“ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם”
בפרשת שמיני אנו נפגשים עם ראשית עבודת אהרן הכהן במשכן אחרי שמונת ימי המילואים. את הציווי הראשון לבניית המשכן פגשנו כבר בספר שמות. כתוב בספר שמות תחילת פרשת תרומה (כה,ח) “עָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם”. מצווה אותנו התורה לבנות בית מקדש, כדי ששם יוכל לשכון ה’ – “ושכנתי בתוכם”.
כתב רש”י במקום: “ועשו לשמי בית קדושה”.
בית המקדש הוא בית לקדושה. משמעותו של בית הוא היותו מכיל את הדבר שבתוכו ומרכז אותו במקום אחד. זו גם המשמעות כאן של “מקדש” – בית שמכיל את הקדושה.
אולם, בית המקדש אינו נבנה במדבר, בזמן שבני ישראל טרם הגיע לארץ ישראל. במדבר בנו את המשכן, שהוא והמקדש דבר אחד, אלא שהמשכן הינו ארעי ומהווה ג”כ הכנה למקדש, אלא שעניינם אחד.
בפסוק הבא אחריו, שמות כה:ט, אנו נפגשים עם המשכן: “כְּכֹל אֲשֶׁר אֲנִי מַרְאֶה אוֹתְךָ אֵת תַּבְנִית הַמִּשְׁכָּן וְאֵת תַּבְנִית כָּל כֵּלָיו וְכֵן תַּעֲשׂוּ”. לשון התורה “תבנית המשכן” ולא “תבנית המקדש” מלמדת אותנו שהביצוע המעשי במדבר הוא של המשכן.
מה ההבדל בין המקדש לבין המשכן?
האם תפקידם זהה, או שמא ישנם הבדלים אלו ואחרים?
משכן – הכנה למקדש
עניינם של המשכן והמקדש זהה – השראת השכינה בישראל.
כך מובא בגמרא (בעירובין ב.):”אשכחן מקדש דאיקרי משכן, ומשכן דאיקרי מקדש” שאפילו חילוקי השמות הינם מקריים – משכן ומקדש הם בעלי אותה משמעות, אלא לעתים נקרא כך ולעתים אחרת.
ההבדל המרכזי בין השניים הוא היות המשכן בניין ארעי, הכנה, והמקדש בניין קבע. לכן המשכן הוא הכנה למקדש, מושג זה – “משכן הכנה למקדש” מוזכר בשיחות הרב צבי יהודה קוק זצ”ל[1], בהן רב צבי יהודה משווה הכנה זו להכנות דומות נוספות –
משיח בן יוסף ומשיח בן דוד – גם כאן, שניהם משיחים, אולם משיח בן יוסף הוא משיח זמני ומשיח בן דוד הוא משיח קבוע.
מלכות שאול, שהיא מלכות ארעית, ומלכות בית דוד שהינה המלכות הקבועה.
בשני המקרים (משיח בן יוסף ומשיח בן דוד ומלכות שאול ומלכות בית דוד ) הללו ההכנה מוכרחת בין השניים, וללא הכנת האחד לא יעמוד השני. כלומר, כל אחד מהזוגות הללו בנוי מבסיס – אותו עניין שמייסד אותו במציאות ועל גבי יסודות אלו נבנה החלק הרם והעיקרי.
לדוגמא – שאול מהווה את תחילת המלוכה בישראל. הוא מתווה את הדרך והיסודות במלכות זו. כשדוד המלך מתמנה להיות מלך – הוא כבר מקבל מן המוכן, מאותה מבנה בעל יסודות שבנה שאול.
כפילות – “אחת דיבר אלוקים שתיים זו שמענו”
כיצד ניתן להסביר את תופעות הכפילות הזו? מדוע ישנם שני נושאים, שעניינם אחד – מקדש, מלכות, משיח, ובהם אנו מוציאים כפילות? הסבר הקושי הזה, הוא למעשה הפתרון של השאלה המרכזית – מהו ההבדל בין משכן לבית מקדש?
לכל פגישה של אדם בעולם עם “חפץ” (“אובייקט”) יש שני פנים – הפן “הכללי” של פגישה זו, והפן “הפרטי”. בלעז ניתן אולי לנקוט בלשון שונה – פגישה “אובייקטיבית” (בלתי תלויה) ופגישה “סובייקטיבית” (תלויה).
