“ואם זבח שלמים קרבנו אם מן הבקר הוא מקריב אם זכר אם נקבה תמים יקריבנו לפני ה’ “.
ויקרא פרק ג’: פסוק א’
פסוק זה מדבר על קורבן השלמים. רש”י מביא שני הסברים בשם תורת כהנים (פרק טז, א), מדוע נקרא קורבן זה בשם שלמים (ד”ה שלמים). הסבר ראשון: “שמטילים שלום בעולם”. הסבר שני: “שלמים, שיש בהם שלום למזבח ולכהנים ולבעלים”.
שאלות על הפסוק
איך הקרבת קורבן השלמים מביא שלום לעולם? האם הקרבת קרבנות תגרום לאנשים לא לקנאות אחד בשני ולא לגנוב אחד מהשני? איך הדברים קשורים? דבר נוסף שלא מובן, זה מדוע דווקא הקרבת קורבן זה, “קורבן שלמים” מביא שלום לעולם, ולא קורבן אחר?
על הפירוש השני של רש”י יש גם לשאול, על איזה סוג של שלום מדובר כאן? האם יש איזה שהוא מתח או מלחמה חס וחלילה בין המזבח הכהנים והאדם, שצריך להטיל שלום בניהם? למה יש צורך שיהיה שלום “למזבח ולכהנים ולבעלים”?
הקרבת הקורבנות מורידה שפע לעולם
בעל הספר באר בשדה (הרב מאיר בנימין מנחם דאנון), מבאר שעל ידי הקרבת קורבן השלמים, הקב”ה מוריד שפע לעולם, ומתוך זה יש שלום בין הבריות. מדובר כאן בהשפעה סגולית שאנו לא תמיד יכולים להבחין בה ולהבין אותה, אבל היא קיימת. עצם הקרבת הקורבן במקדש פועלת את זה. במדרש תנחומא (ספר בראשית, פתיחת פרשת תולדות), מובא: “כך שנה רבי חייא בר אבא בשם רבי יהודה, כל המביא שלמים לעולם, מביא שלום לעולם. אמר רבי אליעזר, בשעה שהיו זבחים בעולם היה שלום, משחרב בית הזבחים, אין לך יום שאין בו קללה ופורענויות”. בזמן הזה, ההשפעה הנסתרת של קורבן השלמים אבדה לנו. אותה השפעה שהייתה משימה שלום בין הבריות, ושלום בעולם. לכן אנו מרובים בצרות ובמלחמות.
שלום בעולם
המהר”ל (רבי יהודה לייב ליווא), בספרו דרשות המהר”ל (בדרוש לשבת הגדול), מסביר שהפירוש של המושג ‘שלום’, הוא שכל כח וכל נברא בעולמו של הקב”ה מקבל את מקומו, ואין כח אחד דוחק את רגליו של כח אחר. בעולם יש הרבה כוחות עצומים, שכל אחד תובע את מקומו. בזמן שבית המקדש היה קיים, בזכות קורבן השלמים, הייתה, השפעה סגולית שמתחת לפני השטח שהייתה גורמת לכך שהכוחות השונים בעולם יסתדרו יחד בהרמוניה משותפת. על ידי זה שהם בהרמוניה, נוצר בעצם עולם שיש בו אחדות בין כולם.
“שלום למזבח ולכהנים ולבעלים”
כעת אנו יכולים להבין ששני הפרושים שהביא רש”י הם בעצם שני זויות של אותו עניין. אין הכוונה בהסבר השני לעיל, שיש איזה שהוא מתח שצריך להרגיע. אלא הפירוש הוא, כך מסביר המהר”ל (שם), שבקורבן שלמים אנו רואים את האחדות שבין הבעלים והכהן והמזבח, בזה שכולם זוכים לאכול מהקורבן.
