם ישראל- הצדיק- נמצא בארץ, הם משלימים את קדושתה של הארץ, וממילא ראוי לארץ לומר שירה. הארץ היא בת זוג של עם ישראל: היא נענית כלפיהם ומשלימה אותם, כשם שהם משלימים אותה. . וזו הסיבה שכאשר נעשה נס בזמן חזקיהו, היה צורך לבטא את הגילוי של השלמות בהלל וחזקיה שלא היה מוכן לכך, אינו יכול להיות המשיח ומקדם הגאולה והשלמות הכללית . אמרה הארץ אני אומר במקומו. כיוון שהיא שותפה לעם ישראל בהשגת השלמות. כמובן שישראל צריכים היו לומר בעצמם את הלל. אולם לפחות הארץ תביע בדרכה את גילוי השלמות.
כך גם מתבאר על פי מאמרי חז”ל במסכת כתובות קי”ב. , שארץ ישראל נותנת את פירותיה במיוחד כשישראל עליה. וממילא מתבארת לשון הגמרא, ”הוכשרו ארצות לומר שירה”, שלכאורה נכון יותר היה לומר ”הוכשרו ישראל”, שכן הם אלו שאומרים את השירה, ולא הארץ? אלא שהשירה של ישראל תלויה בשירת הארץ. ממילא נכון לנקוט ”הוכשרו ארצות”, [מעין הוראת שעה חד פעמית] ורק כאשר הארץ אומרת שירה אזי גם ישראל אומרים שירה, וכפי שמתבטא הדבר ב”פרק שירה”, ישראל מגלמים את הפה של כל ההוויה כולה[1], והכשר הארץ לומר שירה תלוי בהיות הצדיק עליה.”הוכשרו ארצות”.
ולכאורה צריך לשאול, וכי כל ישראל שבארץ צדיקים הם, שראוי לארץ לומר שירה עליהם כמו על חזקיהו?
והתשובה היא: כן! כך מתבאר בספר חסד לאברהם, מעין ג’ נהר י”ב:
”ודע שכל מי שדר בארץ ישראל נקרא צדיק, גם שאינם צדיקים כפי הנראה, שאם לא היה צדיק היה מקיא אותו הארץ, כדכתיב ‘ותקיא הארץ את יושביה’, וכיון שאינה מקיא אותו בודאי נקרא צדיק אף על פי שהוא נראה בחזקת רשע.”
ומאחר וכל ישראל שבארץ צדיקים הם, ראוי לארץ לומר שירה, וממילא הוכשרה הארץ לומר שירה משנכנסו אליה ישראל.
הרב גורן זצ”ל פסק לומר הלל בברכה ונהג לברך שהחיינו ביום העצמאות. פעם תלמיד חכם ששמע אותו מברך שהחיינו התפלא על כך, השיב לו הרב גורן: ”קניתי עניבה חדשה”, ונחה דעתו של אותו תלמיד חכם. אמר הרב גורן: ”קנית עניבה חדשה- זה בסדר… אבל על חידוש מלכות ד’ בגאולת ישראל- זה לא מספיק…”.
אשרינו שזכינו לראות בשוב ד’ את שבות עמו לציון ברחמים, ולהיות מאותם הצדיקים היושבים בארץ הקודש.
סיכום התשובות
ראינו אם כן שתי תשובות מרכזיות:
- אופן ההשגחה על הארץ הוא במדרגה גבוהה יותר משאר הארצות, וממילא ראוי לומר הלל ושיר על ניסים הנעשים בארץ.
- גם אם נאמר שהנס מצד עצמו הוא אותו נס בדיוק כמו בחוץ לארץ, בארץ ישראל ראוי לומר שירה על הנס מצד השפעת שלמות הארץ כאשר ישראל עליה, שכן בארץ ישראל כולם צדיקים, והנס הוא שלמות בעצמו, וכאשר המצב מושלם ראוי לומר שירה.
השירה והפריחה בימינו
ב”ה, זכינו לראות במו עינינו את שיבת ישראל לארצו. אנו זוכים למה שחלמו אבותינו ואבות אבותינו לאורך אלפי שנות גלות, ומתבוננים בעיניים כלות בהבטחה האלוהית המתגשמת לנגד עינינו. הארץ נענית לבניה האהובים השבים אליה, נושאת פירות, ומתאחדת עימנו בשירה לבורא עולם.
אחד המקומות בהם ניתן היה לחזות בפלא השיבה לארץ היה גוש קטיף: אחד המקומות בארץ שהיו נחשבים לצחיחים ודלי משקעים, והפך במהרה למקום חקלאות ענפה ואימפריה של ממש. חקלאי גוש קטיף ייצאו אלפי טונות של תוצרת חקלאית מגוונת, שכללה ייצוא שנתי בשווי כולל של 20,000,000 דולר. כיום לאחר שנחרבה גוש קטיף והזרים יושבים בה, שב המקום לשוממותו וחורבנו, כהבטחה האלוקית: ”והשימותי אני את הארץ. שלא יהיו ישראל גולים ממנה והיא בטובתה, אלא הארץ תהיה שממה אחריהם.” (מדרש אגדה בובר ויקרא, פרק כו סימן לב)
יהי רצון שנזכה לשיר יחד עם הארץ שירת הודיה להקדוש ברוך הוא על כל הטוב שגמלנו ושיגמול לנו ולארצנו הקדושה.
——————
[1] אורות הקודש ב’, שיר מרובע , עמוד תמ”ד. ”יש שהוא שר שירת נפשו, ובנפשו הוא מוצא את הכל… ויש אשר עוד מזה למעלה ברוחב יתנשא עד שמתאחד עם כל היקום כולו, עם כל הבריות, ועם כל העולמים, ועם כולם אומר שירה, זה הוא העוסק בפרק שירה בכל יום שמובטח לו שהוא בן עולם הבא.”