כדי להבין את רעיון הכלל והפרט נביא את הדוגמא הבאה –
השולחן “הכללי” והשולחן “הפרטי”
לדוגמא – כשאדם רואה “שולחן” הוא רואה חפץ העומד על ארבע רגלים, ועליו מונח באנכיות חומר מסויים. זהו התיאור הכללי של “שולחן” וכל שולחן שאדם יפגוש – יענה להגדרה זו. חלק זה של הפגישה הינו החלק הכללי – שכן אי אפשר ללמוד מדוגמא זו איזה סוג שולחן פגש האדם, צורתו, צבעו, ועוד .
הגדרה זו של שולחן הינה הגדרה “כללית” והיא מייצגת את החלק “הכללי” שבו.
מאידך, אם נבוא להגדיר באופן פרטי ומסוים את השולחן המונח מול האדם נאמר – לשולחן זה יש צבע – חום. הוא עושי מחומר מסוים – עץ. הוא עתיק – 60 שנה. יש לו גודל מסוים, בינוני. כל ההגדרות הנאמרות, ורבות שעוד לא נאמרו, מוציאות את השולחן מהגדרתו הכללית – שכל שם “שולחן” בעולם יכול לענות עליה, להגדרתו הפרטית – השולחן המיוחד הזה המונח לפני האדם.
כך בכל דבר בעולם –לדוגמא כשפוגשים אדם – פוגשים מי שהוא חלק מהאנושיות, יש לו אברים, צורת אדם ועוד הגדרות, אולם אלו הגדרות כלליות וכשמעמקים בו נפגשים עם הגדרות פרטיות יותר – שמו, מוצאו, מראהו המיוחד לו ועניינים נוספים.
שיטה זו מהווה נדבך בולט מאד בתורתו הרב הרב צבי יהודה קוק – משום שהיא מהווה מפתח להבנת דורנו של המושג “כלל” כאשר מבינים שבכל פגישה פרטית – מתנוססת מעליה תמונה כללית, לומדים כיצד להסתכל על עם ישראל בעיניים כלליות.
משכן ומקדש – שכינה וקדושה
המשכן הוא המייצג הכללי של השראת השכינה בישראל. הוא היכולת של הקב”ה לשכון בתוך עם ישראל בכל מקום שהם. זוהי הגדרה “כללית” עדיין. אין לו מיקום קבוע, וכל קיומו הוא ארעי – נבנה, מתפרק ונבנה שוב – זה בדיוק ההגדרה הכללית המדוברת לעיל – הופעה שלימה של השראת שכינה, אולם, חסר לה את האחיזה בקרקע. רעיון ועניין כללי המתנשא למעל כל השינויים. כך גם שמו של “המשכן” מלמד עליו. המשכן הוא שם התוצאה של המקום – שכינה. שם ענייני, בלתי אמצעי – “משכן”.
לעומתו בית המקדש – הוא כבר אינו נושא את שם השכינה, אלא הקדושה – ו-“קדוש לעולם קיים”. בית המקדש הוא בניין יציב, דבר קבוע, בעל ארבע קירות ומקום מיוחד, מבנה בעל מראה ומידות משלו, כלליים איך נראים הכלים בו, וכיצד עובדים בו, הכל מפורט בפרטי פרטות לכל הדקויות. רש”י מגדיר – “בית קדושה”. קודם בית – כלי, מקום בעל גבולות, מקום “מפרט” – הופך דבר לפרטי. והבית הזה – יש בו “קדושה”. במקדש אנחנו מוציאים איזון של שתי תכונות אלו – הכלליות, הקדושה, השראת השכינה בישראל והקישור לבורא העולם, שבא לידי ביטוי לא רק ברמה הכללית אלא בכל הדקויות הקטנות ביותר והמסוימות ביותר – כולל המיקום שלו, דהיינו – הצד הפרטי.
הכנה – אופני הביטוי של הכלליות
אנו יודעים שהמשכן הוא הכנה לבניין הקבע, בית המקדש. משום כך, למשכן מאפיינים כלליים יותר, תפקידו הוא להכין את עם ישראל לבית המקדש בירושלים. עניינו הוא השראת השכינה בישראל, אולם היא איננה מוגבלת דווקא למקום אחד מסוים. ההכנה מכשירה את הקרקע, הארץ, לקבל את האורות הגבוהים והכלליים של המקדש, של משכן ה’ בעולם. למרות כל האמור על כלליותו של המשכן – גם באופן הזה המשכן מפורט לפרטי פרטים, צורתו ומבנהו.
אמנם קדושה זו מתחילה מהקרקע –”בית” ו”בית קדושה”, אולם עולה היא מעלה מעלה לשמי רקיע – אל המושג הגובה והרוחני של “קדושה”.