דבר זה מסביר הרב שמשון רפאל הירש (הרש”ר הירש), על הפסוק (ויקרא ג, א). השראת שלום אין מובנה רק חוסר הפרעה הדדית. שלום הוא התאמה והרמוניה פנימית – שמרגישים שאחד משלים את השני, וכולם חלק מדבר אחד. בזה שכולם אוכלים מבשר הקורבן, בזה מתגלה שכולם קשורים לקדושה, והקדושה לא נשארת רק על גבי המזבח. יותר מזה, מה שבקורבנות אחרים, אוכלים רק המזבח והכהנים, כאן הבעלים אוכל, את אותו בשר קודש. הבעלים מעם ישראל, גם הוא קשור לאותה קדושה עליונה שבבית המקדש ובקורבנות!
מדבר זה מובן מדוע דווקא הבאת קורבן השלמים, הוא המביא שלום לעולם, כי הוא מבטא את אותה הרמוניה במציאות, שכולנו קשורים לקדושה ולקב”ה. יוצא שההסבר השני שמביא רש”י, מסביר את המקור להסבר הראשון.
הקב”ה משרה שכינתו בעם ישראל כשיש אחדות בניהם
השלום הזה שאנו זוכים לו בזכות קורבן השלמים, האחדות הזאת בעולם, היא רק כאשר אנו שומרים על אחדות זו בתוכנו. הרב דוד פיינשטיין (בן של הרב משה פיינשטיין זצ”ל) חידש שהגימטריא של “שלמים”, שזה 420, היא מספר השנים שבית המקדש השני היה קיים. מה משמעותו של גיטמריא זו? בדיוק מה שאמרנו לעיל. בית המקדש מביא שלום לעולם. הקב”ה שוכן בתוך עם ישראל כאשר עם ישראל הם באחדות, ויש שלום שניהם. אז הקב”ה משרה שכינתו, ויש לנו בית המקדש, שהיא הופעת השכינה השורה בתוך עם ישראל. כפי שכתוב בתורה (שמות כה, ח): “ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם”. כשיש לנו בית מקדש, אז הקב”ה שוכן בתוכנו.
סיכום
המדרש מביא שני הסברים לשם של קורבן השלמים. האחד, שהוא מביא שלום לעולם, והשני, שיש בו ‘שלום למזבח ולכהנים ולבעלים’. בהסבר הפירוש הראשון, בעל הספר באר בשדה מבאר, שקרבן השלמים מביא שלום לעולם, בשפע שהקב”ה משפיע מלמעלה. המהר”ל מבאר את מושג השלום, שהוא בעצם הרמוניה ושיתוף פעולה בין הכוחות שהקב”ה ברא בעולמו. על פי זה, הבנו את ההסבר השני, כפי שמוסיף הרש”ר הירש, שקרבן השלמים ביטא את האחדות שבין עם ישראל הכהנים והקב”ה. גם הבעלים זוכה לאכול מבשר הקודש, שבקורבנות אחרים רק המזבח והכהנים אוכלים ממנו. לכן דווקא קורבן זה מביא שלום לעולם. זה משלים את ההסבר הראשון, להבין מדוע דווקא קורבן השלמים הוא בעל סגולה מיוחדת זו. אנו נזכה לשלום הזה בעולם, רק כאשר יהיה שלום אמיתי בינינו, בתוך עם ישראל, כי ה’ משרה את שכינתו בעם ישראל רק כשיש שלום בינינו.
על עניינה של השלום בתוך עם ישראל, כותב הראי”ה קוק (הרב אברהם יצחק הכהן קוק), בספר אורות הקודש (ח”ג, עמ’ שכד): “ואם נחרבנו, ונחרב העולם עמנו, על ידי שנאת חנם, נשוב להבנות, והעולם עמנו יבנה, על ידי אהבת חנם”. שנזכה לעורר שלום זה בנינו, ומתוך זה נזכה לבניית בנין בית המקדש במהרה בימינו אמן!