“וְהָיָה כִּי יְבִאֲךָ יְקֹוָק אֶל אֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּע לְךָ וְלַאֲבֹתֶיךָ וּנְתָנָהּ לָךְ”.
[ספר שמות, פרשת בא, פרק יג, פסוק יא]
פסוק זה מדבר על מצוות פטר רחם, והיא מדברת על קיומו בארץ ישראל. רש”י על הפסוק, מביא דברי מדרש המכילתא: “תהא בעיניך כאלו נתנה לך בו ביום, ואל תהי בעיניך כירושת אבות”.
שאלות על הפסוק
מדוע שלא תהיה ארץ ישראל עבורנו כירושת אבות? למה דבר זה כה חשוב לתורה לומר? מה המסר של העניין הזה? מעבר לכך, יש גם קושי באמירה זו עצמה. הרי הארץ היא באמת לנו מכח אבותינו, והיא אכן לנו כירושת אבות! מדוע התורה אומרת לנו שלא להתייחס אליה כך?
נענה על שאלה זו בכמה תשובות, ובכל אחד מסר עמוק ביחסינו לארץ ישראל הקדושה.
חשיבות השמחה במתנת ארץ ישראל וחיבתה
בעל ספר החרדים (רבי אלעזר בן משה אזכרי), מדבר בפרק נט על מצוות יישוב ארץ ישראל באריכות רבה. בעל ספר החרדים מסביר שהקב”ה חפץ שעם ישראל ישתוקקו לארץ ישראל. אברהם אבינו, ניתנה לו ארץ ישראל רק כאשר היה כבר תאב לבוא אליה. ארץ ישראל ניתנה לעמ”י רק כאשר הם השתוקקו אליה. כאשר הם מאסו בה בחטא המרגלים, הקב”ה הענישם לארבעים שנה במדבר, וכל הדור שכפר בטובת ארץ ישראל מת במדבר. אי אפשר לחיות בארץ ישראל בלי אהבה גמורה אליה, ובלי לשמוח להיות בה. כך התורה מנמקת את סיבת הקללות שבפרשת כי תבוא (דברים, פרק כח). כתוב שם בפסוק מז: “תחת אשר לא עבדת את ה’ אלוקיך בשמחה ובטוב לבב” – זוהי סיבת העונש והגלות המתוארים שם.
אין כוונת המדרש במכילתא שרש”י מצטט לומר שאין כלל יחס לאבות בנתינת הארץ לעם ישראל. הקב”ה נתן את הארץ לאבותינו, ואנחנו ממשיכים אותם. כוונת המדרש היא: עלינו לשמוח במתנה זו שקבלנו, כאילו קבלנו אותה היום. אדם שמתרגל למתנה, ומתייחס אליה כמשהו מובן מאליו – הרי הוא לא מתפעל ממנה כל כך. היחס הראוי לארץ ישראל אינו כזה. עלינו לשמוח במתנה האלוקית הזו, להכיר בגודל שלה, כאילו ניתנה לנו היום ממש.
ארץ ישראל מעל הזמן
את השאלה ששאלנו, שואל המהר”ל (רבי יהודה ליווא בן בצלאל), בספרו גור אריה על התורה (שמות יג, יא). “למה יהיה לו כאילו היום נתנה? והא אינו כך שהרי הוא לא נתנה לו באותו היום!”. הוא מתרץ שדבר שהוא קדוש ונשגב, שהוא מעל מושגים אנושיים פשוטים, הוא מעל הזמן. המושג של זמן, שבו אנו בוחנים את מציאותם של דברים בעולם, אינו שייך לגביו. דבר הנמדד בזמן, הוא דבר שאנו מתייחסים אליו כתופעה זמנית. יש לו זמן מיוחד. הוא מוגבל בזמן. גם על התורה אמרו חז”ל, שלעולם יהיו לפניך כחדשים (רש”י דברים ו, ו). זאת משום שהתורה היא אלוקית, היא דבר ה’ ורצונו. ארץ ישראל, כמו התורה, אינה תחת המדד של זמן בכלל. ארץ ישראל היא נצחית, בעלת ערך ומשמעות נצחית. ארץ ישראל כמתנה אלוקית היא מעל הזמן. אמנם עם ישראל גלו ממנה, אבל זהו מצב ארעי וזמני בלבד, כי מצד הקשר הנצחי שבין עם ישראל לארץ ישראל – ברור הוא שעם ישראל ישוב אליו במהרה בימינו, כפי שאנו רואים בדורות האחרונים.