המשכן – עמוד השדרה של המקדש
כתוב במדרש ויקרא רבה פרשת ויקרא פרשה א
“ר’ שמואל בר נחמן אמר בשם ר’ נתן שמנה עשר ציוויין כתובין בפרשת משכן, כנגד שמנה עשרה חוליות שבשדרה. וכנגדן קבעו חכמינו זכרונם לברכה י”ח ברכות שבתפילה, כנגד י”ח הזכרות שבקרית שמע, וכנגד שמנה עשרה הזכרות שבהבו לי”י בני אלים (תהלים כט)”
אנו מוצאים בדברי המדרש הקבלה מעניינת – בין המשכן לבין עמוד השדרה שבאדם. עמוד השדרה באדם הוא מה שמעמיד את האדם זקוף, שמחבר בין החלק העליון שבו לחלק התחתון שבו. כך גם המשכן – המשכן מהווה הכנה לבית המקדש, הוא עמוד השדרה, מקום השראת השכינה המסודר הראשון של עם ישראל. עמוד השדרה הזה נלקח כעבור שנים כאשר נכנסו לארץ ויוצק לתוך בית המקדש – שם הושלם כל הגוף הנצרך לעבודת ה’ והשראת השכינה.
המקדש וארץ ישראל
מובא בתוספתא מסכת סנהדרין פרק ד:
“וכן היה ר’ יהודה אומר שלש מצוות נצטוו ישראל בביאתן לארץ נצטוו למנות להן מלך ולבנות להן בית הבחירה ולהכרית זרעו של עמלק”
כשעם ישראל מגיע לארץ, הוא מצטווה בשלוש מצוות יסודיות – אחת מהן היא לבנות את בית הבחירה. המציאות הקבועה של עם ישראל בארץ, החיבור היסודי של עם ישראל לארץ ישראל, בא לידי ביטוי בחיבור הנצחי שלה לבורא העולם בבית המקדש.
בית המקדש הוא המבנה הקבוע, בעל האחיזה בקרקע, כמו עם ישראל בארצו, אחוז ברגבי אדמתה. המשכן הוא הכנה, הדרך, למקדש – הוא נמצא בשלב בו נבנה ומתעצב עם ישראל לקראת כניסתו לארץ הנבחרת, לארץ הקודש. עם ישראל עובר במדבר הרבה בירורים וקשיים – קרח ועדתו, חטא המרגלים, המעפילים, המתאוננים והמתאווים, ועוד, ובכל הקשיים אנו רואים כיצד הקב”ה שומר על עם ישראל ונמצא איתו כל עת, “שוכן” במשכן תמיד, גם בעליות וגם בירידות של עם ישראל – הקב”ה נמצא כל זמן וכל עת.
עומק הקשר הזה, בין עם ישראל לריבונו של עולם, המופיע במדבר, על ידי המשכן – הוא הכנה לקביעת בית המקדש בקרקע, באופן קבוע ותמידי בארץ ישראל על הר הקודש וירושלים ולהוכחה כי הקשר בין ישראל להקב”ה בל ינתק.
סיכום
במאמר זה למדנו על היחס שבין המשכן ובין בית המקדש.
למדנו על כך שבמשכן ההופעה הינה יותר “כללית” והיא מהווה “הכנה” לקראת בית המקדש – עמוד השדרה עליו מבוסס ועומד בית המקדש. ביארנו כיצד בבית המקדש ישנה הקבלה בין הצד הפרטי שבו, לצדו הכללי. בית המקדש הוא בית קבוע, בעל מיקום מסוים, ולעומתו המשכן הוא בעל מיקום משתנה. מעניין זה למדנו יסוד גדול וחשוב ביותר – היות השכינה קשורה לישראל ואיננה עוזבת אותה לעולם, בכל זמן ועת, גם כאשר בית המקדש חרב ונראה שהניתוק גדול, השכינה תמיד נמצאת עם ישראל בכל מקום ועת.
כיצד באה לידי ביטוי הכנה זו? כדי להמחיש נביא דוגמא – כאשר אדם מישראל מתחתן ובונה בית, הרי שבית זה צריך הכנה ויסודות – מידות טובות, אהבת ויראת ה’, תורה וכו’. כל חייו בתור רווק מהווים פרוזדור לבית הזה. כל התמודדויות של מידות שעובר בחייו -מול החברה או בתוך המשפחה, מהוות במובן מסויים הכנה לעבודת המידות הגדולה ביותר והקבועה ביותר אשר קיימת על בסיס יום יומי, והיא בניין הבית בישראל. המשכן – מייצג את ההכנה ואילו המקדש מייצג את העבודה בקביעות ולעולם.
יהי רצון שיבנה “בית” הקדש במהרה בימינו.
—————–
[1] שיחות הרצי”ה, ספר שמות, פרשת תרומה.