‘אם בחוקותי תלכו ואת מצותי תשמרו ועשיתם אותם. ונתתי גשמיכם בעתם ונתנה הארץ יבולה ועץ השדה יתן פריו’
[ויקרא כו:ג-ד]
לפי פשט הפסוק, השכר על שמירת המצוות הוא גשמי: גשם ירד בזמן המתאים והארץ תניב את פריה. נשאלת השאלה, מדוע התורה מזכירה כאן רק שכר גשמי בעולם הזה, ולא מזכירה את השכר לעולם הבא.
תשובת הרמב”ם:
הרמב”ם מתייחס לשאלה הזאת בהלכות תשובה(ט,א), והוא עונה עליה(שם), שאמנם עיקר השכר הוא לעולם הבא, אבל השכר הגשמי שהתורה מזכירה כאן, תכליתו היא לסייע לנו לעבוד את הקב”ה בעולם הזה. כי על ידי שנהיה מוצלחים ומבורכים בעניני עולם הזה, ולא נצטרך להיות טרודים בו, נוכל לעסוק בתורה ובמצוות בלי הפרעה. וכך כתב (שם):”ובהטיחנו בתורה שאם נעשה אותה בשמחה ובטובת נפש ונהגה בחכמתה תמיד שיסיר ממנו כל הדברים המונעים אותנו מלעשותה…וישפיע לנו כל הטובות המחזקים את ידינו לעשות את כל התורה…כדי שלא נעסוק כל ימינו בדברים שהגוף צריך להן, אלא נשב פנויים ללמוד בחכמה ולעשות המצוה כדי שנזכה לחיי העולם הבא”.
תשובת רבי יהודה הלוי
רבי יהודה הלוי, בהתייחסו לשאלה הזו, בספר הכוזרי (מאמר ראשון סעיף קט), מעלה אותנו לקומה נוספת בענין זה. לפי רבי יהודה הלוי, השכר הגשמי בעולם הזה, הוא לא רק אמצעי כדי שנוכל לעבוד את הקב”ה ולזכות על ידי זה לעולם הבא, אלא הוא ביטוי להשראת השכינה בתוכנו בהיותנו בעולם הזה וביטוי לאהבה שהקב”ה אוהב אותנו. הוא מבאר שכוונת התורה בהזכירה את השכר הגשמי הוא ללמד אותנו שכאשר נקיים את המצוות נזכה לדבקות בקדוש ברוך הוא, והוא יראה לנו אותות אהבה בעקבות קיום המצוות. הדרך בה הוא יראה לנו את אהבתו, היא השכר הגשמי. לכן התורה כתבה כאן את השכר הגשמי, כי על ידו אנו רואים בעינינו כבר בהיותנו בעולם הזה, כי אנו רצויים לפני הקדוש ברוך הוא.
וכך כתב רבי יהודה הלוי(שם):
‘ועל כן אינו אומר בתורה, כי אם תעשו המצוה הזאת, אביאכם אחרי המות אל גנות והנאות, אבל הוא אומר ואתם תהיו לי לעם ואני אהיה לכם לאלהים מנהיג אתכם…ותתמידו בארץ אשר היא עוזרת על המעלה הזאת, והיא אדמת הקדש, ויהיה שבעה ורעבונה וטובתה ורעתה בענין אלהי כפי מעשיכם, ויהיה נוהג כל העולם על המנהג הטבעי זולתכם, כי תראו עם שכינתי שתהיה בתוככם מטוב אדמתכם וסדר גשמיכם שלא יעברו עתיהם הצריך להם, ושתגברו על אויביכם במתי מספר…שתכירו בו, כי אין ענינכם נוהג על המנהג הטבעי, אבל הרצוני…”.
המקום בו אנו זוכים לראות את אהבתו של הקב”ה אלינו הוא ארץ ישראל. מצבה של ארץ ישראל מלמד אותנו על מצבנו המוסרי והרוחני. כאשר אנו זוכים לקיים את המצוות, הקב”ה מראה לנו את אהבתו דרך הברכה שהוא נותן בארץ ישראל.
זאת משום שעם ישראל וארץ ישראל מתאימים זה לזה ומחוברים זה לזה, ולכן הקב”ה מראה לנו את אהבתו אלינו דרך הברכה שהוא נותן בארץ המיוחדת לנו.
דוגמא לברכה שהקב”ה נותן בארץ ישראל, המבטאת את אהבתו אלינו, ניתן לראות בדברי חז”ל על הפסוק: ‘ונתתי גשמיכם בעתם’. חז”ל (תענית כג.) מפרשים שכאשר ישראל יעשו רצונו של מקום, הגשמים ירדו בזמנים בהם בני אדם נמצאים בבתיהם, ולא נגרם להם שום צער מן הגשם. ונשאלת השאלה, מה המסר אותו חז”ל רצו ללמד אותנו בפירוש זה?
נראה שחז”ל באו ללמד אותנו שכיוון שהברכה בארץ ישראל מבטאת את אהבת הקב”ה לעמו ישראל, לכן הקב”ה יתן לנו את הברכה בהשגחה מדויקת, בזמן המתאים ביותר, בו הברכה מגיעה בצורה הנעימה ביותר, כדי להראות לנו את אהבתו.
המקווה שהתמלא במי גשמים
דוגמא שהברכה בארץ ישראל מבטאת את אהבת הקב”ה לעם ישראל, ניתן לראות בסיפור המובא בספר אביהם של ישראל(ח”א עמ’ 112), על הרב מרדכי אליהו זצ”ל. כאשר הוקם אחד היישובים, עסקו בוניו תקופה ארוכה גם בהכנת מקווה. הם השלימו את בנייתו, בימים בהם מזג האויר היה חם. הם הוזקקו למי גשמים שימלאו את המקווה, כיוון שרק מי גשמים כשרים לצורך המקווה. אבל גשם לא היה צפוי כלל באותה תקופה. הם פנו לרב מרדכי אליהו זצ”ל בענין זה, והרב בירך אותם שבימים הקרובים מי גשמים ימלאו את המקוה. ואכן, לאחר כמה ימים, המקוה התמלא ממי גשמים.
סיכום
למדנו מכאן, שכאשר אנו זוכים לקיים את המצוות כראוי, עלינו להתמלא בבטחון שנזכה לברכה המעידה על אהבת הקב”ה אלינו, והברכה הזאת תבוא בצורה הנעימה ביותר, בעיתוי המתאים ביותר. יהי רצון שנזכה לכך.