זו כוונתם של חז”ל שאמרו שירגיש אדם כאילו ניתנה לנו ארץ ישראל היום ולא ירושה. ארץ ישראל היא מעל מגבלות של זמן, ולכן אף שכביכול נראה שהיא ניתנה לנו בעבר לאבותינו, זה אינו נכון. מצד המעלה הנצחית והאלוקית של ארץ ישראל, היא כאילו ניתנה לנו היום. היא משמעותית לנו באותה מידה כמתנה עצומה שקבלנו זה עתה.
ארץ ישראל, כמו התורה, נקנית רק בעבודה ועמל אישי
בעל הספר אור חיים (עמ’ 70), הרב חיים לייב חרל”פ, מבאר עומק נוסף בשאלה זו. כפי שהזכרנו לעיל, גם על התורה אמרו חז”ל שתהיה בעיניך כחדשה כל יום (רש”י דברים ו, ו). על התורה אמרו חז”ל בגמרא במסכת נדרים (דף פא עמוד א), מדוע אין מצויים הרבה תלמידי חכמים שבניהם יוצאים תלמידי חכמים גם כן? שלא יאמרו אנשים שהתורה ירושה היא לבניהם. מה הכוונה שיאמרו שהיא ירושה לבנים? שיאמרו שהם זכו בה כמו ירושה. כמו שירושה אדם זוכה בה בלי עמל ובלי עבודה, כך גם הם זכו לתורה בלי מאמץ משלהם. הם זכו בה כמו זכייה בלוטו. אין אדם יכול לקבל תורה בלי המאמץ האישי שלו, ובלי העבודה האישית שלו. אין קיצורי דרך ואין פרוטקציות.
כל זה נכון אף ביחס לארץ ישראל. הגמרא במסכת ברכות אומרת (דף ה עמוד א): “רבי שמעון בן יוחאי אומר: שלש מתנות טובות נתן הקדוש ברוך הוא לישראל, וכולן לא נתנן אלא על – ידי יסורין. אלו הן: תורה וארץ ישראל והעולם הבא”. כמו שאמרנו על התורה, שאין היא נקנית אלא בעמל רב ועבודה אישית מתמדת, כך גם ארץ ישראל. אדם לא זוכה להיות בארץ ישראל באמת אלא על ידי עמל ועבודה אישית שלו. אסור לאדם לראות את הארץ כמתנה שאין הוא יזכה לה בלי מאמץ ועמל. כמו שהתורה היא לא נקנית לאדם בירושה, כך גם ארץ ישראל. אדם שרוצה שמנת חלקו תהיה באמת בארץ ישראל, לעצמו למשפחתו לדורי דורות צריך להשקיע. הדבר הזה לא קורה מאליו. ארץ ישראל היא טומנת בחובה אתגרים לא פשוטים, וזה בכל הבחינות, מהצד הכלכלי עד הצד החינוכי. אדם שרוצה לזכות בה, צריך להבין שהוא יזכה בה כל יום בזכות עבודתו.
סיכום
ביארנו שלושה ביאורים בדברי חז”ל במכילתא, שארץ ישראל צריכה להיות בעינינו כחדשה כל יום, ולא כירושה מאבותינו.
ההסבר הראשון, בשם בעל ספר חסידים, שאדם צריך לשמוח ולהעריך את ארץ ישראל כאילו זכה בה היום, ולא כאל דבר שהתרגל אליו ומובן מאליו.
הסבר שני, בשם המהר”ל מפראג, שערכה של ארץ ישראל היא בעלת משמעות נצחית, ואינה תלויה בזמן. היא בעלת משמעות היום כמתנה שקבלנו זה עתה.
הסבר שלישי שראינו בשם בעל הספר אור חיים, שאין אנו זוכים בארץ ישראל ללא מאמץ. ארץ ישראל, כמו התורה, נקנית רק בעבודה ועמל אישי.
יהי רצון שנזכה בשמחה ובמאמץ הכרחי ביחסינו לארץ ישראל.